דוד זקס (גם: סקס, סאקס) היה דודו של אלעזר (לוזר) אדלר, אחי אימו – בתיה הֶנְיָה לבית סאקס. אלעזר, שנמלט עם משפחתו מהעיירה בעלז כשזו נכבשה על ידי הנאצים לצד הרוסי של פולין, משם גורשו להרי אורל כשבתום המלחמה שרדו רק הוא ושרה אחותו, הגיע למחנות העקורים שהוקמו בגרמניה, ונעשה שם פעיל למען העלייה ארצה. הוא הסתובב במחנות העקורים השונים וכך כנראה פגש את דוד. דוד שלח לו מכתבים רבים ובארכיון שהותירו אחריהם אלעזר ויוכבד מצויים מעל עשרים מכתבים שכתב דוד לאלעזר, שרובם נכתבו כשדוד היה במחנות העקורים ברגן-בלזן ולאחר מכן יוור (בכתיב היידי: יעווער, בגרמנית: Jever וגם Upjever, תלוי בהקשר) שעל יד וילהלמסהאפן (Wilhelmshaven), ואלעזר ויוכבד, שהתחתנו במחנה העקורים אמדן ב-13.03.1948, כבר הספיקו לעלות לארץ וכך גם שרה אחותו, שהדוד מתעניין גם בשלומה. כפי שנאמר במכתב קודם, הוא גם תכנן לשלוח להם חבילות מחו"ל, כמו גם לנכדו, שנולד בגולה והועלה לארץ לפני שנקרא לו שם. בנם של אלעזר ויוכבד המוזכר במכתבו של דוד הוא עזריאל, הבכור, שנולד בסוף 1949 בגבעת עלייה (ג'בליה) שביפו.

מחנה העקורים ברגן בלזן נסגר ב-1950. יהודים שעוד נותרו בו, כמו דוד, הועברו למחנה יוור – מחנה ששימש במהלך מלחמת העולם השנייה כמחנה צבאי של חיל האוויר של גרמניה הנאצית (הלופטוואפה). המחנה כמעט לא נפגע בהפצצות של בעלות הברית, כך שלאחר כיבוש המקום ב-1945 הוא שימש את כוחות בעלות הברית. מאוחר יותר שוכנו שם עובדי כפייה לשעבר, בהם יהודים מברגן בלזן. אחר כך שוכנו שם גם יחידות צבא דניות, ובאביב 1951 החל להיבנות שם מסלול המראה חדש והמקום החל לשמש את חיל האוויר המלכותי. דוד יצא מן המחנה באוגוסט 1961 למינכן, במטרה לנסות למצוא משם נסיעה לארץ. בתחילת ספטמבר 1951 הוא כבר כותב ממחנה העקורים פרנוואלד (Föhrenwald) הסמוך למינכן, מחנה העקורים האחרון שנסגר, ומעדכן שתוך מספר ימים הם עתידים לצאת ממינכן לנאפולי. משם יעלו ארצה באונייה "נגבה".