דוד זקס (גם: סקס, סאקס) היה דודו של אלעזר (לוזר) אדלר, אחי אימו – בתיה הֶנְיָה לבית סאקס. אלעזר, שנמלט עם משפחתו מהעיירה בעלז כשזו נכבשה על ידי הנאצים לצד הרוסי של פולין, משם גורשו להרי אורל כשבתום המלחמה שרדו רק הוא ושרה אחותו, הגיע למחנות העקורים שהוקמו בגרמניה, ונעשה שם פעיל למען העלייה ארצה. הוא הסתובב במחנות העקורים השונים וכך כנראה פגש את דוד. דוד שלח לו מכתבים רבים ובארכיון שהותירו אחריהם אלעזר ויוכבד מצויים מעל עשרים מכתבים שכתב דוד לאלעזר, שרובם נכתבו כשדוד היה במחנות העקורים ברגן-בלזן ולאחר מכן יוור (בכתיב היידי: יעווער, בגרמנית: Jever וגם Upjever, תלוי בהקשר) שעל יד וילהלמסהאפן (Wilhelmshaven), ואלעזר ויוכבד, שהתחתנו במחנה העקורים אמדן ב-13.03.1948, כבר הספיקו לעלות לארץ וכך גם שרה אחותו, שהדוד מתעניין גם בשלומה ובשלום יהושע בעלה. בנם של אלעזר ויוכבד המוזכר במכתבו של דוד הוא עזריאל, הבכור, שנולד בסוף 1949 בגבעת עלייה (ג'בליה) שביפו.

מחנה העקורים ברגן בלזן נסגר ב-1950. מכתב זה, מיוני אותה שנה, הוא הראשון שבו מדווח דוד לאלעזר על הכוונה הצפויה לסגור את המחנה ולהעביר את אחרוני היהודים שבו למחנה העקורים יוור. בהמשך ההעברה תיעצר בשל מחלות שיתגלו במחנה, והיא תחודש כעבור זמן מה. רק ב-6 בספטמבר דוד כותב כבר ממחנה יוור. האסון, המוזכר בסוף המכתב, הוא אולי מותו של בנו היחיד של דוד.