יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם דווקא לקראת סיום תקופת ההכשרה של אפרים במשמר העמק הוא חש ריחוק מצידה של יהודית
סיפור רקע
המרחק הפיזי משפיע על הזוגיות של אפרים ויהודית. אפרים מתאר את הקושי שנוצר ב]עמים שהם נפגשים, את המחשבות של יהודית עליו ואת הפחדים, הלבטים והמחשבות של כל אחד מהם. דווקא לקראת סיום תקופת ההכשרה של אפרים במשמר העמק, הוא חש ריחוק מצידה של יהודית אבל מסרב להגיע למסקנות נוגות כמוה. שלא כמו מכתבים אחרים, מכתב זה עוסק בעיקר בזוגיות שלהם ופחות בנעשה במשמר העמק.
אפרים טיקטין נולד בליטא בשנת 1913. בעודו ילד היגרה משפחתו לארצות הברית לעיר דטרויט, שם היה אפרים ממייסדי קן השומר הצעיר ופעיל בו. בסתיו 1933 עלה אפרים לארץ והצטרף לגרעין "בניר" בחדרה. כשנה לפני העלייה להתיישבות של הגרעין בג'וערה נשלח אפרים להכשרה במטעים של משמר העמק, וכאשר הוקם עין השופט היה לרכז המטעים בקיבוץ. את המכתבים האלה הוא כותב בשנים 1936–1937 ליהודית קוצר, חברתו, ולימים אשתו. הוא מתאר בהם את הנעשה
אפרים טיקטין נולד בליטא בשנת 1913. בעודו ילד היגרה משפחתו לארצות הברית לעיר דטרויט, שם היה אפרים ממייסדי קן השומר הצעיר ופעיל בו. בסתיו 1933 עלה אפרים לארץ והצטרף לגרעין "בניר" בחדרה. כשנה לפני העלייה להתיישבות של הגרעין בג'וערה נשלח אפרים להכשרה במטעים של משמר העמק, וכאשר הוקם עין השופט היה לרכז המטעים בקיבוץ. את המכתבים האלה הוא כותב בשנים 1936–1937 ליהודית קוצר, חברתו, ולימים אשתו. הוא מתאר בהם את הנעשה במשמר העמק, את העבודה החקלאית ואת הגעגועים העזים אליה.
ב־4 באפריל 1938 בדרכם חזרה מעבודתם לג'וערה, נרצחו אפרים טיקטין וחברו אליעזר קרונגולד בידי ערבים. אפרים, שהיה בן 25 במותו נטמן בקבר אחים בעין השופט. הוא הניח אחריו הורים ואחות ואת אשתו יהודית, שילדה אחרי מותו את בנו – אפרים.
ארועי התקופה
כתב היד
משמר העמק
יום רביעי
יהודית נחמדת!
צדקת, יהודית, כשכתבת שאולי אני לא חושב
על כל הדברים האלו שאת חושבת, אבל זאת
לא אומרת שאני לא מרגיש אותם ואינני יודע
את מציאותם. אני מבין אותך טוב מאד ואני
מצדיק את ההרגשות שלך, הם באמת הרגשות
כנות ונכונות, אבל נדמה שעכשיו כבר
לא כדאי להקדיש להם יותר מדי תשומת
לב. אני למשל כבר נוכחתי מזמן שזה באמת
אי אפשרי שבימים האחדים שאנו נפגשים
ועוד בימי חגים, נספק את כל מאוינו [מאוויינו]
ואת כל הרצונות שלנו ואת כל מה שאנחנו
מתארים לנו בדמיוננו במשך כל כך הרבה
זמן לפני הפגישה. אני גם כן מתפלא
בסוף למה שלא נצלנו יותר את ההזדמנות
של היותנו יחד, ובאמת בסוף אני נזכר
בכל כך הרבה ענינים שחשבתי בהחלט לברר
אותם אתך, ואני באמת משתומם למה
שלא היתה לנו הזדמנות לכך. אבל ישנם
תמיד כנראה איזה נימוקים שגורמים לכך
[עמוד 2]
שהפגישות שלנו תהינה ככה, ולא אחרת,
אינני מאמין שזהו התרחקות ביננו, ואינני
מוציא מזה מסקנות כה נוגות כמו את.
