רב סרן דניאל אילני ובנו מוטי אילני משרתים במילואים בימים שלפני מלחמת ששת הימים. את המכתב כותב דניאל לבנו ובו הוא מנסה לאתר אותו, לדרוש בשלומו, לבקר אותו אם אפשר ולתת לו כסף כדי שיוכל להמשיך לקנות סיגריות. דניאל אילני מספר שאצלו אין חדש – אוכלים חול, אבל מאמינים בניצחון.
דניאל (דני) אוליבנבאום נולד בינואר 1917 בראשון לציון. בדצמבר 1948 ביקש דוד בן־גוריון, שר הביטחון, מקציני צה"ל שיעברתו את שמות המשפחה. דניאל נענה לבקשה ועברת את שמו לאילני.
דניאל הצטרף לצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה ושירת בחיל הציוד R.A.O.C במצרים עד לשחרורו בשנת 1945. בשירותו במצרים הכיר את ציפורה, אשר שירתה גם היא בצבא הבריטי, והשניים נישאו עוד בזמן שירותם הצבאי. לדני ולציפי נולדו שלושה ילדים: מרדכי (מוטי), אמנון ומירי.
לקראת מלחמת השחרור גויס דניאל לצה"ל כקצין בחיל השריון. בשירות המילואים הוא צורף לחטיבה 27 שהשתתפה במלחמת סיני ובמלחמת ששת הימים. במלחמת ששת הימים שירת בדרגת רב סרן כמפקד פלוגת האספקה של החטיבה. דניאל הפסיק לשירת במילואים לאחר מלחמת ששת הימים.
דניאל אילני נפטר בשנת 1997.
את המכתבים תרם לפרויקט אוצרות אמנון אילני, בנו של דניאל, במסגרת שיתוף פעולה של פרויקט אוצרות עם המרכז למורשת מלחמת ששת הימים לרגל 55 שנים למלחמה.