דוד זקס (גם: סקס, סאקס) היה דודו של אלעזר (לוזר) אדלר, אחי אימו – בתיה הֶנְיָה לבית סאקס. אלעזר, שנמלט עם משפחתו מהעיירה בעלז כשזו נכבשה על ידי הנאצים לצד הרוסי של פולין, משם גורשו להרי אורל כשבתום המלחמה שרדו רק הוא ושרה אחותו, הגיע למחנות העקורים שהוקמו בגרמניה, ונעשה שם פעיל למען העלייה ארצה. הוא הסתובב במחנות העקורים השונים וכך כנראה פגש את דוד. דוד שלח לו מכתבים רבים ובארכיון שהותירו אחריהם אלעזר ויוכבד מצויים מעל עשרים מכתבים שכתב דוד לאלעזר, שרובם נכתבו כשדוד היה במחנות העקורים ברגן-בלזן ולאחר מכן יוור (או אופיוור, בגרמנית: Upjever), ואלעזר ויוכבד, שהתחתנו במחנה העקורים אמדן ב-13.03.1948, כבר הספיקו לעלות לארץ וכך גם שרה אחותו. אלעזר ויוכבד השתלבו בין הבאים ליישב את קיבוץ בארות יצחק החרב, לאחר הקרב על בארות יצחק ב-15.07.1948, ולאחר שהוא פונה הם עברו לג'בליה (גבעת עלייה) ביפו, שם הצטרפו לאלמנות גוש עציון. מאוחר יותר, בזמן שחופף בערך לזמן כתיבת המכתב, הצטרפו למייסדי הקיבוץ (דאז) ניר עציון, שעל יד חיפה. התשובה על המכתבים ששלח דוד בסוף אפריל 1950 התעכבה, והוא חשש שיש טעות בכתובות, כפי ששאל את אלעזר במכתב מה-8 במאי.

האסון המוזכר הוא אולי מות בנו היחיד של דוד, אלעזר, בנכר. דוד חשש לספר על כך לשרה בהתכתבות ובמשך תקופה ניסה למצוא דרכים לספר לה, וכעת ניסה לרמוז לה. אישה המוזכר במכתב הוא יהושע ציגל, ובנם של אלעזר ויוכבד הוא עזריאל, הבכור, שנולד בסוף 1949 בג'בליה.