דוד הניג כותב לאחיו מאיר על רצונו לעלות לארץ. הוא מספר שקרא בעיתון על רכבת מווינה עד חיפה, ובדרך זו גם אם המשפחה תוכל לעלות. דוד מקווה שהמשפחה תזכה לקיבוץ גלויות, ולכל הפחות חלק ממנה, אך תקוותו לא התגשמה, וכל המשפחה שנותרה בפולין נספתה בשואה. שמותיהם מונצחים על שלט בבית הכנסת המקומי בעיר לסקו בפולין, שמשמש כיום מוזיאון לתרבות מקומית. רק האח מאיר, נמען המכתב, שעלה לארץ ישראל והתגורר בחיפה ניצל, וכן בן דוד שעלה בתחילת שנות השלושים והתיישב בתל אביב.
את המכתב תרמה טובה גילת (הניג) שלא זכתה להכיר את דודה דוד הניג, אשתו וילדיו. המכתבים נמסרו לה למשמרת על ידי אביה מאיר הניג, אחיו של דוד.
המכתב הועלה במסגרת מיזם אוצרות תיכון ליאו באק, חיפה, תשפ"ב.