ערב חג הסוכות, ארבעה ימים אחרי פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ודוגו (דוד) לייטנר נמצא בסיני רחוק ממשפחתו. בשנה ההיא החליט דוגו כבר בערב ראש השנה לבנות סוכה. כל השכנים ומשפחתו בניר גלים הופתעו, אך הוא היה בשלו, כאילו ניבא את הנולד.
במוצאי יום כיפור של אותה השנה, גויס דוגו למלחמה בתור נהג של רכב כבד. דוגו הקפיד לכתוב כל יום גלויה קצרה למשפחתו – לשרה אשתו, ולזהבה ואראלה בנותיו. בגלויה זו הוא מתעניין במצב בניר גלים ובשלום המשפחה ומספר שהוא נמצא עם חבר'ה טובים.
הבת זהבה מספרת כי במלחמת ששת הימים היא הייתה בת תשע, ואילו במלחמת יום הכיפורים כבר הייתה גדולה והרגישה אחרת. הבנות עבדו במשק במקום הגברים המגויסים ודאגו להתעדכן באירועי המלחמה בטלוויזיה או מהשכנים. הן כתבו לדוגו מכתבים על דפים דקים, והוא מצידו שלח גלויות עם ציורים שונים כדי לשמח אותן.
דוגו הוא ניצול שואה, שנולד בהונגריה בשנת 1930. בגיל 14 נשלח דוגו עם יהודי הונגריה לצעדת המוות ושרד בה. מאז הוא נוהג בכל שנה ב־18 בינואר 1944 לאכול פלאפל כדי לחגוג את העובדה שהוא חי, שהוא אינו רעב יותר, ושהוא הגשים את חלומה של אימו והגיע לארץ ישראל. בשנת 2016 יזם בית העדות בניר גלים, המושב שדוגו גר בו, "מבצע דוגו" – אכילת פלאפל, ורבים נוטלים בו חלק.