יום ג' 8.1.74

[עמוד 1]
עופקוש שלי יקרה.
זה עתה דיברתי איתך שיחה נחמדה. מכאן מאפריקה הרחוקה נשמע קולך
כל כך מתוק, שעכשיו יהיה קשה עוד יותר להשאר רחוק ממך. פתאום הגיעו קוים
אזרחיים גם אתמול וגם היום. בכלל יש שיפורים מסויימים בכל מיני שטחים, בין
השאר בגלל שיחות עם האלוף טל מצד אחד, ושיחות שלנו עם צביקיי והמ"פ.
אומרים שיגדילו את אחוז החופשות כך שלפי חשבון זהיר יצא לכל אחד לצאת
פעם בשבועיים עד שבועיים וחצי במקום פעם ב3.5 עד 4 שבועות עד כה, גם משך
החופשה יארך, ובמקום לצאת חזרה בלילה יהיה אפשר לחזור בבוקר למחרת. כך
שבלי כל נדר (ושלא תחזור התופעה של החופשה הקודמת שכולנו כל כך התכוננו
ובסוף זה נדחה), נראה שתוך 10 ימים אהיה שוב בבית. כנראה שאפספס את
הלידה בכ-3-4 ימים ואז כ-3 ימים אחרי הלידה אבקש חופשה מיוחדת
כדי להוציא אותך מבית החולים. כלומר שתוך חודש יש לי 3 פעמים להיות
בבית. גם התעסוקות פה הוקלו במקצת הן ביום והן בלילה, אבל עדיין
יש פה מספיק מפקדים שכנראה מקבלים פריחות על הגוף כשהם רואים שאנחנו
יותר מדי נחים, או שיותר מדי טוב לנו, ומנסים כל הזמן להנחית ולהעמיס עלינו.
כאן מחכים בקוצר רוח לתוצאות ממשיות מג'נבה, ויש משהו באויר שמתעקש לרמוז
לנו שתוך החודש הזה תהיה תזוזה. אני, כידוע, ממשיך לאכול משבצת שוקולד
אחת מהחפיסה שבכיס מעילי מדי ערב, וככל שהחפיסה קטנה אני מרגיש יותר ויותר
את ילדנו יוצא לאויר העולם.
היום היו לי רגעי דכאון שלא במהרה יעברו לי. זה אחרי שקראתי בעתון
את התוצאות הסופיות של הבחירות ומסתבר שבגלל החוק המרושע של באדר-עופר
הלכו כ־8000 קולות שניתנו ל"מוקד", לליכוד, וכך נוסף לליכוד חבר כנסת
אחד על חשבון "מוקד" והרי בטוח שכל קול שניתן בבחירות הללו ל"מוקד"
הוא בראש ובראשונה נגד הליכוד, וכאן בצורה ניבזית הוא מועבר אליהם דוקא.
השחיתות והציניות שבאה לידי ביטוי בחוק הזה מעלה בי ספקות רציניים בכלל אם
יש לשם מה לשבת במדינה הזו, שלא לדבר על השרות הזה בצבא ועל לחימה.
[עמוד 2]
יושבים אלפי אזרחים טובים ונקרעים רחוק מבתיהם למען הגנה על עסקנים מושחתים
על שיטות מרושעות, על אי צדק משווע, ולא רק זה שהם דפוקים עד הסוף!
גם את הקול הבודד שיש להם בבחירות, לא רק שמתעלמים ממנו, עוד מעבירים אותו
למי שבפרוש הם מתנגדים לו. אני ממש מתוסכל. בשביל מה אני יושב פה?
וזה לא רק אני, כך הרבה חברים טובים שלי כאן. פשוט שונאים את המדינה,
אבל נאלצים לתת את הכל בשבילה. וכדאי שדברים אלו יתפרסמו. אנסה אני
לפרסם אותם באיזו שהיא צורה, אבל כדאי שגם אתם בעורף תנסו לפרסם אותם.
