אוֹצָרוֹת
1940 21 באפריל

גרטה בלוך חולה ומיואשת שוכבת בחדרה שבפירנצה, וכותבת מכתב לידידה וולפגנג אלכסנדר שוקן שבירושלים

גרטה בלוך פירנצה, איטליה פורסם על ידי deganit goldblat
גרטה בלוך עם אחייניתה רחל בלוך, התמונה צולמה בשנת 1932 לערך.

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

בשנת 1940 גרטה בלוך חולה ומיואשת שוכבת בחדרה שבפירנצה וכותבת מכתב לידידה וולפגנג אלכסנדר שוקן שגר בירושלים. גרטה שמחה לשמוע כי ידידה נשא אישה ומדגישה שהאישה שלצידו זכתה בפרס גדול. היא מודה לוולפגנג על יכולתו להיטיב עם נפשה ובוחרת בו כדי לספר (כמעט לראשונה) על בנה שנפטר בגיל שבע והיה בנו של פרנץ קפקא. [קפקא לא נזכר במכתב בשמו אלא "האיש שהיה משמעותי לי כל כך ושמת ב 1924, אומנותו זוכה לשבחים עד היום. הוא היה אב לבני שמת פתאום"]. גרטה מזכירה אירועים מעברה ובהמשך כותבת גם על מלחמת העולם המתחוללת סביבה, על בדידותה ועל משפחתה שהקשרים איתה רופפים. גרטה מוסיפה מידע על כמה חברים משותפים ומאחלת לוולפגנג, לאשתו ולילדו את הטוב ביותר. גרטה בלוך נולדה בברלין בשנת 1892. היא הייתה אישה עצמאית שבנתה לעצמה קריירה מרשימה בגרמניה שבין מלחמות העולם. לפני מלחמת

בשנת 1940 גרטה בלוך חולה ומיואשת שוכבת בחדרה שבפירנצה וכותבת מכתב לידידה וולפגנג אלכסנדר שוקן שגר בירושלים. גרטה שמחה לשמוע כי ידידה נשא אישה ומדגישה שהאישה שלצידו זכתה בפרס גדול. היא מודה לוולפגנג על יכולתו להיטיב עם נפשה ובוחרת בו כדי לספר (כמעט לראשונה) על בנה שנפטר בגיל שבע והיה בנו של פרנץ קפקא. [קפקא לא נזכר במכתב בשמו אלא "האיש שהיה משמעותי לי כל כך ושמת ב 1924, אומנותו זוכה לשבחים עד היום. הוא היה אב לבני שמת פתאום"].
גרטה מזכירה אירועים מעברה ובהמשך כותבת גם על מלחמת העולם המתחוללת סביבה, על בדידותה ועל משפחתה שהקשרים איתה רופפים. גרטה מוסיפה מידע על כמה חברים משותפים ומאחלת לוולפגנג, לאשתו ולילדו את הטוב ביותר.
גרטה בלוך נולדה בברלין בשנת 1892. היא הייתה אישה עצמאית שבנתה לעצמה קריירה מרשימה בגרמניה שבין מלחמות העולם. לפני מלחמת העולם הראשונה הכירה את פרנץ קפקא שהיה הארוס של חברתה הטובה פליציה באואר. למשך פרק זמן מסוים תיווכה גרטה בהתכתבות בין קפקא לבאואר. שבעים המכתבים פורסמו כספר ע"י הוצאת פישר. היחסים ביניהם ניתקו בזמן מלחמת העולם הראשונה.
בשנת 1936 נמלטה גרטה מן המשטר הנאצי ועברה לאיטליה. היא חיה בפירנצה ומאוחר יותר נשלחה כעצירה לכפר קטן במרכז איטליה. היא נשלחה לאושוויץ במאי 1944 שם נספתה.
את המכתב הזה כתבה לוולפגנג אלכסנדר שוק. שוק היה ידיד קרוב של גרטה. הם הכירו בברלין בשנות העשרים והתכתבו במשך שנים רבות. ככל הנראה זהו המכתב האחרון שגרטה כתבה לשוק, כיוון שהקשר נותק עקב המלחמה. מלבד מכתב זה נותרו עדויות של אנשים באיטליה ששמעו מגרטה במועד מאוחר ממועד כתיבת המכתב כי לה ולפרנץ קפקא היה ילד משותף.
מכתב מקורי זה נמצא כעת בארכיון לאו בק בניו יורק. נתי בלוך דמתי, שגרטה הייתה דודה רבתא שלה מצד אביה, תרגמה את המכתב מגרמנית ותרמה אותו לפרויקט אוצרות.

