דב חביב כותב לבנו על החיים במושבה ראשון לציון בתקופת שלטון המנדט
סיפור רקע
דב חביב לובמן, יליד רוסיה הלבנה, הגיע לראשון לציון בשנת תרמ"ו, 1885, והיה לכורם. עמד בראש מפעלים ציבוריים, יישוביים ותרבותיים. בשנים 1923—1925 שימש ראש המועצה המקומית. נלחם רבות למען השפה העברית ופרסם ספרים ומאמרים בענייני השעה והעם. לאות הוקרה על פועלו הרב נקרא בית הספר "חביב" על שמו. במכתבו לבנו זרובבל חביב, המשרת בגדוד העברי, הוא מבטא את השקפת עולמו בדבר התהליכים המתרחשים ביישוב על רקע שלטון המנדט, לא נמנע מביקורת, ומשתף גם בקשיי ההתמודדות עם הטיפול במשק ובכרמים.
מקור המכתב: ארכיון היסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
מקור המכתב: ארכיון היסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
כתב היד
י"ט חשון תרע"ט, ראשל"צ.
אהובי זרבבל,
מכתבך מיום ג' ט"ז דנא קבלנו. הננו שמחים לדעת כי שלום
לך וכי מסר לך הקולונל ברכותינו וכו'. בכלל המכתב מוכיח
לנו אי-שביעות רצון והתאוננות. הדבר מובן למדי אחרי
המאורעות שאירעו בעולמנו בזמן האחרון, ומה גם שבחייכם
הארעיים אין סִפּוּק נפשי מלא. כל זה הרגשנו וחשנו ומשתתפים
אנו עמכם בהרגשותיכם וכו'. אך מרחוק אנו רואים כי
מהלך הדברים מוכרח להיות כך וזה מסלולו הנכון. קשה
סדרי בראשית לשנות. המתינות היתירה האופי הכן
בולט בעד הבריטים הוא ממש ההיפך של אופי העם
העברי – עמא פזיזא ופחז כַּמים. צריך סבלנות והכל
יסודר. גם פה לפי דעת האנגלים אנו דוחקים את הקץ
בדרישות שזמנן עוד טרם הגיע, ומחויבים אנו להשלים
עם מצב הדברים ולצפות לפתרון השאלות בעתן. על
שלשה דברים עולמנו עמד ועומד על סבלנות, סבלנות
וסבלנות. אף אם יתמהמה נחכה לו ו"בעתה אחישנה".
אותך אנו מבקשים להרגע ולשאת חובתך עד שיופיע
היום הטוב והמאושר שיתמלאו כל משאלותינו לטובה. ותודה
לאל יש ידיך לקוות ויש על מה לסמוך שמתקרבים אנו
לקראת עתיד שכולו טוב. מכל פנות הגולה אנו
שומעים כל מבשר ואומר, שאכן חציר העם, והנהו
מתעורר וקם לתחיה. מכאיב קצת שפה בארץ
לפי שעה אין הכל הולך כשורה והרבה הרבה היה
צריך להיות אחרת בשעת הרת עולם זו. יותר
מדי אנשים גמדים ופעוטים בשעה גדולה זו.
הם מכבידים את העבודה ומשנה עמל הם מעמיסים
על שכמי טובי-העם המעטים, בוני עתידותנו. צריך
לקבל גם את זה ברצון, ולפום צערא אגרא.
מה שנעשה בבית כותבות הבנות ואמא ויש לך
מושג קצת מזה. באורוה נמצאים 2 פרדים
מן הכי יפים מובחרים שבמובחרים, הפרדה של
בית דגן, הפרה והחמור. חוזר אני אחרי
עגלה יחידה שקשה למצא מיד, אבל "יגעת
מצאת תאמין". הגשמים מסרבים עוד לבא
ומתכוננים לעבודה מסודרת ביד רחבה.
דבר אחד חסר לי וזה הוא אתה בעצמך ובכבודך.
הנני מרגיש עיפות וחלישות וזקוק אני לעוזר
ותומך, יד חביבה של עובד מעצמי ובשרי.
