בתיה כותבת לבעלה שבחזית, ומשתפת אותו בנעשה בבית
סיפור רקע
ישראל עדיין מגויס, אבל בקרוב תחזור היחידה שלו לישראל. בינתיים בתיה מארחת את המבקרים הרבים בביתם, מספרת לו מי התקשר להתעניין בשלומה ועל חיי השגרה: דוד שהתקלקל ואספת הורים בבית הספר של איל. הגעגועים לישראל חזקים ויעל מבקשת שידברו בקול כדי שלא יהיה שקט.
במלחמת ששת הימים שירת ישראל זבדי בפלוגת חבלה שהייתה מסופחת לגדוד שריון. את מכתביו הוא כתב למשפחתו: לאשתו בתיה, לבנו אייל בן התשע ולבתו יעל בת השלוש.
ישראל זבדי נולד בירושלים, אך בגיל שלוש עבר עם משפחתו לתל אביב, ובה התגורר כל חייו עד פטירתו בשנת 2022. זבדי שימש בעבר יו"ר סיעת מפלגת העבודה בכנסת ובהמשך עסק בעריכת דין.
בשנת 1942 התגייס לגדנ"ע, ולאחר מכן, בתחילת 1946 התגייס להגנה. כאשר הוטלה עליו המשימה להלשין על חבריו שהיו באצ"ל הוא סירב, נשפט ובעקבות זאת סולק מההגנה. בתחילת נובמבר 1947 נענה לבקשת המ"פ לשוב
במלחמת ששת הימים שירת ישראל זבדי בפלוגת חבלה שהייתה מסופחת לגדוד שריון. את מכתביו הוא כתב למשפחתו: לאשתו בתיה, לבנו אייל בן התשע ולבתו יעל בת השלוש.
ישראל זבדי נולד בירושלים, אך בגיל שלוש עבר עם משפחתו לתל אביב, ובה התגורר כל חייו עד פטירתו בשנת 2022. זבדי שימש בעבר יו"ר סיעת מפלגת העבודה בכנסת ובהמשך עסק בעריכת דין.
בשנת 1942 התגייס לגדנ"ע, ולאחר מכן, בתחילת 1946 התגייס להגנה. כאשר הוטלה עליו המשימה להלשין על חבריו שהיו באצ"ל הוא סירב, נשפט ובעקבות זאת סולק מההגנה. בתחילת נובמבר 1947 נענה לבקשת המ"פ לשוב ולהתגייס להגנה, ולימים התגייס לצה"ל. בשירותו הצבאי היה זבדי בחטיבת גבעתי בגדוד 54 פלוגה א', מחלקה א', כיתה 1, ומספרו האישי בצה"ל היה 44344. המג"ד היה – צבי צור (צ'רה), לימים הרמטכ"ל.
המכתב הועלה לאתר במסגרת שיתוף פעולה של פרויקט אוצרות עם המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, לרגל 55 שנים למלחמה.
כתב היד
מוצ"ש, 8.12.73
[עמ' 1]
ישראל יקר שלנו שלום,
לפנות ערב קבלתי את הד"ש ממך. שמחתי מאד לשמוע
שאתם חוזרים ארצה. לפחות תוכל לבוא לעיתים קרובות
הביתה. לטלפן יותר. והעיקר התנאים יהיו הרבה יותר
טובים. כך שזה מה שנקרא הרע במיעוטו.
אני מקוה שמכתבי יגיע אליך לפני שתעברו, ולא
יתגלגל אי-שם. החבר שטילפן לא ידע למסור לי באם
ישתנה מספר הדואר הצבאי.
נעשים מאמצים מטעם המזכ"ל לשחרר אותך. בינתיים נתקבלה
תשובה שלילית וענין זה עבר לדרג עליון יותר.
משל'ה פינק עדיין מגוייס ונמצא באותו מקום. בלילה
ששי טילפן אלי. כמובן שהוא כועס מאד על היחס
שקיבלה ריקה (ובצדק). אחרי כל כך הרבה שנות
עבודה. קצת תקט לפחות בחודש שנותר לה.
כמובן שהוא הכריז שאיננו מתכונן לעבוד כמקודם.
בבית הכל בסדר. הכל מתנהל על מי מנוחות.
בשעות לפנות ערב מתחיל להיות עצוב. יעל כמובן
מבקשת שידברו בקול רם שלא יהיה שקט.
היום הוזמנו לארוחת צהרים אצל שפרה. שולחן
האוכל שלהם מקסים. היתה ארוחה טובה ומאד
נהננו. רק אתה חסרת לנו. למיכל מלאו 21 שנה.
יעל הוזמנה ליום הולדת בבוקר ואנו אספנו אותה. כך
שעדיין לא הייתי אצל אמך. בכל אופן דברתי
אתה בטלפון ביום ששי. מחר שוב לא אוכל לנסוע
[עמוד 2]
אליה. מאחר ויש לי יום עמוס. ליעל יש שני
חוגים. לי יש אספת הורים אצל איל (מזלך). חוץ
מזה צריך לבוא הטכנאי מ"קרן-אור" כפי שכבר כתבתי
לך הבוילר נוזל שוב. איך שלא יהיה השבוע
אסתדר לנסוע אליה באיזשהו יום.
