אוֹצָרוֹת
1941 05 בפברואר

גננדעל גראוס כותבת על הקושי בפרנסה בצ׳כובלובסקיה, ומצטערת שלא שלחה לבנה לישראל לבנים בזמן

גננדעל גראוס צ'כוסלובקיה פורסם על ידי נוי לאופר ישראלי
יוסף יעקוב גראוס

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

יוסף יעקב גראוס (נקרא בפי כל- יוסי), נולד בי"ז חשוון תרפ"א, 29.10.1920 בצ'כוסלובקיה בעיר קומרנו. גדל בעיר שאלה (SHALA), בכור לשלוש אחיות: אסתי, לאה ומירי-קאליש. אמו גננדעל (גיזלה) ואביו שמעון-קאליש ושתי אחיותיו הצעירות לאה ומירי נספו באושוויץ. אסתי שרדה את אוושויץ ולאחר שהוגלו לקפריסין עלו לארץ ישראל. משפחתו של יוסף יעקב גראוס הייתה משפחה ציונית דתית. סבו יצחק משה היה מראש תנועת המזרחי בצ'כובלוסקיה והונגריה. אמו גננדעל הייתה חברה באגודת עזרא ומרפא, בחברה קדישא, בעזרה לזולת ואביו שמעון קאליש היה אחראי על גמ"ח הכספים לנזקקים. עם תחילת המלחמה, נלקחה מן המשפחה פרנסתה, נאסר על בני המשפחה ללכת לבתי הספר ולמוסדות ציבוריים והכריחו אותם לענוד טלאי צהוב. יוסי גראוס צפה והרגיש באנטישמיות והחליט לברוח ולעלות לארץ ישראל. בסוף שנת 1939, הצליח לעלות על האונייה "רודניצ'ר", ובדרך בלתי ליגאלית הגיע לחוף הים של תל אביב. מכיון שהגיע

יוסף יעקב גראוס (נקרא בפי כל- יוסי), נולד בי"ז חשוון תרפ"א, 29.10.1920 בצ'כוסלובקיה בעיר קומרנו. גדל בעיר שאלה (SHALA), בכור לשלוש אחיות: אסתי, לאה ומירי-קאליש. אמו גננדעל (גיזלה) ואביו שמעון-קאליש ושתי אחיותיו הצעירות לאה ומירי נספו באושוויץ. אסתי שרדה את אוושויץ ולאחר שהוגלו לקפריסין עלו לארץ ישראל. משפחתו של יוסף יעקב גראוס הייתה משפחה ציונית דתית. סבו יצחק משה היה מראש תנועת המזרחי בצ'כובלוסקיה והונגריה. אמו גננדעל הייתה חברה באגודת עזרא ומרפא, בחברה קדישא, בעזרה לזולת ואביו שמעון קאליש היה אחראי על גמ"ח הכספים לנזקקים. עם תחילת המלחמה, נלקחה מן המשפחה פרנסתה, נאסר על בני המשפחה ללכת לבתי הספר ולמוסדות ציבוריים והכריחו אותם לענוד טלאי צהוב. יוסי גראוס צפה והרגיש באנטישמיות והחליט לברוח ולעלות לארץ ישראל. בסוף שנת 1939, הצליח לעלות על האונייה "רודניצ'ר", ובדרך בלתי ליגאלית הגיע לחוף הים של תל אביב. מכיון שהגיע ממשפחה דתית, עלה יוסי כבחור ישיבה עם תעודת בגרות. בחודשים הראשונים למד בישיבה ולאחר מכן התפנה גם לעבוד כדי לפרנס את עצמו. הקשר היחיד עם משפחתו היה באמצעות מכתבים. המכתבים המצורפים מרגשים ומראים עד כמה אם דואגת לבנה הנמצא במרחקים. המסר העיקרי - תורה ועבודה. מתוך תשובות ההורים במכתבים אנו מבינים כי יוסי הפציר בהם לעזוב את הבית בסלובקיה ולבוא לפלשתינה, להצטרף אליו בארץ ישראל. ההורים שהרגישו מחויבים לקהילה היהודית בעירם, כתבו שהם לא יכולים לעזוב את אחיהם ומה שיקרה לכל היהודים יקרה גם להם. בשנת 1943 הופסקו לגמרי חילופי המכתבים ונותק הקשר. גם גלויות שנשלחו דרך הצלב האדום חזרו ללא מענה. התברר כי המשפחה נלקחה לאושוויץ בשנת 1944. יוסי שנותר בארץ לא ידע מה עלה בגורל המשפחה. הוא סירב להאמין לשמועות הקשות שהגיעו. מיד עם תום המלחמה, אסתי אחותו כתבה לו שרק היא שרדה את אושוויץ. לאחר שהגיעה לארץ, היא הכירה לו את חוה לבית גולדנר, ניצולת אושוויץ גם היא, והשניים התחתנו. להם נולדו 2 בנות - נורית ועדנה שגדלו בבית מאושר בחינוך ציוני דתי. נורית מספרת כי במשך השנים אביה שמר על המכתבים מכל משמר, זו הייתה המזכרת היחידה מהמשפחה. לילדיו אסור היה לגעת בהם, הם רק ידעו על קיומם. לימים, כשאביה חלה מאד, ביקשו לראות את המכתבים. כיוון שהם כתובים בהונגרית וגרמנית הם ביקשו לקרוא את המכתבים יחד איתו, והדמעות זלגו מעיניו. הבכי קרע את ליבם ולא הייתה אפשרות לקרוא את המכתבים. רק לאחר פטירת האב יכלה המשפחה לגעת במכתבים. אסתי תרגמה את המכתבים. נורית מסכמת: "מודות לקב"ה על החינוך המעולה שזכינו לקבל מהורינו הנפלאים. מודות לקב"ה שהצאצאים ממשיכים בדרך הורינו הוריהם, דרך אבות. בדרכם נלך." בבחירת מכתבים אלו וכתיבת קורות החיים לקחו חלק נורית בן מנחם ועדנה לנדאו לבית גראוס.