כתב היד

עמוד 1/4

תרגמה מגרמנית לעברית נתי בלוך דמתי.

יום ראשון, 21 באפריל 1940
[על השול השמאלי של הדף הראשון רשמה גרטה "המכתב בהקשר לענייני האישיים נועד רק לך"]
וולפי היקר, שמחתי כל כך לקבל את החדשות ממך. נראה שלכדת ברשתך אישה מיוחדת שראויה לאהבתך והיא עצמה זכתה בפרס הגדול. מסור לה זאת ממני, יחד עם ברכות וכל האיחולים הלבביים ביותר – הייתי שולחת לך מברק או הודעה מיד, אך אני שוכבת במיטה עם דלקת ריאות מזה ארבעה שבועות ושמחתי שכך קרה– לך יש אולי מחשבות אחרות בנושא – קיבלתי חנינה שלא תסולא בפז, היא אפשרה לי להתחפר בתוך עצמי ולא לשמוע דבר.
אני מאחלת שתמיד יהיה הכול סביבך מואר ועליז. אתה כמו החלילן מהמלין, יש לך הכישרון למשוך את השמחה אליך. בחברתך העצובים הופכים שמחים, והשמחים הופכים שמחים יותר.
אני חושבת עליך ללא הרף. דרך מכתביך התרחב בתוכי שוב זכר החוויות שחוויתי איתך, ושהפכו בנוכחותך ליפות יותר. כמה רחוק נלך במורד הזיכרונות כדי לסכם אותם –רחוב טאקו, הבית שלי, רחוב קייט, היכרויות חדשות מפה ומשם. אי הסדר הפנימי שלי, שתמיד היה שם, היה מכוסה אז בסדר החיצוני של חובותיי למשרד ולעבודה.
בפראג אתה היית עד למצוקתי הגדולה נוכח העתיד מבשר הרעות שצפוי היה לי. אז הפגת את פחדי הגדולים בעזרת המוסיקה שלך, שם בחדר המבולגן של חבריך, ועזרו גם הטיולים הקצרים שלנו ברחובות העיר הקסומה ההיא, אותה אני אוהבת יותר משאתה יכול לשער.
[…] שם ביקרתי גם את קבר האיש שהיה משמעותי לי כל כך ושמת ב 1924, אומנותו זוכה לשבחים עד היום. הוא היה אב לבני שמת פתאום במינכן בשנת 1921, כשהיה כמעט בן 7, רחוק ממני ומאביו שממנו נאלצתי להיפרד כבר בזמן המלחמה. לא ראיתיו יותר, מלבד שעות ספורות, כשנכנע למחלה קטלנית במקום בו גר, הרחק ממני. מעולם לא דיברתי על כך עם איש. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני מספרת על כך.
המשפחה שלי והחברים שלי לא ידעו על כך מעולם, אף אחד חוץ מהמנהל שלי שהיה הגון אלי מאוד ומת ב 1936. בגלל זה איבדתי כל כך הרבה. עכשיו אני שקטה ושמחה שהם אינם צריכים להתענות בזמנים שאנו מצויים בהם עתה.
ב1935 כשביקרתי אותך בירושלים בדיוק רציתי לספר לך הכול, אך אז נכנס ידידינו הטוב קרויאנקר לחדר. עדיף שכך. אחרי שעזבתי את פלשתינה כתבתי לך מכתב, שכפי שאנחנו יודעים נשלח בטעות לשווייץ ואתה קיבלת במקום זה מכתב אחר, חסר חשיבות. בו ביקשתי ממך לקבל את המשלוח שלי ולהשתמש בו כשתמצא את האישה איתה תרצה להתחתן ושיעזור לכם להקים בית, שחשבתי אולי להתארח בו פעם. באמת התכוונתי לחזור לשם, אך הגורל העיקש רצה אחרת ואני השתעבדתי לו. ובינתיים ה"משלוח הסתובב לו בעולם" [מדובר במשלוח ששלחה גרטה לפלשתינה בכוונה להגר לשם, ואחרי שהתאכזבה החליטה להעביר את חפציה לאיטליה].
הגעתי לכאן, לדירה מקסימה, מוקפת חברים חדשים, במיוחד ארנסט שהפך לחבר מיוחד אך גם לילד שיש לדאוג לו. ועכשיו הכול חלף לו כמו מוץ נישא ברוח.
את ארנסט שלחתי לדרום אמריקה, שם התחתן, מתאבל על זכר איטליה. גונטר היסטרי כתמיד ומאשתו שמעתי שהוא דואג לי והיה רוצה שאצטרף גם אני אליהם, אך אינו עושה דבר לקדם משהו. וולפי שלי התחתן ויש לו את האישה הנחמדה ביותר והדירה המקסימה ביותר. אמנם מזג האוויר אצלכם חם מדי, אבל בכל זאת יפה שם.
