דוד זקס (גם: סקס, סאקס) היה דודו של אלעזר (לוזר) אדלר, אחי אימו – בתיה הֶנְיָה לבית סאקס. אלעזר, שנמלט עם משפחתו מהעיירה בעלז כשזו נכבשה על ידי הנאצים לצד הרוסי של פולין, משם גורשו להרי אורל כשבתום המלחמה שרדו רק הוא ושרה אחותו, הגיע למחנות העקורים שהוקמו בגרמניה, ונעשה שם פעיל למען העלייה ארצה. הוא הסתובב במחנות העקורים השונים וכך כנראה פגש את דוד. דוד שלח לו מכתבים רבים ובארכיון שהותירו אחריהם אלעזר ויוכבד מצויים מעל עשרים מכתבים שכתב דוד לאלעזר, שרובם נכתבו כשאלעזר ויוכבד, שהתחתנו במחנה העקורים אמדן ב-13.03.1948, כבר הספיקו לעלות לארץ, וכך גם שרה אחותו של אלעזר ויהושע בעלה, ודוד נותר במחנות העקורים, בתחילה בברגן-בלזן ובהמשך ביֶוֶר (בכתיב היידי: יעווער), לשם הועברו היהודים שנותרו בברגן בלזן ב-1950. דוד, שהגיע לשם בחודש יוני, ציפה גם הוא לעלות לארץ, אך הנסיעה נדחתה עוד ועוד כפי שהוא מספר במכתביו השונים. באותה עת, גרו אלעזר ויוכבד בקיבוץ ניר עציון, ושרה ויהושע ביפו. דוד הציע לשלוח להם חבילות שונות מחו"ל ומפעם לפעם מדווח על מה שהצליח להשיג.

עלייתו של דוד התאחרה מעט יותר משתכנן, ורק באוגוסט 1951 הוא מעדכן על יציאה למינכן, במטרה לנסות למצוא משם טרנספרט לארץ. בתחילת ספטמבר 1951 הוא כבר כותב ממחנה העקורים פרנוואלד (Föhrenwald) הסמוך למינכן, מחנה העקורים האחרון שנסגר, ומעדכן שתוך מספר ימים הם עתידים לצאת ממינכן לנאפולי. משם יעלו ארצה באונייה "נגבה".