כתב היד

עמוד 1/2

בני היקר,
מתאריך 15/1/41 אחרי שבועיים קיבלנו את גלויתך. גם של ארנו שכתב ב19/1 ושמחנו מאד. תודה לאל שאתם בסדר. את התמונה שלך שלחתי לסבא.
מה שארנו כתב ששלח עם רות עדיין לא קיבלנו ואני מאד רוצה לראות את התמונה. פה קר מאוד. הרבה מקוררים.
מיריקה 10 ימים שכבה חולה אך עכשיו מרגישה ב"ה יותר טוב. מעצמינו אני יכולה לכתוב שאנו מאוד משתדלים לשמור על התהליך בהתחשבות, על הפרנסה כי אין את החנות. הקב"ה יעזור, כמה זמן זה ייקח. לא יודעים.
אבי באצ'י עדיין יש לו הפרנסה. אמיל באצ'י עובד אצל חברה אחרת, שכיר. בחלק הוא מרוצה.
אנחנו בכלל לא מתראים, ההתכתבות אורכת זמן רב יותר מאשר אליך. לרגינני בריאות טובה.
עוד מחזיקים לך לבנים וכלי מיטה. תמיד אני מצטערת שלא שלחתי בזמן את כל דברי הקיץ והלבנים. מי יודע אם עוד אפשרי יהיה לשלוח.
הסבא שלך כותב שהוא סובל מהקור מהרגליים הכואבות והידיים, בקושי זז.
אני מקווה שיש לך מצב רוח טוב. מי החבר שלך לחדר.
כל טוב אני מאחלת לך בריאות טובה ונשיקות
אבא אמא, אסתי לאה ומרים.

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: גננדעל גראוס
מיקום: צ'כוסלובקיה
תאריך: 05.02.1941

מקבל/ת המכתב

שם: יוסף יעקוב גראוס
מיקום: ישראל

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

בני היקר,
מתאריך 15/1/41 אחרי שבועיים קיבלנו את גלויתך. גם של ארנו שכתב ב19/1 ושמחנו מאד. תודה לאל שאתם בסדר. את התמונה שלך שלחתי לסבא.
מה שארנו כתב ששלח עם רות עדיין לא קיבלנו ואני מאד רוצה לראות את התמונה. פה קר מאוד. הרבה מקוררים.
מיריקה 10 ימים שכבה חולה אך עכשיו מרגישה ב"ה יותר טוב. מעצמינו אני יכולה לכתוב שאנו מאוד משתדלים לשמור על התהליך בהתחשבות, על הפרנסה כי אין את החנות. הקב"ה יעזור, כמה זמן זה ייקח. לא יודעים.
אבי באצ'י עדיין יש לו הפרנסה. אמיל באצ'י עובד אצל חברה אחרת, שכיר. בחלק הוא מרוצה.
אנחנו בכלל לא מתראים, ההתכתבות אורכת זמן רב יותר מאשר אליך. לרגינני בריאות טובה.
עוד מחזיקים לך לבנים וכלי מיטה. תמיד אני מצטערת שלא שלחתי בזמן את כל דברי הקיץ והלבנים. מי יודע אם עוד אפשרי יהיה לשלוח.
הסבא שלך כותב שהוא סובל מהקור מהרגליים הכואבות והידיים, בקושי זז.
אני מקווה שיש לך מצב רוח טוב. מי החבר שלך לחדר.
כל טוב אני מאחלת לך בריאות טובה ונשיקות
אבא אמא, אסתי לאה ומרים.

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: משפחת גראוס
מיקום: צ'כוסלובקיה
תאריך: 1941-01-16

מקבל/ת המכתב

שם: יוסף יעקוב גראוס
מיקום: ישראל

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות