יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם דן קפלנסקי כותב לאשתו ההרה, מתעניין בשלומה ומעדכן על ביקורו של קצין בריאות נפש ביחידה
סיפור רקע
במכתביו לעפרה דן קפלנסקי מרבה לשאול על ההיריון והלידה המתקרבת ועל המשפחה ומשתף את עפרה בחוויותיו. במכתב הזה דן מספר על מסיבה לכבוד לידתם של בן ובת לחיילים המשרתים איתו. הוא מספר על ביקור של קצין בריאות הנפש אצלם ומבטא את עמדותיו הפוליטיות, המנוגדות לאלו של אחותו התאומה. הוא מביע את אהבתו וגעגועיו לעפרה, ומקווה להגיע הביתה לפני הלידה.
דן קפלנסקי נולד בשנת 1944 בירושלים, ובשנת 1971 נשא לאישה את עפרה לבית גיארי,
בת קיבוץ עין חרוד איחוד. במלחמת יום הכיפורים גויס דן לחטיבה 55, חטיבת המילואים של הצנחנים. חיילי החטיבה היו בין הראשונים שצלחו את תעלת סואץ מערבה ב־16 באוקטובר 1973. דן וחבריו לחטיבה היו חלק מן הכוח שחילץ את לוחמי גדוד 71 שנלכדו בקרב המר בכפר סרפיאום. בהמשך הם היו חלק מן הכוחות שכיתרו את הארמיה השלישית של הצבא המצרי עד כניעתם של
דן קפלנסקי נולד בשנת 1944 בירושלים, ובשנת 1971 נשא לאישה את עפרה לבית גיארי,
בת קיבוץ עין חרוד איחוד. במלחמת יום הכיפורים גויס דן לחטיבה 55, חטיבת המילואים של הצנחנים. חיילי החטיבה היו בין הראשונים שצלחו את תעלת סואץ מערבה ב־16 באוקטובר 1973. דן וחבריו לחטיבה היו חלק מן הכוח שחילץ את לוחמי גדוד 71 שנלכדו בקרב המר בכפר סרפיאום. בהמשך הם היו חלק מן הכוחות שכיתרו את הארמיה השלישית של הצבא המצרי עד כניעתם של המצרים והחתימה על הסכם הפרדת הכוחות.
בכל חמשת החודשים שדן שירת במילואים ממערב לתעלת סואץ נותרה אשתו עפרה בבית בהיריון ראשון. דן הקפיד לכתוב בכל יום מכתב לעפרה על דפים מבלוק שמצא באחד מחדרי בית ספר בעיר סואץ.
בסוף ינואר 1974 זכה דן לחופשה מהצבא, לרגל הולדת הבן הבכור מאור. הוא קיבל אישור להישאר בבית עד הברית ורק אז לחזור למילואים, אך הודיעו לו שאין צורך בכך כיוון שהכוחות מתארגנים לנסיגה וחזרה לארץ. עם השנים נולדו לבני הזוג עוד שלוש בנות: ניצן, הדס ושני. כיום דן ועפרה חובקים יחד 11 נכדים מארבע משפחות ילדיהם.
ארועי התקופה
כתב היד
יום ו' 11.1.74
עפרה יקרה,
השעה אחרי 8 בערב, יושבים במועדון ושרים שירים עצובים בשלהי מסיבה שערכנו
כאן כל החבר'ה להולדת הבת של עופר ובן לאלכס, הכנו כיבוד שלא היה מבייש
כל מסיבה בעיר. אבל העסק עכשיו בשלבי גוויעה, חבר'ה נעלמים למשמרת, והשירה
שקטה. בכל אופן היה ערב מהנה ומשכיח מעט את המציאות. לעומת זה עלו וצפו
זכרונות על ערבים נעימים שהיינו מבלים בשירה עם חברים.
היום הגיעו שני מכתבים ממך. שמחתי כל כך לשמוע שד"ר רמון חזר ושתלדי
עם הרופא שנקשרת אליו ושאת סומכת עליו. בכלל מהרגע הראשון, ואני בטוח שעד הסוף,
היה זה הריון מצויין, בלי בעיות ולפי כל הכללים. החל מה-21.1 אנסה להשיג
קו טלפון כל יום, אבל יש חשש שלא אתפוס אף אחד מהעבר שלכם של הקו, וזה יהיה
מאכזב מאד, כי קשה מאד להשיג קוים.