האם "דון ז'ואן" שלנו שכר בסוף את הדירה ההיא? או את הדירה שממול? בכל מקרה מחשבותיי מכוונות אליכם, ואני יודעת איפה למקם אתכם בדמיוני.
אני חושבת שעכשיו אתה כבר יודע את ברכת המערוך איתו משטחים את הבצק הפריך הטוב ביותר, מורחים עליו שומן ואז מנקדים עם בשר בטן ובסוף גם אתה עצמך תתרחב!!
[הכותבת מתייחסת ככל הנראה לשיר של משורר גרמני רומנטי בן המאה ה־19 Clemens Bretano, Denke bei der Nudelrolle נ.ב.ד]
ומדוע אתה מונע ממני את שמה של אשתך ופרטים עליה? "האם אסור לי אי פעם לשאול אותך?"
הרי אני אוהבת אותה מייד כמו שאני אוהבת אותך, ואין זה מעט. אבא שלך היה מפרגן לי על כך, למרות שבדרך כלל הוא חשב אותי בלתי נסבלת. – ולמרות זאת דאגתי לו ולפרידה. זאת הייתה השאלה המרכזית במכתבו.
תמיד כתבתי לך מכתבים אין ספור, גם ביקשתי ממך לברר מה מצבו של אחי. הוא כתב לי בפעם השנייה שהוא חולה מאוד, אחר כך לא שמעתי ממנו יותר, ועכשיו הגיע ממנו מכתב קריר, מוזר ומנוכר: במשפחה כולם מרגישים טוב. האחיין שלי הפך לעורך דין, האחיינית מעצבת אופנה, הוא וגיסתי לא מרוצים כרגיל, הם טוענים שמנעתי מעצמי את האפשרות לבית!!! והרי הבית הזה היה צריך להילחם על הזכות לזכות בי. – אבל נעזוב את זה.
אחי ומשפחתו ואני לא מסתדרים. אולי הם חושבים שאני נמצאת איפה שמגיע לי – ענייה ובודדה. לימדתי את עצמי לאהוב, לגלות עניין, אבל עכשיו אפילו כסף לא מעניין אותי, כלום!! ההטפות המוסריות המשונות שלהם לא מעניינות אותי. הם לא יודעים עלי דבר, ובנוסף לזה העולם אכזר כל כך!! ובכל זאת אני צריכה להמשיך ולדווח להם. בשביל אחי אני מספיק טובה כקרובת משפחה, כל עוד אני מביעה כלפיו הערכה.
מלבד זאת החיים שלי הגיעו לסופם – כאן אני לא יכולה להישאר, ולמקום אחר אינני יכולה לעבור. מלבד זאת אני מתגוררת בקומה העליונה במקום חשוך, בתנאים שהפכו לבלתי אפשריים. שמחתי לשמוע שקרויאנקר הפך לאבא. הוא תמיד היה האהבה הגדולה שלי ואני מאחלת לו את כל הטוב שבעולם, מסור לו בבקשה דרישת שלום ממני, אני שולחת לו ולאשתו את הברכות הלבביות ביותר על הולדת הילדון הקטן.
….ועכשיו המלחמה. – העייפות שלי חולנית ואדישותי בלתי מנוצחת. חיי היו סוערים ועכשיו דממת מוות סביבי.
ולמרות כל זאת, במחשבותיי אני איתך. אהיה תמיד החברה הטובה ביותר שלך ושל אשתך. מסור לה דרישת שלום, וגם להורים – אני מאחלת לכולכם את הטוב ביותר. לעצמי לא נותר לי מה לאחל – אך אשמח כל כך אם תישאר חברי הטוב –
אני מקשקשת במיטה, סלח לי על הכתב…
מאחלת לך שתמלא את ביתך עם הרבה שוקנים קטנים ושתקשט אותו באהבה ובהרמוניה.
מודה לך בכל ליבי על החדשות הטובות ששלחת לי,
שלך תמיד,
גרטה

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: גרטה בלוך
מיקום: פירנצה, איטליה
תאריך: 21.04.1940

מקבל/ת המכתב

שם: וולפגנג אלכסנדר שוק
מיקום: ירושלים

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

תרגמה מגרמנית לעברית נתי בלוך דמתי.

