דוד זקס (גם: סקס, סאקס) היה דודו של אלעזר (לוזר) אדלר, אחי אימו – בתיה הֶנְיָה לבית סאקס. אלעזר, שנמלט עם משפחתו מהעיירה בעלז כשזו נכבשה על ידי הנאצים לצד הרוסי של פולין, משם גורשו להרי אורל כשבתום המלחמה שרדו רק הוא ושרה אחותו, הגיע למחנות העקורים שהוקמו בגרמניה, ונעשה שם פעיל למען העלייה ארצה. הוא הסתובב במחנות העקורים השונים וכך כנראה פגש את דוד. דוד שלח לו מכתבים רבים ובארכיון שהותירו אחריהם אלעזר ויוכבד מצויים מעל עשרים מכתבים שכתב דוד לאלעזר, שרובם נכתבו כשדוד היה במחנות העקורים ברגן-בלזן ולאחר מכן יוור (בכתיב היידי: יעווער, בגרמנית: Jever וגם Upjever, תלוי בהקשר) שעל יד וילהלמסהאפן (Wilhelmshaven), ואלעזר ויוכבד, שהתחתנו במחנה העקורים אמדן ב-13.03.1948, כבר הספיקו לעלות לארץ וכך גם שרה אחותו של אלעזר, שהדוד מתכתב גם איתה לאורך התקופה.

מחנה העקורים ברגן בלזן נסגר ב-1950 ויהודים שעוד נותרו בו הועברו למחנה יוור – מחנה ששימש במהלך מלחמת העולם השנייה כמחנה צבאי של חיל האוויר של גרמניה הנאצית (הלופטוואפה), ובמשך תקופה לאחר המלחמה שימש לשיכון עובדי כפייה לשעבר. דוד הגיע לשם ביוני 1950, מצפה לעלות לארץ. ההעלאה נמשכה זמן רב והתעכבה עוד ועוד, עד שבמכתב מראשית אוגוסט 1951 מעדכן דוד על הנסיעה הצפויה למינכן או למחנה קרוב, במטרה למצוא משם נסיעה לארץ. מכתב זה כבר נשלח מפרנוואלד (Föhrenwald), מחנה העקורים האחרון שנסגר, הקרוב למינכן, והוא מעדכן על כך שבעזרת הג'וינט (הדזאנט, בכתיב היידי) סודר לו מקום בבית אבות ("מושב זקנים") בארץ וכי הוא עתיד לנסוע בקרוב לנאפולי, משם הם יעלו ארצה באונייה "נגבה".