ב"ה א' תצוה

15/2 48'

אל בן אחותי החביב עלי כבני אלעזר ורעיתו נ"י

לרגל נשואתכם שהתקיים בעמדין ביום ג' העבר אני מברך אתכם בברכת מז"ט לבבית יה"ר שהי' תהי' שעת נשואתכם שעה טובה ומצלחת וזוגכם תעלה ליפה ותהיו באהבה ובנחת ושני אלה הגורמים – החיים והשלום – מרוקם באושר ובהצלחה ילוו דרככם בחיים בכל מקום שאתם דורכים, התפארת וההוד של תורת עמנו יפאר תמיד את ביתכם ולא ימוש מצאצאכם ומצאצאי צאצאכים עד עולם.

צר לי מאוד על אשר לא יכלתי לקחת חבל בשמחתך אשר לאמיתו של דבר היא גם שמחתי אני, ולא די לי באותו הצער, אלא שגם אלה הדברים המעטים והמספרים שאצלי המה כל אשר ביכלתי לשלוח וליתן לך – לא זכיתי שיבואו אליכם בעיתם ובזמנם המתאים לתן אלא שנתאחרו עד הנה בשביל מעשה שהי' כי מן העת שנודע לנו ע"י רעיתך החביבה את זמן החתונה לא הי' אצלינו אחרת אלא שבני אלעזר הגם שהי' לו לתקן כמה ענינים כספיים בשבוע העברה בהמבורג עכ"ז הוחלטנו ביחד שיסע ביום ב' בבקר להמבורג כדי להתקין את הדברים הנחוצים ביותר ולערב או למחרתו בבקר יסע משם לעמדין ומשם יחזור להמבורג. וכך אני עמד ומצפה על ביאתו בבטחוני שיביא לי גם פריסת שלום משאיריך אשר גם לי אינם רחוקים ואולם כאשר נפתחה הדלת בבואו הביתה כמעט נשתוממתי כי תחת לבוא בפנים צהובים שמח וטוב לב כיאות לאיש אשר בא משמחה כזו – בא בפנים זועפות ועגומות ראשו מעוטף כחולי מסוכן וסיפר שבו ביום שבא להמבורג נחלה מאוד ונפל למשכב ושלשה ימים לא יכל לצאת מפתח ביתו ת"ל שעתה הוטב לו אבל בכל הענין הזה אני רואה יד השגחה העליונה ואני אחשב אותו לחשבן של שאר יסורי אשר בודאי יעלו ויחשבו כול עונַי וחטאַי. ויה"ר שיכריעו לכף זכות.

אסיים ואומר שלום לנו ולכל ישראל דודכם האוהב דוד.

אלעזר ורעיתו וילדם פורסים בשלומכם ומברכים אתכם בברכת (הוריהם?)