ביחוד בזמן האחרון אחרי שנשאר זמן
כל כך מעט באופן יחסי להיותנו נפרדים, אני
כבר לא מרבה לחשוב על זה. אני מאמין
בלבי שבאם אין בנו שום רצון ושום כונה
להתרחק, אז לא נתרחק, ואני מאמין
שדבר כזה אצלנו לא קים [קיים], ולכן אני
יותר שקט בשטח זה.
דבר אחד עורר בי הרבה מחשבות,
מפני שאני הרגשתי שאת בהרבה מאשימה
אותי כאלו במצב הדברים, ואם [ועם] זה קשה לי
יותר להשלים, למה זה אם משהו כן
הכביד על לבך, למה לא מצאת לנחוץ
לאמר [לומר] לי את זה ולמה חיכית שאני
אהיה הפותח בדברים. לפעמים הייתי מאד
שבע רצון, לו את היית היוזמת במקרים
כאלו, אני בטוח שהיית קל מאד יכולה להוציא
אותי משתיקתי. אני כבר כמה פעמים
[עמוד 3]
ראיתי את זה שאם אני לא מדבר
אתך דברים ממש, את לא משתדלת
להבין אותי, ואולי להפך נדמה שאת אולי
מיחסת לי מחשבות אחרות אשר לא קימות
אצלי. אני לא תמיד מרגיש מצדך את
האמון המלא אלי. הקרבה שלך אלי נדמה
לי תלויה יותר מדי בכמה שאני מקרב אותך
ע"י התגלות לב, שיחות אינטימיות וכֹה. ולא
מובנת מאליה בכל הזמנים והתנאים,
ומזה אני לא כל כך מרוצה.
אבל בעצם אינני יכול לקבוע את זה ככה,
אלו הם רק מחשבות שבעצם אינני לגמרי בטוח
אם זה ככה או לא, בכל אופן אני מאמין
שהכי טוב בימים כאלו לא להרבות לחשוב
על זה. אני בעצם אין לי גם פנאי לזה.
לו ראית כמה אני תפוס כולי בזמן העבודה,
ואחרי העבודה הזמן כה קצר. וזה דוקא
משמח אותי שבתקופה האחרונה נכנסנו לטמפו
של עבודה. כשאני רואה את הפרי
אשר מבשיל יותר ויותר מיום ליום, אני כבר
[עמוד 4]
בעצם רואה את סוף הכשרתי. ישנם כבר
כמה עצים של "ביוטי" שאני כבר רואה אותם
ממש כמו בתקופה שבאתי הנה, עומדים ריק
מפרי. גם הצמיחה כבר גמרה.
יהודית נחמדת! אני באמת חושב שאגמור עוד
קודם ממה שתיארתי לי כל הזמן. לדעתי את
לא צריכה לערער באם לא יכניסו אותך לפלוגה
הראשונה, זה לא מוצדק, אם יוצאות רק
חמש בחורות זה לא מוצדק שמישהו יערער
באשר חמש, מששים [מ־60] זהו אחוז קטן שאי
אפשר להתחשב עם דרישות מיוחדות. אבל אם
תבוא תקופה שיוסיפו בחורות אז כבר תוכלי
לדרוש את זה בתוקף. אבל קשה עכשיו לעשות
תכניות הלאה מהאי בטחון שיש בכל ענין
ההתישבות, אבל אני מאמין שבאם הכול כן ילך
בסדר והאדמות תעבורנה לרשותנו, אז לבטח
כבר נצא שנינו יחד, אני חושב שזהו זכותנו
אשר מגיע לנו בצדק.
נחמדת, תדרשי בשמי בשלום חנה ויונה [חנה ויונה ינאי] ותאמרי
שהם מוזמנים למשמר העמק. כתבי לי מה שהם
מספרים.
שלך אפרים.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
