יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם גיטה נמצאת בקפריסין ומחכה לאישור לעלות לארץ, ובינתיים מבקשת מבעלה שישלח לה מכתבים ודברים הנחוצים לה
סיפור רקע
גיטה ברלוביץ נמצאת במחנה בקפריסין בדרכה לארץ ישראל. בשל המעברים ממקום למקום היא לא קיבלה מכתבים מחיים בעלה, והדבר ציער אותה מאוד. היא כותבת במפורש שלולא אהבתה אליו לא הייתה עוברת את מסע התלאות שעברה מאז השחרור ונשארת ברומניה. לכן היא מבקשת ממנו לעשות מאמצים לזרז את עלייתה.
גיטה ברלוביץ נולדה בליטא בעיר קובנה בשנת 1922. גם בעלה חיים ברלוביץ, נולד בליטא. בני הזוג נישאו בשנת 1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. בתחילה הם היו יחד אך בהמשך גיטה הייתה בגטו שוול (Šiauliai) ובמחנות עבודה, ואילו חיים נשלח למחנה הריכוז דכאו בגרמניה עד שחרורו באוגוסט 1944.
גיטה לא ידעה דבר על גורל בעלה ורק בסוף המלחמה, כשהגיעו ממנו מכתבים, הבינה שנשאר בחיים. גיטה ניסתה לעלות לארץ ישראל בכל דרך אפשרית, עד שהגיעה לארץ באונייה "מולדת" ב־31 בדצמבר 1947.
בכל ימי התלאות האלה כתבה גיטה לחיים מכתבים
גיטה ברלוביץ נולדה בליטא בעיר קובנה בשנת 1922. גם בעלה חיים ברלוביץ, נולד בליטא. בני הזוג נישאו בשנת 1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. בתחילה הם היו יחד אך בהמשך גיטה הייתה בגטו שוול (Šiauliai) ובמחנות עבודה, ואילו חיים נשלח למחנה הריכוז דכאו בגרמניה עד שחרורו באוגוסט 1944.
גיטה לא ידעה דבר על גורל בעלה ורק בסוף המלחמה, כשהגיעו ממנו מכתבים, הבינה שנשאר בחיים. גיטה ניסתה לעלות לארץ ישראל בכל דרך אפשרית, עד שהגיעה לארץ באונייה "מולדת" ב־31 בדצמבר 1947.
בכל ימי התלאות האלה כתבה גיטה לחיים מכתבים רוויי געגועים ביידיש. למרבה הצער רבים מהם אבדו או הגיעו באופן חלקי.
גם חיים נדד בדרכים לאחר השחרור. הוא שהה במחנה מעבר באיטליה עד שהגיע לארץ בשנת 1946 והתיישב בשרונה. לאחר עלייתה של גיטה, התיישבו השניים בכפר ויתקין. ואולם, גיטה חלתה ונפטרה בגיל 37. בחייה הקצרים היא זכתה למעט אושר והצליחה להגשים את חלומה לחיות בארץ ישראל עם בעלה ובני המשפחה ששרדו.
המכתבים המובאים כאן תורגמו לעברית בשנת 2021 בהתנדבות בהשקעת זמן ובמקצועיות בידי אמה שדמי מהיישוב לבון (דוברת אידיש כשפת אם).
ארועי התקופה
כתב היד
[תורגם מיידיש על ידי אמה שדמי]
28.5
קפריסין
לבעלי היקר חיים שלום רב!
אחרי חודשיים של המתנה קיבלתי סוף כל סוף 2 מכתבים בבת אחת, מכרים שלי כבר הביאו לי את המכתבים הביתה. כשהגעתי לקפריסין הייתי במחנה 55 זה נקרא קרנטין, הסגר. עכשיו אני נמצאת במחנה 67 את המכתבים שלחו לי משם.
תאר לעצמך חיימונק'ה כמה הייתי לא רגועה, כמה צער גרמת לי בזה שלא כתבת. אחרים מתוודעים לקרובים רחוקים שלהם דרך הסוכנות או העיתון, הם שלחו מיד מברקים דרך הג'וינט [ארגון יהודי הומניטארי], ומכתבים בלי כתובת הג'וינט כבר מאתר, תאר לך את ליבי כשכולם מקבלים מכתבים ואני לא. אני מודה לך מאוד על תשומת הלב והדיוק שלך כלפי כמו שקוראים לי. מכתביך הם מה1.5 ומה28.4. ושאני נמצאת בקפריסין גם כן ידעת.
אני חשבתי מן הסתם שאינך יודע עלי אז מחלתי לך, אבל אם ידעת עלי ולא כתבת לי אז אני כועסת עליך, אבל הרי אתה יודע אנשים שאוהבים הרי אוהבים בכל זאת. תחשוב לעצמך מה עברתי בשלוש השנים האלו שאחרי השחרור הכל בגללך [בשבילך], אתה צריך להבין להעריך, יקר שלי. אני לא איזו זרוקה, בחורים אחרים היו מעריכים עצמם מאושרים לקבל אישה כמוני, אם לא הייתי אוהבת אותך הייתי גם היום נשארת ברומניה, אבל אני לא חושבת על כך כי בלעדיך אני לא יכולה להיות מאושרת, אתה צריך להבין זאת לעבור כזה מסע ולא שלחת לי כל מברק או סימן כלשהו שאתה יודע עלי, אולי זו לא שמחה בשבילך אז אין לי כלום אליך. אבל לי לא מספיק שאתה מדבר עלי עם חבריך מהכפר סע לסוכנות דבר בקשר אלי. זהבה יכולה לשלוח מכתבים ודרישות שלום דרך שליחים של "דרור" תעשה משהו, לשבת בכפר ולבלות ולדבר עלי זה לא בא לך במחשבה עלי, אני חושבת מה יותר קרוב מאישה, אישה כה נאמנה כמו שיש לך, זה מן הסתם אתה לא יודע.
חיימונק'ה שלא תחשוב שמכעס וזדון אני כותבת לך כך, אם היית יושב בקפריסין ולא מקבל כל מכתב גם היית כותב כך אם היית במצבי. מספיק, כבר עבר לי קצת הכעס, אני כבר חודשיים בקפריסין אני מרגישה עצמי בריאה, מזג האויר עושה לי טוב, אבל דבר אחד זה דורש פה הרבה לאכול. את שתי הלירות עדיין לא קיבלתי אני אתעניין בג'וינט ואתה תשאל גם כן דרך מי ששלחת, מן הסתם בגלל המעבר ממחנה 55 למחנה 67 זה הלך לאיבוד. ובכן דברי אוכל לא משתלם לשלוח כי בכסף מקבלים (אוכל) גם פה. אבל אם אתה רוצה שלח סבון טואלט וקרם ניוואה, וקרם לנמשים חזק מאוד כי אני לא רוצה לשרוף לי את הפנים, את הגוף אני משזפת אבל את הפנים לא כי אני מאוד לבנה בפנים ושזופה/ שרופה לא מוצא חן בעיניי. כמו כן אני צריכה סנדלי קיץ אני נועלת מספר 35.5, חסרות לי גם ממחטות כיס, ואם אפשרי וודאי גם אשלגן.
אני מאמינה שהכסף עוד יגיע אלי, עכשיו תשלח לכתובת החדשה מחנה 67. אני תפרתי לי מכנסיים קצרים זה מתאים לי מאוד. כשיהיה לי כסף אעשה..
[אין המשך למכתב המקורי]
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
גלריה
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
