דוד אברג'ל כותב גלויה למשפחתו במהלך מלחמת יום הכיפורים, מעדכן אותם שהוא בקו הבריאות ומייחל לפגוש אותם בחתונה קרובה. כתב היד מעיד על כך שהגלויה נכתבה בחופזה, כנראה על מנת לשלוח אות חיים במהירות.
דוד אברג'ל נולד בשנת 1954 במושב אחוזם שבחבל לכיש. בצעירותו למד בישיבת אור עציון. נלחם במלחמת יום הכיפורים כטירון בחיל השריון, גדוד 79, חטיבה 401, בתפקיד תותחן.

מדברי חברו לטנק של דוד אברג'ל:
"נותרנו 2 מהטנק דוד אברג'יל ואנוכי. לוי גיברץ ז"ל היה הטען קשר בטנק ואלי ששון ז"ל היה מפקדנו האהוב. לוי היה בחור שקט, מקצוען מהסוג שידעת שהוא יעשה את העבודה על הצד הטוב ביותר, אלי מפקדנו היה אדם, קצין וג'נטלמן, ידעת שאתה יכול לסמוך עליו בכל עת. כשהוא נתן פקודה לנוע בפול גז ידעת כי הטילים עומדים לעוף עליך. אצל דוד אברגיל אין קצר או ארוך, כל פגז - היה מטרה! היו ימים ארוכים ולילות ארוכים עוד יותר, ללא מנוחה וללא שינה אבל ידעתי כי יש לנו צוות מנצח.
ב-18 לאוקטובר בפריצה לחווה הסינית אלי נתן לי פקודה פול גז עד הסוף, מפה לשם היינו פתאום לבד בשטח מול כל הכלים המצריים חיפשתי לשווא קפל קרקע להסתתר שום דבר, פגעו בנו מיד 2 טילים. אלי ששון נפגע מיד יחד עם לוי גיברץ, דוד התותחן שהיה שרוף כגחל העיף את אלי אל מחוץ לטנק הבוער. אני חילצתי את עצמי לא יודע איך, ולצערנו הגדול הטנק כבר בער בצורה שלא היה ניתן להתקרב אליו ולחלץ את לוי גיברץ. צר לי עליך לוי יקר ניסיתי. אבל לא היה אפשרי להגיע. הכל בער ולהט. בשלב הזה הגיעו למקום טנקים שלנו, שחילצו את אלי שהיה אז פצוע קשה, אבל הספיק לאותת לי להנמיך פרופיל שלא אהיה מטרה בעצמי. את דוד חילץ הטנק עם תותח הפטרייה, אני חולצתי ע"י טנק אחר שהמשיך עוד בקרב בחווה הסינית עד שהגענו לתאג"ד. שם נודע לי מרופא התאג"ד כי אלי יקירנו לא שרד את החילוץ, חבל, איזו אבדה.
כולנו שומעים בלילה את רעש המנועים ואת חריקות הזחלים, כנראה שלעולם זה יזמזם לנו בלילות. אחרי המלחמה ביקרתי את הוריו של לוי גיברץ ז"ל, זה לא היה פשוט בשום מובן. מה אפשר לומר לאבא שכול ששואל אותך למה לא היצלתם את הבן שלי.. וזה מלווה אותי עד היום."