[עמוד 1]
ראשון לציון יום ב' כ"ד חשון תרנ"ן
לבני החביבים,
מהיום בדיוק חודש ימים ליום הולדת גדעון ואני מקוה
כי מכתבי זה עם איחולי היותר טובים יגיעו אליכם בזמנו
ובשעת החגיגה תזכירו גם אותי. מכתבים מכם לגמרי
נפסקו, כמעט שלשה חדשים מיום שכתבתם את המכתב האחרון.
בנתיים בא צבי והרגיע אותי שהכול בסדר אצלכם, וכעת
הוא בעצמו מתהלך מלא געגועים למכתב מכם. טוב שנתקבלה
הטלגרמה שלך אפרת, וגם מכתב מה' מלין ושם רצוף מכתבך
אילא זה הכל מעין ברום להרגיע את העצבים אבל מכתב
זה דבר ממשי, מובן שאין להאשים אתכם שלא כתבתם כל
הזמן, אלא הזמן גרמא. בודאי אותו הדבר עם המכתבים
אשר אני שלחתי לכם. כל דרכי העולם משובשים ואין עצה
ואין תבונה. וצרת רבים חצי נחמה. המצב החמרי פה בארץ
הולך ומחמיר מיום ליום ואנשים רעבים ללחם הולכים ומתרבים
אך הקברניטים שלנו עומדים על המשמר [….]
להציל עד כמה שאפשר, עד שאניתנו הקטנה תגיע גם היא
לאיזה חוף בטוח. היה פה בהלה גדולה ופחד של חוסר צרכי
מזון הבהיל את כל הישוב, אבל כעת הודות לאמצעים שנקטה
הממשלה ועסקני הצבור יחד הסתדר איך שהוא ענין ההספקה.
אבל העיקר חסר אין פרנסה והפרוטה אפסה, וככה חיים אנו יום
רודף יום, רק דבר אחד מקל את החיים – הטרור נפסק, ואפילו האוטובוסים
מתל-אביב התחילו מאתמול לנסוע בקביעות ליפו כל רבע שעה.
[עמוד 2]
וכן העוצר על נסיעת לילה הוקל בהרבה כל ימות השבוע עד
עשר ובמוצאי שבת עד חצות, זה נותן תקוה בלבנו כי גם
לכל הצרות יבוא סוף סוף קץ.
הבה נקוה. אביכם מ" פוחצבסקי.

אפרת יקרה,
אבא ממהר לשלוח את מכתבו. והפעם כולם חשבו לכתב אבל
נמצאים בעבודה, ועשהאל נסע לתל אביב. לפי זה את
יכלה להבין שהוא מרגיש יותר טוב.
בטח תפגשי עם הדר' של פשה ברוכה על ידה תקבלו
דרשת שלום מכולנו. צבי בא אלינו כל שבוע לאיזה ימים
והוא נמצא כמובן אצלנו. ואני משתדלת לתת לו הכל מה
שרק אפשר.
אני מברכת את גדעון ליום ההולדת שלו. בהצלחה רבה.
שלום רב לכל הקרובים
ורותי ולך. ושלום מכל הבית
באהבה עידה.