עופקוש נהדרת שלי, בא לי איזה רעיון שלא נותן לי מנוח ואני הודה בו
הרבה: עם סיום המצב כלומר אחרי השחרור שלנו (ואז כמובן שיהיה פה בארץ
מצב של צעד ראשון לשלום), אני רוצה לזמן את כל חניכי לשעבר מגדוד "העמק"
ולערוך מן "שיח לוחמים". אחרי ששלש שנים הדרכתי אותם ברוח שלי ובהשקפות
שלי, והנה הם בגרו והתגייסו ופתאום תפסה אותם המלחמה הנוראה הזו, אם זה
בשריון, בנח"ל מוצנח, באלרום המפונה, או בחיילות אחרים, והם כולם עברו את
הימים האלו, ואז כשיגיעו הימים האחרים, נשב כולנו, הפעם לא כחניכים ומדריך, אלא
כצעירים של ישראל 1974, שעברו את הקשה בתקופות ונדבר על מה שעבר ועל איך הם
הושפעו, ואיך זה הולך עם החנוך שהם קבלו ב"צופים", ומה הם יעשו בעתיד, ועניין
הנח"ל, והשלום וכו' וכו', ואולי כדאי שאקליט את כל השיח הזה, ואח"כ אם זה יהיה
על רמה (ואני משוכנע שזה יהיה כך) אולי נעביר את החומר למישהו, מין עמוס עוז כזה,
או אפילו למחלקת הדרכה של התנועה, ואולי כדאי שיצאו לאור הדברים הללו, ויהיו
תרומה לחנוך תנועתי בעתיד. מה דעתך, אשתי שלי, על הרעיון הזה? האם את תומכת
בו?, האם תעזרי לי במימושו?
אתמול בשמירה דיברתי עם אהוד נשר על הלידה וכו', וגם על הצעתו של
רוני בקשר לחיתולים. והוא העלה רעיון נוסף. הוא כידוע היה במשך כ-10 שנים
קיבוצניק, והוא סיפר על מרכז בינקיבוצי לביגוד בתל אביב שכל חבר קיבוץ
יכול לקנות שם בלי הגבלה ובהנחות עצומות. הוא הציע שדרך אמא שלך נקנה
שם בגדים לילד. הרי ביגוד תינוקות עולה המון היום, וכך נוכל לקנות
גם כמויות וגם בזול. האם תוכלי לברר בעין חרוד?
[עמוד 3]
את רואה שגם במצבי וממקום ריחוקי אני מסוגל לייעץ ולעזור לך בכל
ענייני הלידה והתינוק שעתיד להוולד לנו. לא רק עזרה נפשית ותמיכה רוחנית
מרחוק, אלא עצות קונקרטיות. אני מקווה שתקבלי חלק מהעצות האלו, כי אני
כאן חושב כל הזמן על הנושא הזה, ושובר את הראש איך לעזור לך
ולהקל עליך בכל הקשיים העתידיים.
עוד 2 תמונות ואני גומר את הפילם הצבעוני ואשלח אותו עם מישהו
היוצא לחופשה לירושלים כדי שתתני אותו לפתוח. צילמתי המון נוף מהעיר
ומהסביבה שלנו, כמו כן אני מופיע בכמה מן התמונות ויש תמונות של הווי החבר'ה.
תתני לאורלי לפתוח ואחרי שתהני מהסתכלות בהם שלחי לי אותן אקספרס. את
הפילם השני אני חושב שאקדיש לצילומים של אמא עפרה ומאור הקטן(ה).
בינתיים קוראים לי למשחק שש-בש ולכן אסיים את המכתב הזה להיום.
מחר יהיה עוד אחד, ונקווה שהיום יגיע סוף סוף משהו ממך.
נשיקות ואהבה כרגיל ויותר מהרגיל.
שלך, בעלך המתגעגע
דן.