ביום השני למלחמת ששת הימים דניאל אילני מעדכן במילות קוד את בני משפחתו כי הוא נמצא כבר בשטח האויב ואת הגבול כבר לא רואים יותר. דניאל מספר ששלום הלוחמים מצוין, אבל הביתה עדיין אי אפשר לחזור. הוא מוסר נשיקות ודרישות שלום.
בגלויה מזכיר דניאל את גברת קדבורי, או קטבורי כפי שהוא קורא לה, ובכך מרמז על ההיסטוריה שלן ושל אשתו ציפורה. קדבורי היא חברת ממתקים בין־לאומית המפורסמת בשוקולד שלה. במלחמת העולם השנייה שירתו דני וציפי בצבא הבריטי במצרים. בכל בסיס הייתה צרכנייה, שם הכירו דני וציפי את ממתקי קדבורי. כוחות צה"ל שנכנסו לסיני ולאל עריש הגיעו למחסני האו"ם ומצאו שם את הממתקים המוכרים. במילות הקוד שבגלויה הזכיר דניאל את הפגישה שהעלתה בו זיכרונות מתוקים.
דניאל (דני) אוליבנבאום נולד בינואר 1917 בראשון לציון. בדצמבר 1948 ביקש דוד בן־גוריון, שר הביטחון, מקציני צה"ל שיעברתו את שמות המשפחה. דניאל נענה לבקשה ועברת את שמו לאילני.
דניאל הצטרף לצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה ושירת בחיל הציוד R.A.O.C במצרים עד לשחרורו בשנת 1945. בשירותו במצרים הכיר את ציפורה, אשר שירתה גם היא בצבא הבריטי, והשניים נישאו עוד בזמן שירותם הצבאי. לדני ולציפי נולדו שלושה ילדים: מרדכי (מוטי), אמנון ומירי.
לקראת מלחמת השחרור גויס דניאל לצה"ל כקצין בחיל השריון. בשירות המילואים הוא צורף לחטיבה 27 שהשתתפה במלחמת סיני ובמלחמת ששת הימים. במלחמת ששת הימים שירת בדרגת רב סרן כמפקד פלוגת האספקה של החטיבה. דניאל הפסיק לשירת במילואים לאחר מלחמת ששת הימים.
דניאל אילני נפטר בשנת 1997.
את המכתבים תרם לפרויקט אוצרות אמנון אילני, בנו של דניאל, במסגרת שיתוף פעולה של פרויקט אוצרות עם המרכז למורשת מלחמת ששת הימים לרגל 55 שנים למלחמה.