יום ראשון, 21 באפריל 1940
[על השול השמאלי של הדף הראשון רשמה גרטה "המכתב בהקשר לענייני האישיים נועד רק לך"]
וולפי היקר, שמחתי כל כך לקבל את החדשות ממך. נראה שלכדת ברשתך אישה מיוחדת שראויה לאהבתך והיא עצמה זכתה בפרס הגדול. מסור לה זאת ממני, יחד עם ברכות וכל האיחולים הלבביים ביותר – הייתי שולחת לך מברק או הודעה מיד, אך אני שוכבת במיטה עם דלקת ריאות מזה ארבעה שבועות ושמחתי שכך קרה– לך יש אולי מחשבות אחרות בנושא – קיבלתי חנינה שלא תסולא בפז, היא אפשרה לי להתחפר בתוך עצמי ולא לשמוע דבר.
אני מאחלת שתמיד יהיה הכול סביבך מואר ועליז. אתה כמו החלילן מהמלין, יש לך הכישרון למשוך את השמחה אליך. בחברתך העצובים הופכים שמחים, והשמחים הופכים שמחים יותר.
אני חושבת עליך ללא הרף. דרך מכתביך התרחב בתוכי שוב זכר החוויות שחוויתי איתך, ושהפכו בנוכחותך ליפות יותר. כמה רחוק נלך במורד הזיכרונות כדי לסכם אותם –רחוב טאקו, הבית שלי, רחוב קייט, היכרויות חדשות מפה ומשם. אי הסדר הפנימי שלי, שתמיד היה שם, היה מכוסה אז בסדר החיצוני של חובותיי למשרד ולעבודה.
בפראג אתה היית עד למצוקתי הגדולה נוכח העתיד מבשר הרעות שצפוי היה לי. אז הפגת את פחדי הגדולים בעזרת המוסיקה שלך, שם בחדר המבולגן של חבריך, ועזרו גם הטיולים הקצרים שלנו ברחובות העיר הקסומה ההיא, אותה אני אוהבת יותר משאתה יכול לשער.
[…] שם ביקרתי גם את קבר האיש שהיה משמעותי לי כל כך ושמת ב 1924, אומנותו זוכה לשבחים עד היום. הוא היה אב לבני שמת פתאום במינכן בשנת 1921, כשהיה כמעט בן 7, רחוק ממני ומאביו שממנו נאלצתי להיפרד כבר בזמן המלחמה. לא ראיתיו יותר, מלבד שעות ספורות, כשנכנע למחלה קטלנית במקום בו גר, הרחק ממני. מעולם לא דיברתי על כך עם איש. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני מספרת על כך.
המשפחה שלי והחברים שלי לא ידעו על כך מעולם, אף אחד חוץ מהמנהל שלי שהיה הגון אלי מאוד ומת ב 1936. בגלל זה איבדתי כל כך הרבה. עכשיו אני שקטה ושמחה שהם אינם צריכים להתענות בזמנים שאנו מצויים בהם עתה.
ב1935 כשביקרתי אותך בירושלים בדיוק רציתי לספר לך הכול, אך אז נכנס ידידינו הטוב קרויאנקר לחדר. עדיף שכך. אחרי שעזבתי את פלשתינה כתבתי לך מכתב, שכפי שאנחנו יודעים נשלח בטעות לשווייץ ואתה קיבלת במקום זה מכתב אחר, חסר חשיבות. בו ביקשתי ממך לקבל את המשלוח שלי ולהשתמש בו כשתמצא את האישה איתה תרצה להתחתן ושיעזור לכם להקים בית, שחשבתי אולי להתארח בו פעם. באמת התכוונתי לחזור לשם, אך הגורל העיקש רצה אחרת ואני השתעבדתי לו. ובינתיים ה"משלוח הסתובב לו בעולם" [מדובר במשלוח ששלחה גרטה לפלשתינה בכוונה להגר לשם, ואחרי שהתאכזבה החליטה להעביר את חפציה לאיטליה].
הגעתי לכאן, לדירה מקסימה, מוקפת חברים חדשים, במיוחד ארנסט שהפך לחבר מיוחד אך גם לילד שיש לדאוג לו. ועכשיו הכול חלף לו כמו מוץ נישא ברוח.
את ארנסט שלחתי לדרום אמריקה, שם התחתן, מתאבל על זכר איטליה. גונטר היסטרי כתמיד ומאשתו שמעתי שהוא דואג לי והיה רוצה שאצטרף גם אני אליהם, אך אינו עושה דבר לקדם משהו. וולפי שלי התחתן ויש לו את האישה הנחמדה ביותר והדירה המקסימה ביותר. אמנם מזג האוויר אצלכם חם מדי, אבל בכל זאת יפה שם.