קשה לי להיות המציא והמביא של המשק החשוב
שאני מטפל בו. מקוה אני שיעלה בידי לעבד
את הכרמים כדבעי, אף אם בקושי, עד שימצא
לי האיש שיעזור לי בני, או לכל הפחות
חתן של אחת מבנותי. רציתי לכתוב לך
הרבה, אך אני מחויב לעמוד על המשמר בבקשתי
זבל לכרמים מהצבא, שרבים הם המתחרים בכל
המבצעים היפים והמכוערים ומחויב לנסוע
לתחנת חיל הרוכבים. יהודונים נמצאים שמקלקלים
את השם הטוב והרושם שהיה לאנגלים קודם
בהמושבות. ביחוד מצטינים בזה המהגים בשפתם
מקודם ומרחוק ימכור אותם. היה בריא
ומאושר, בני מחמדי, ואל תצטער שלא יכולת
להתראות אתנו. המחבקך ומנשקך באהבה
רבה ונאמנה אביך דֹב
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
י"ט חשון תרע"ט, ראשל"צ.
אהובי זרבבל,
מכתבך מיום ג' ט"ז דנא קבלנו. הננו שמחים לדעת כי שלום
לך וכי מסר לך הקולונל ברכותינו וכו'. בכלל המכתב מוכיח
לנו אי-שביעות רצון והתאוננות. הדבר מובן למדי אחרי
המאורעות שאירעו בעולמנו בזמן האחרון, ומה גם שבחייכם
הארעיים אין סִפּוּק נפשי מלא. כל זה הרגשנו וחשנו ומשתתפים
אנו עמכם בהרגשותיכם וכו'. אך מרחוק אנו רואים כי
מהלך הדברים מוכרח להיות כך וזה מסלולו הנכון. קשה
סדרי בראשית לשנות. המתינות היתירה האופי הכן
בולט בעד הבריטים הוא ממש ההיפך של אופי העם
העברי – עמא פזיזא ופחז כַּמים. צריך סבלנות והכל
יסודר. גם פה לפי דעת האנגלים אנו דוחקים את הקץ
בדרישות שזמנן עוד טרם הגיע, ומחויבים אנו להשלים
עם מצב הדברים ולצפות לפתרון השאלות בעתן. על
שלשה דברים עולמנו עמד ועומד על סבלנות, סבלנות
וסבלנות. אף אם יתמהמה נחכה לו ו"בעתה אחישנה".
אותך אנו מבקשים להרגע ולשאת חובתך עד שיופיע
היום הטוב והמאושר שיתמלאו כל משאלותינו לטובה. ותודה
לאל יש ידיך לקוות ויש על מה לסמוך שמתקרבים אנו
לקראת עתיד שכולו טוב. מכל פנות הגולה אנו
שומעים כל מבשר ואומר, שאכן חציר העם, והנהו
מתעורר וקם לתחיה. מכאיב קצת שפה בארץ
לפי שעה אין הכל הולך כשורה והרבה הרבה היה
צריך להיות אחרת בשעת הרת עולם זו. יותר
מדי אנשים גמדים ופעוטים בשעה גדולה זו.
הם מכבידים את העבודה ומשנה עמל הם מעמיסים
על שכמי טובי-העם המעטים, בוני עתידותנו. צריך
לקבל גם את זה ברצון, ולפום צערא אגרא.
מה שנעשה בבית כותבות הבנות ואמא ויש לך
מושג קצת מזה. באורוה נמצאים 2 פרדים
מן הכי יפים מובחרים שבמובחרים, הפרדה של
בית דגן, הפרה והחמור. חוזר אני אחרי
עגלה יחידה שקשה למצא מיד, אבל "יגעת
מצאת תאמין". הגשמים מסרבים עוד לבא
ומתכוננים לעבודה מסודרת ביד רחבה.
דבר אחד חסר לי וזה הוא אתה בעצמך ובכבודך.
הנני מרגיש עיפות וחלישות וזקוק אני לעוזר
ותומך, יד חביבה של עובד מעצמי ובשרי.
קשה לי להיות המציא והמביא של המשק החשוב
שאני מטפל בו. מקוה אני שיעלה בידי לעבד
את הכרמים כדבעי, אף אם בקושי, עד שימצא
לי האיש שיעזור לי בני, או לכל הפחות
חתן של אחת מבנותי. רציתי לכתוב לך
הרבה, אך אני מחויב לעמוד על המשמר בבקשתי
זבל לכרמים מהצבא, שרבים הם המתחרים בכל
המבצעים היפים והמכוערים ומחויב לנסוע
לתחנת חיל הרוכבים. יהודונים נמצאים שמקלקלים
את השם הטוב והרושם שהיה לאנגלים קודם
בהמושבות. ביחוד מצטינים בזה המהגים בשפתם
מקודם ומרחוק ימכור אותם. היה בריא
ומאושר, בני מחמדי, ואל תצטער שלא יכולת
להתראות אתנו. המחבקך ומנשקך באהבה
רבה ונאמנה אביך דֹב
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?