דוד זקס (גם: סקס, סאקס) היה דודו של אלעזר (לוזר) אדלר, אחי אימו – בתיה הֶנְיָה לבית סאקס. אלעזר, שנמלט עם משפחתו מהעיירה בעלז כשזו נכבשה על ידי הנאצים לצד הרוסי של פולין, משם גורשו להרי אורל כשבתום המלחמה שרדו רק הוא ושרה אחותו, הגיע למחנות העקורים שהוקמו בגרמניה, ונעשה שם פעיל למען העלייה ארצה. הוא הסתובב במחנות העקורים השונים וכך כנראה פגש את דוד. דוד שלח לו מכתבים רבים ובארכיון שהותירו אחריהם אלעזר ויוכבד מצויים מעל עשרים מכתבים שכתב דוד לאלעזר, שרובם נכתבו כשדוד היה במחנות העקורים ברגן-בלזן ולאחר מכן יוור (בכתיב היידי: יעווער, בגרמנית: Jever וגם Upjever, תלוי בהקשר) שעל יד וילהלמסהאפן (Wilhelmshaven), ואלעזר ויוכבד, שהתחתנו במחנה העקורים אמדן ב-13.03.1948, כבר הספיקו לעלות לארץ וכך גם שרה אחותו של אלעזר, שהדוד מתכתב גם איתה.

מחנה העקורים ברגן בלזן נסגר ב-1950 ויהודים שעוד נותרו בו הועברו למחנה יוור – מחנה ששימש במהלך מלחמת העולם השנייה כמחנה צבאי של חיל האוויר של גרמניה הנאצית (הלופטוואפה), ובמשך תקופה לאחר המלחמה שימש לשיכון עובדי כפייה לשעבר. דוד הגיע לשם ביוני 1950, מצפה לעלות לארץ. ההעלאה נמשכה זמן רב והתעכבה עוד ועוד, ודוד עדכן את אלעזר לאורך כל התקופה על ההתקדמות ועל העיכובים. בסופו של דבר, כפי שמדווח דוד במכתב הנוכחי, הם עתידים לצאת לכיוון מינכן על מנת למצוא אונייה שתסיע אותם ארצה. במהלך הציפייה לנסיעה עלתה אפשרות להיעזר בהארטקאר, ודוד אף שוחח על כך עם יוסף רוזנזפט, יו"ר הוועד המרכזי של היהודים המשוחררים באזור הכיבוש הבריטי, כפי שהוא מספר במכתב אחר. בשל כך הוא גם ויתר על אפשרות לצאת באונייה בפברואר, אך כפי שנראה הוא התייאש מכך בסופו של דבר.

מכתב זה הוא המכתב האחרון של דוד שנמצא בארכיון של אלעזר ויוכבד שנכתב ממחנה העקורים יוור. המכתב הבא כבר נשלח מפרנוואלד (Föhrenwald), מחנה העקורים האחרון שנסגר, הקרוב למינכן, ובו הוא מעדכן שתוך מספר ימים הם עתידים לצאת ממינכן לנאפולי. משם הם יעלו ארצה באונייה "נגבה".

הנכד, ברוך, שדוד מזכיר בסוף המכתב, עלה ארצה לפני כן, עוד כתינוק.