הפסקה… "איירונסייד".
ספורט. ואני להמשך מכתבי.
ד"ש מכולם. לפנות ערב צלצל לאו ומאד היה
מפסוט כשספרתי לו שאתם עוברים למקום אחר, טוב יותר.
כן צלצל עכשיו פוסו. שבתאי היה אתמול בערב, שלשום
וכמעט יום יום ומביא אתו "לווש קירי". הוא השתחרר
סופית מהיחידה בה היה בזמן המלחמה.
אורי כבר פותח את משרדו החדש. משרד באמת
יפה. הוא הציע לדייב 2 חדרים אצלו. אבל
לדבריו דייב רצה את 2 החדרים שאורי לקח
לעצמו כך שזה לא יצא לפועל, ובינתיים החדרים
סגורים. אחד אחד מהם מרוהט כחדר שינה לזוג.
אורי קורא לחדר זה, "חדר עיון".
בתי ואלכס היו השבוע. איל ארח, הגיש
סנדביצ'ים עשה תה וקפה. הם מאד התפעלו
מהיחס של הילד שלך אל אמא שלו.
הערב איל מבלה אתי. אין אף אורח לשם
שינוי.
בינתיים שלום ולהתראות
אנחנו מאד מתגעגעים אליך
אוהבים אותך אני והילדים
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
מוצ"ש, 8.12.73
[עמ' 1]
ישראל יקר שלנו שלום,
לפנות ערב קבלתי את הד"ש ממך. שמחתי מאד לשמוע
שאתם חוזרים ארצה. לפחות תוכל לבוא לעיתים קרובות
הביתה. לטלפן יותר. והעיקר התנאים יהיו הרבה יותר
טובים. כך שזה מה שנקרא הרע במיעוטו.
אני מקוה שמכתבי יגיע אליך לפני שתעברו, ולא
יתגלגל אי-שם. החבר שטילפן לא ידע למסור לי באם
ישתנה מספר הדואר הצבאי.
נעשים מאמצים מטעם המזכ"ל לשחרר אותך. בינתיים נתקבלה
תשובה שלילית וענין זה עבר לדרג עליון יותר.
משל'ה פינק עדיין מגוייס ונמצא באותו מקום. בלילה
ששי טילפן אלי. כמובן שהוא כועס מאד על היחס
שקיבלה ריקה (ובצדק). אחרי כל כך הרבה שנות
עבודה. קצת תקט לפחות בחודש שנותר לה.
כמובן שהוא הכריז שאיננו מתכונן לעבוד כמקודם.
בבית הכל בסדר. הכל מתנהל על מי מנוחות.
בשעות לפנות ערב מתחיל להיות עצוב. יעל כמובן
מבקשת שידברו בקול רם שלא יהיה שקט.
היום הוזמנו לארוחת צהרים אצל שפרה. שולחן
האוכל שלהם מקסים. היתה ארוחה טובה ומאד
נהננו. רק אתה חסרת לנו. למיכל מלאו 21 שנה.
יעל הוזמנה ליום הולדת בבוקר ואנו אספנו אותה. כך
שעדיין לא הייתי אצל אמך. בכל אופן דברתי
אתה בטלפון ביום ששי. מחר שוב לא אוכל לנסוע
[עמוד 2]
אליה. מאחר ויש לי יום עמוס. ליעל יש שני
חוגים. לי יש אספת הורים אצל איל (מזלך). חוץ
מזה צריך לבוא הטכנאי מ"קרן-אור" כפי שכבר כתבתי
לך הבוילר נוזל שוב. איך שלא יהיה השבוע
אסתדר לנסוע אליה באיזשהו יום.
הפסקה… "איירונסייד".
ספורט. ואני להמשך מכתבי.
ד"ש מכולם. לפנות ערב צלצל לאו ומאד היה
מפסוט כשספרתי לו שאתם עוברים למקום אחר, טוב יותר.
כן צלצל עכשיו פוסו. שבתאי היה אתמול בערב, שלשום
וכמעט יום יום ומביא אתו "לווש קירי". הוא השתחרר
סופית מהיחידה בה היה בזמן המלחמה.
אורי כבר פותח את משרדו החדש. משרד באמת
יפה. הוא הציע לדייב 2 חדרים אצלו. אבל
לדבריו דייב רצה את 2 החדרים שאורי לקח
לעצמו כך שזה לא יצא לפועל, ובינתיים החדרים
סגורים. אחד אחד מהם מרוהט כחדר שינה לזוג.
אורי קורא לחדר זה, "חדר עיון".
בתי ואלכס היו השבוע. איל ארח, הגיש
סנדביצ'ים עשה תה וקפה. הם מאד התפעלו
מהיחס של הילד שלך אל אמא שלו.
הערב איל מבלה אתי. אין אף אורח לשם
שינוי.
בינתיים שלום ולהתראות
אנחנו מאד מתגעגעים אליך
אוהבים אותך אני והילדים
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?