ב"ה רימאנוב יום ועש"ק מצורע ט' ניסן התרצה (12.4.1935)
לרעי וחבירי מנעורי צבי גרוס שלום רב!
את דרישת שלומי ע"י מכרי וש"ב [שאר בשרי] הבחור מר וויטמאן ממך קבלתי לנכון. ומה מאוד רציתי למלאות את משאלתך-משאלתי ואדיר חפצי מאז ומעולם – שיזכנו השי"ת [השם יתברך] שאזכה בקרב לעלות לארץ ישראל. אבל לדאבוני לא אוכל עוד, כי אינני עוד שר האלף (כלומר אין לי עוד אלף פונטים) ובאופן אחר איני יודע איך אפשר לעלות. כי סערטיפיקאט להשיג זהו בימים אלה מן הנמנע ובפרט בלי פרוטקציה גדולה. אלא אם אוכל לקבל המלצה ממך. – מה מאד הייתי אסיר תודה לך אם תאבה להשתדל עבורי. – אם תוכל אזי בוודאי תעשה כל מה שביכלתך בשבילי. כן מרגיש לבי לכה"פ [לכל הפחות]; כידוע (מאמרם ז"ל כמראה הפנים לפנים כן לב האדם)..
אם תאבה כתוב לי לכה"פ מעט תנחומים על אבדתי בפטירת אבותי ז"ל (אמי ז"ל נפטרה בחנוכה לפני שנה וחצי, ואבי ז"ל נפטר השתא בטבת) ונשארתי גלמוד בעולם – אעפ"י שהנני ב"ה ת"ל [תודה לאל] בעל אשה ובנים. ועוד יותר גלמודה נשארה אחותי הצעירה רבקה, מיותמה מהוריה. – בלי משען ומשענה. לו יכלתי לפסוק לה נדוניא כדבעי ולשדך אותה בקרב – הייתי מאושר.
יש לי אמנם עוד מכר ורע נאמן, משה לייב רוזנצווייג המכונה שושני, מעיר ראדאם, אחד מהחלוצים הראשונים משנת 1918, אשר גר בארץ ישראל. אפשר לך להוודע את כתובתו אולי ע"י העתונים? – הוא יעשה כמדומני בשבילי הכל, עד לאפשר לי העליה לא"י. –
מה מעשיך כעת בארצנו? היש לך פרנסה? ממה? לו ידעתי כי אוכל להאחז הייתי נוסע אפילו בתור תייר. –
אקווה כי תכתוב לי מעט.
אחכה לתשובתך ובזה הנני חותם בדרישת שלום חמה ובהוקרה ובברכת תורה ועבודה
רעך מנוער דוד ציגלר
ד"ש מזוגתי ומב"ב [בני ביתי]. –
הואל גם לפרוס זוגתך וב"ב בלי ידיעתי אותם.