דוד זקס (גם: סקס, סאקס) היה דודו של אלעזר (לוזר) אדלר, אחי אימו – בתיה הֶנְיָה לבית סאקס. אלעזר, שנמלט עם משפחתו מהעיירה בעלז כשזו נכבשה על ידי הנאצים לצד הרוסי של פולין, משם גורשו להרי אורל כשבתום המלחמה שרדו רק הוא ושרה אחותו, הגיע למחנות העקורים שהוקמו בגרמניה, ונעשה שם פעיל למען העלייה ארצה. הוא הסתובב במחנות העקורים השונים וכך כנראה פגש את דוד. דוד שלח לו מכתבים רבים ובארכיון שהותירו אחריהם אלעזר ויוכבד מצויים מעל עשרים מכתבים שכתב דוד לאלעזר, שרובם נכתבו כשדוד היה במחנות העקורים ברגן-בלזן ולאחר מכן יוור (או אופיוור, בגרמנית: Upjever), ואלעזר ויוכבד, שהתחתנו במחנה העקורים אמדן ב-13.03.1948, כבר הספיקו לעלות לארץ וכך גם שרה אחותו, שדוד סיפר במכתב הקודם לאלעזר שהוא חושש שהכתובת שלה שנמצאת אצלו שגויה.

מחנה העקורים ברגן בלזן נסגר ב-1950. במכתב מה-15 ביוני אותה שנה סיפר לראשונה דוד לאלעזר על הכוונה הצפויה לסגור את המחנה ולהעביר את אחרוני היהודים שבו למחנה העקורים יוור (בכתיב היידי: יעווער, בגרמנית: Jever וגם Upjever, תלוי בהקשר) שעל יד וילהלמסהאפן (Wilhelmshaven). שני המקומות היו באיזור הכיבוש הבריטי. הצפי שדוד מציג לאלעזר הוא עד סוף הימים הנוראים, שחלו באותה השנה במחצית השנייה של ספטמבר. מאוחר יותר נעצרה ההעברה בשל מחלות שהתגלו במחנה. היא חודשה כעבור זמן מה, וב-6 בספטמבר כבר כותב דוד ממחנה יוור.