בזמן המלחמה לא הייתה אפשרות לכתוב, וגם לא היו סידורי דואר, אך עתה ישראל כותב הביתה כמעט כל יום. הוא מקווה שבבית הכול בסדר, שכן יותר משבוע שלא הגיע אליו מכתב מאשתו. השחרור של החיילים קרוב מאוד, אך איש אינו יודע מתי.
במלחמת ששת הימים שירת ישראל זבדי בפלוגת חבלה שהייתה מסופחת לגדוד שריון. את מכתביו הוא כתב למשפחתו: לאשתו, לבנו בן התשע ולבתו בת השלוש.
ישראל זבדי נולד בירושלים, אך בגיל שלוש עבר עם משפחתו לתל אביב, ובה התגורר כל חייו עד פטירתו בשנת 2022. זבדי שימש בעבר יו"ר סיעת מפלגת העבודה בכנסת ובהמשך עסק בעריכת דין.
בשנת 1942 התגייס לגדנ"ע, ולאחר מכן, בתחילת 1946 התגייס להגנה. כאשר הוטלה עליו המשימה להלשין על חבריו שהיו באצ"ל הוא סירב, נשפט ובעקבות זאת סולק מההגנה. בתחילת נובמבר 1947 נענה לבקשת המ"פ לשוב ולהתגייס להגנה, ולימים התגייס לצה"ל. בשירותו הצבאי היה זבדי בחטיבת גבעתי בגדוד 54 פלוגה א', מחלקה א', כיתה 1, ומספרו האישי בצה"ל היה 44344. המג"ד היה – צבי צור (צ'רה), לימים הרמטכ"ל.
המכתב הועלה לאתר במסגרת שיתוף פעולה של פרויקט אוצרות עם המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, לרגל 55 שנים למלחמה.