היום היה פה קב"ן (קצין בריאות נפש) שהעביר שאלונים לחבר'ה על מצב
הרוח, המוראל, מה מעיק ומה חסר. מלאתי לפי הרגשתי והבנתי, אבל אני לא מאמין
שבצה"ל דברים כאלו יביאו לתועלת ממשית. הלב והעיניים נשואות לקיסינג'ר המגיע
היום למצרים. זהו הסיכוי האחרון להשיג הסכם שבסופו של דבר יחזיר אותנו הביתה,
יש אופטימיות מכל הכוונים, וכמובן שאני, האופטימי מטבעי, מאמין שבסיום ביקורו של
קיסי [קיסינג'ר] יהיה פתרון שיביא לשחרורנו הקרוב.
בקשר למכתב לדפי שהכעיס אותך (ואולי גם אותה), למה את לא חושבת
שאני לא כעסתי על המכתב שלה? אם מה שיש לה לאמר לי, המאמין באמונה
שלמה, וזאת מתוך מציאות לגמרי לא קלה שעברה עלי, באידיאולוגיה ובהשקפה
של תנועה חדשה, היא קוראת לי "יפה נפש" ו"קומוניסט" מתוך גנאי
וזלזול, אז ברור שאכעס ואענה לה במכתב כועס. אולי אלו הן דעות
פרטיות שלה, ולא ששיכנעו אותה (ואני לא כל כך מאמין בזה, לפי הכרותי
עם דפי כבר 29 שנים), אבל דעות כאלו, וראיה מוגבלת כזו, הם האסון
האמיתי של המדינה, הן בהחלט דעות שהיום אופייניות לאנשים בעורף אשר כל
המאורעות והחוויות של המלחמה, וכל הגיוס הארוך, הם בשבילם סיפורים בטלביזיה.
אבל אמצא עוד הרבה אפשרויות לכתוב לדפי, הן מכתבים הכועסים על דעותיה
[עמוד 2]
הפוליטיות, והן מכתבי תודה וחיבה על עזרתה. סוף סוף היא אחותי,
תאומתי, ואין צורך להיות מלאכותיים ע"י נימוסים מיוחדים ביחסים בינינו.
פה אין מרגישים שאצלכם בצפון גשום וסוער. פה שמש מלטפת,
שמיים כחולים, בקיצור מזג אויר אביבי. גם בלילות מסתדרים יפה בעזרת
מעיל הרוח ועוד שמיכה העוטפת אותי בזמן השמירה, וכך חם וטוב, וביחד עם
הטרנזיסטר, השמירה עוברת די מהר, ולא מהווה בעיה מיוחדת.
מחר שבת, אנוח הרבה, אולי גם יצא לי לשחק כדורסל, ואחכה בקוצר
רוח לשבוע האחרון שלנו כזוג נשוי לעצמו. אני ממשיך לספור את הימים
בעזרת משבצות השוקולד, וחושב כל הזמן רק על הנושא הנפלא הזה של
הלידה הקרובה שלך, של התוספת הזו למשפחתנו, והשינוי שיחול בחיים של
שנינו. ברור שנחכה כל הזמן לשחרור שלי, כי רק אז נוכל לחיות את
החיים המלאים והיפים שאנחנו רוצים ומתכננים. לפעמים נראה לי כי לעולם
כבר לא נחזור לחיים האלו. אבל במחשבה שניה ברור לי שנצטרך עוד קצת
לסחוב את המצב הזה ונגיע לרגע המיוחל שבו אחזור הביתה, וכל התקופה הזו
תהיה מאחורינו, ואז יתחילו החיים הנפלאים של המשפחה הקטנה אך המיוחדת:
עפרה, מאור, דן.
הנר שהצבתי על השולחן כדי שיאיר על מכתב זה עומד להגמר. אז אסיים
מכתב זה, שבסכום תופס כמעט שני דפים.
שרים פה עתה את השיר "הקרב האחרון" וזה סמלי. זה נותן
אוירה מתאימה לסיום המכתב.
כרגיל, האהבה חזקה, ממש בוערת. והגעגועים גם כן. מזלי שאת
כל כך נהדרת שמכתביך כאילו מחיים אותך לידי, ומאפשרים לי להרגיש
אותך כאילו על ידי.
אז מליוני נשיקות, ותהיי חזקה. אשתדל להגיע ל-21.1 או יום
יומיים אחר כך. וכמובן אשתדל לטלפן בימים אלו.
שלך (מוצף)
דן.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
גלריה
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