האם "דון ז'ואן" שלנו שכר בסוף את הדירה ההיא? או את הדירה שממול? בכל מקרה מחשבותיי מכוונות אליכם, ואני יודעת איפה למקם אתכם בדמיוני.
אני חושבת שעכשיו אתה כבר יודע את ברכת המערוך איתו משטחים את הבצק הפריך הטוב ביותר, מורחים עליו שומן ואז מנקדים עם בשר בטן ובסוף גם אתה עצמך תתרחב!!
[הכותבת מתייחסת ככל הנראה לשיר של משורר גרמני רומנטי בן המאה ה־19 Clemens Bretano, Denke bei der Nudelrolle נ.ב.ד]
ומדוע אתה מונע ממני את שמה של אשתך ופרטים עליה? "האם אסור לי אי פעם לשאול אותך?"
הרי אני אוהבת אותה מייד כמו שאני אוהבת אותך, ואין זה מעט. אבא שלך היה מפרגן לי על כך, למרות שבדרך כלל הוא חשב אותי בלתי נסבלת. – ולמרות זאת דאגתי לו ולפרידה. זאת הייתה השאלה המרכזית במכתבו.
תמיד כתבתי לך מכתבים אין ספור, גם ביקשתי ממך לברר מה מצבו של אחי. הוא כתב לי בפעם השנייה שהוא חולה מאוד, אחר כך לא שמעתי ממנו יותר, ועכשיו הגיע ממנו מכתב קריר, מוזר ומנוכר: במשפחה כולם מרגישים טוב. האחיין שלי הפך לעורך דין, האחיינית מעצבת אופנה, הוא וגיסתי לא מרוצים כרגיל, הם טוענים שמנעתי מעצמי את האפשרות לבית!!! והרי הבית הזה היה צריך להילחם על הזכות לזכות בי. – אבל נעזוב את זה.
אחי ומשפחתו ואני לא מסתדרים. אולי הם חושבים שאני נמצאת איפה שמגיע לי – ענייה ובודדה. לימדתי את עצמי לאהוב, לגלות עניין, אבל עכשיו אפילו כסף לא מעניין אותי, כלום!! ההטפות המוסריות המשונות שלהם לא מעניינות אותי. הם לא יודעים עלי דבר, ובנוסף לזה העולם אכזר כל כך!! ובכל זאת אני צריכה להמשיך ולדווח להם. בשביל אחי אני מספיק טובה כקרובת משפחה, כל עוד אני מביעה כלפיו הערכה.
מלבד זאת החיים שלי הגיעו לסופם – כאן אני לא יכולה להישאר, ולמקום אחר אינני יכולה לעבור. מלבד זאת אני מתגוררת בקומה העליונה במקום חשוך, בתנאים שהפכו לבלתי אפשריים. שמחתי לשמוע שקרויאנקר הפך לאבא. הוא תמיד היה האהבה הגדולה שלי ואני מאחלת לו את כל הטוב שבעולם, מסור לו בבקשה דרישת שלום ממני, אני שולחת לו ולאשתו את הברכות הלבביות ביותר על הולדת הילדון הקטן.
….ועכשיו המלחמה. – העייפות שלי חולנית ואדישותי בלתי מנוצחת. חיי היו סוערים ועכשיו דממת מוות סביבי.
ולמרות כל זאת, במחשבותיי אני איתך. אהיה תמיד החברה הטובה ביותר שלך ושל אשתך. מסור לה דרישת שלום, וגם להורים – אני מאחלת לכולכם את הטוב ביותר. לעצמי לא נותר לי מה לאחל – אך אשמח כל כך אם תישאר חברי הטוב –
אני מקשקשת במיטה, סלח לי על הכתב…
מאחלת לך שתמלא את ביתך עם הרבה שוקנים קטנים ושתקשט אותו באהבה ובהרמוניה.
מודה לך בכל ליבי על החדשות הטובות ששלחת לי,
שלך תמיד,
גרטה

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אביב יצחקי
מיקום: סיני
תאריך: 1973-10-13

מקבל/ת המכתב

שם: וולפגנג אלכסנדר שוק
מיקום: ירושלים

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות