[עמוד 1]
1.1.69
למלאכי הרבה שלום.
עברו שוב 4 ימים מאז שכתבתי לך. היום יום רביעי
התחלת שנה חדשה. אני מקוה שאתה בילית אתמול בערב יפה.
אני משערת שלאחר שמצאת את הישראלים אתה מבלה יותר טוב.
אתמול הייתי בקולנוע עם דני ותחיה. ראינו סרט טוב מאוד, אך
לא מבדר. זה היה סרט דוקומנטרי על חיי הצוענים ביוגוסלביה.
הסרט מצוין, אך כאמור לא מתאים לבלוי סוף שנה. בכל אופן
הזמנתי אותם לכוסית לאחר הסרט ושתינו לשנה החדשה הברכות
שהחלפנו כללו גם אותך. ובשעה 12 שמעתי את הצפירות של
האניות והלכתי לישון.
כל ארבעת הימים האחרונים היו ימים קיציים ממש. ואנחנו
נהנים מזה מאוד. הבנות מבלות בצהרים בחוץ על הדשא של ריביק.
סיגל אפילו מכינה שעורים שם. אך כמו ששוקעת השמש נהיה קר
ויתושים וכלם רצים הביתה, להדליק תנורים. איך אצלך? ממשיך לרדת
שלג? כשהראיתי את הצלומים האחרונים שלך להורים שלי, נהיה להם
קר. הם זוכרים את התקופה הזו באירופה, אנחנו לאומת [לעומת] זאת
נהנים מאוד, ביחוד מהעצים המכוסים שלג.
ובמשק החי שלנו – השבוע הלכה עוד תרנגולת לעולמה נותרו
רק עוד שתים. כמעט כמו הספור של 10 כושים קטנים.
הפעם סיגל לא הרגישה במותה. שתי הסבתות הצליחו לסלק אותה כך
שהיא לא הרגישה. בכלל היא כל-כך מאוכזת [מאוכזבת] מהלול, שהיא
כמעט לא ניגשת לשם אבל היא מבטיחה לי יום יום שהיא תחיה
במשק כשתגדל, בכדי שתוכל לגדל תרנגולות בלי כל הבעיות שיש לנו
כאן. אני לא מבקשת מהבנות לכתוב לך, בגלל שאני מרגישה שזה
קשה להן מאוד. סיגל- בגלל שהיא כותבת את השעורים וזה מספיק לה.
וורד מתגעגעת כל-כך שהיא לא רוצה אפילו לשמוע את מה שאתה
כותב, היא רק מסתכלת בציורים שלך ומתהלכת עם הגלויות
והצלום שלך. אני חושבת שהגעגועים של שתיהן מתבטאים רק
בריבים ומכות. מהבוקר שכשהן פוקחות עיניים עד הערב
הן רבות ומכות אחת את השניה. אבל רק כשאני נמצאת. ברגע
שאני נכנסת לאוטו בבוקר אני רואה שהן הולכות יחד לריביק
בשלום. המצב הזה די מעצבן אותי, ולא תמיד אני שולטת
בעצבי. מידי פעם עפות פה סטירות לחי ואז קללות רציניות
עליי ואחר-כך שקט. אני מקוה שהמצב הזה יחלוף ברגע תחזור [שתחזור].
[עמוד 2]
כפי שכתבת לי הררי חוזר. היום אני מקוה שמחר או
מחרתים הוא יתקשר איתי וימסור לי דרישת שלום חיה
ופה כמובן כולם שואלים לשלומך ומוסרים לך דרישת שלום
החל בחברים וכלה בכל השכנים. דרך אגב תמי ודינה
קצת נעלבו שעדין לא כתבת להן מילה אישית אחת.
אולי תכתוב להן כמה מילים בתוך מכתביך, הן קוראות את
כל המכתבים. ביחוד דינה שנאמנה לי מאוד, עכשיו. היא באה
כמעט כל שבוע וזה באמת נעים לי מאוד. היא עכשיו משתנה
משבוע לשבוע. מתלבשת וצורה קצת היפית (עם סרטים אדומים
בשיער) וסובלת קשה בגלל שאין לה חבר. יתכן שבארבעת הימים
האחרונים זה השתנה. אך בשבועים האחרונים היא היתה די ממורמרת
ושפכה את ליבה לפני. (שלא תהינה לה בעיות יותר חמורות בחיים)
מלאכי, אם אתה רוצה לכתוב לי שוב מכתב אישי
אתה יכול לכתוב ללשכת הבריאות עכו. יש לי שם תא אישי
והדאר מגיע אלי. ובנתיים שלום הרבה נשיקות שלך רותי,
כל יתר המשפחה שלא ציינתי מרגישים טוב ומוסרים ד"ש.