אוֹצָרוֹת
1949 26 בינואר

הדסה כותבת בהתרגשות רבה לאחותה נטקה לאחר הבחירות לאספה המכוננת

הדסה ורדי-בוסל דגניה א'
הדסה ורדי-בוסל

כתב היד

4 עמודי מכתב

סיפור רקע

מכתב שכתבה הדסה ורדי-בוסל לנטקה (שרקה בן-יעקב) למחרת הבחירות לאספה המכוננת. הדסה, בת דגניה, הייתה בתם של יוסף וחיותה בוסל, מהוגי רעיון הקבוצה וממייסדיה. נטקה, הילדה הרביעית שנולדה בדגניה, עברה עם נישואיה לחניתה, שם נולדו ארבעת ילדיהם.

מכתב שכתבה הדסה ורדי-בוסל לנטקה (שרקה בן-יעקב) למחרת הבחירות לאספה המכוננת. הדסה, בת דגניה, הייתה בתם של יוסף וחיותה בוסל, מהוגי רעיון הקבוצה וממייסדיה. נטקה, הילדה הרביעית שנולדה בדגניה, עברה עם נישואיה לחניתה, שם נולדו ארבעת ילדיהם.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/4

דגניה א', כ"ה טבת תש"ט

נטקה יקרה, שלום רב!
כתמיד שמחתי מאד למכתבך, ואולי הפעם עוד יותר מתמיד.
באותו יום שנסעת הרגשתי באמת רע, גם נפלתי ברוחי כי פשוט לא יכולתי שאת כאבים בלי סוף במשך כל הש החדש האחרון. לאחר שקבלתי כדורים שהחלישו אותי מאד, הבראתי סוף סוף. עשיתי ככל יכלתי כדי להבריא מהר גם למען יהודה ואמא והיו כל־כך מודאגים. אכלתי מתוך הכרה ומתוך הכרח, אבל עכשיו אני באמת מרגישה טוב וגם העינ[יי]ם בסדר. (ענין זה דכא אותי מאד).
יוסף נחמד מאד. אמנם אינו מש מוסיף הרבה 110 גרם בשבוע שעבר, (אין לו כנראה נטיה להשמין) אולם הוא בריא ושקט, למד למצוץ אצבע והרי זה תכסיס מצוין כדי לשכב ש בשקט אפילו כשקצת רעבים. אמנם את אמא הוא מעיר כל בקר בשעה ארבע ואמא די עיפה, אולם בדרך כלל אין להתאונן עליו. בודאי בימים אלה נקח אותו לחדרנו ויפריע לנו בשינה ולא לאמא. אני חוששת שלאמא יהיה עצוב בלעדו בחדר היא כבר התרגלה אליו. אולם מה לעשות הן בננו הוא.
אני כל־כך מתגעגעת אליו לאחר ששבועים כמעט שלא ראיתיו. אני הולכת לטפול להאכיל אותו והדבר גורם לי אשר רב.
אתמול התחילו כבר לתת לו קורנפלור, "ילד גדול".
נטקה, מה שלומך? אצלכם ודאי קר מאד. הקבלתם כבר פתיליות לחדרים? ומה עם ה סדור החשמל בטפול?
היום שוב החל גשם, ממש מטרות עוז וכמה חשוב היה עוד שבוע של ימים יפים. לא הספיקו לגמור את זריעת תפוחי־האדמה ועכשיו כבר סוף ינואר.
בבית אין כל חדש. כלם מצינים שאת נראית כל־כך נחמד ומהללים את אמנון. כמובן שהסבא והסבתא היו ממש מאשרים מהבקור הקצר שלך. 
נטקה אתמול בודאי הלכת גם את לבחור, אני גם כן בחרתי ועד עכשיו איני משתחררת מן ההרגשה המיוחדת שלותה אותי באותם רגעים. הרי דבר פשוט ורגיל. בחרנו לקונגרסים, בחרנו לאספת־הנבחרים, לועידת ההסתדרות, אותן פסות הניר שעליהן מודפסות אותיות שחורות גדולות יותר או פחות כרגיל, אולם לאמתו של דבר אין זה כה רגיל. הן זוהי הפעם הראשונה שאנו בוחרים בבנים למדינה שלנו, לאספה המכוננת הראשונה של מדינת ישראל. האם אין זה דבר גדול, זכות גדולה, גדולה ויקרה מאד. הן לבנינו נוכל לספר שאנו היינו אלה שזכינו להשתתף בבחירות הראשונות ל במדינת ישראל. האם אפשר להתיחס בשויון נפש למעמד היסטורי זה?
אני כמובן מתוחה מאד לדעת את תוצאות הבחירות אשר בהן הדרך והכוון של מדינתנו לעמוד.
נטקה יקרה, שמחתי למכתבך ואשמח לא פחות גם למכתביך העתידים לבֹא. רמז די ברור, לא כן?
יהודה עדיין לא חזר מן העבודה, אוספים היום עגבניות על אף הגשם. כמובן שהוא דורש בשלומך וכן גם שלום מאמא.
ולרותי במיוחד שלום וברכה ליום הולדתה אשר אחרה לבוא מפאת מחלתי. הן היא כבר גדולה ותבין זאת. 
ושלום לך ולמשה
כל טוב
הדסה.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: הדסה ורדי-בוסל
מיקום: דגניה א'
תאריך: 26.01.1949

מקבל/ת המכתב

שם: נטקה (שרקה בן-יעקב)
מיקום: חניתה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/4

דגניה א', כ"ה טבת תש"ט

נטקה יקרה, שלום רב!
כתמיד שמחתי מאד למכתבך, ואולי הפעם עוד יותר מתמיד.
באותו יום שנסעת הרגשתי באמת רע, גם נפלתי ברוחי כי פשוט לא יכולתי שאת כאבים בלי סוף במשך כל הש החדש האחרון. לאחר שקבלתי כדורים שהחלישו אותי מאד, הבראתי סוף סוף. עשיתי ככל יכלתי כדי להבריא מהר גם למען יהודה ואמא והיו כל־כך מודאגים. אכלתי מתוך הכרה ומתוך הכרח, אבל עכשיו אני באמת מרגישה טוב וגם העינ[יי]ם בסדר. (ענין זה דכא אותי מאד).
יוסף נחמד מאד. אמנם אינו מש מוסיף הרבה 110 גרם בשבוע שעבר, (אין לו כנראה נטיה להשמין) אולם הוא בריא ושקט, למד למצוץ אצבע והרי זה תכסיס מצוין כדי לשכב ש בשקט אפילו כשקצת רעבים. אמנם את אמא הוא מעיר כל בקר בשעה ארבע ואמא די עיפה, אולם בדרך כלל אין להתאונן עליו. בודאי בימים אלה נקח אותו לחדרנו ויפריע לנו בשינה ולא לאמא. אני חוששת שלאמא יהיה עצוב בלעדו בחדר היא כבר התרגלה אליו. אולם מה לעשות הן בננו הוא.
אני כל־כך מתגעגעת אליו לאחר ששבועים כמעט שלא ראיתיו. אני הולכת לטפול להאכיל אותו והדבר גורם לי אשר רב.
אתמול התחילו כבר לתת לו קורנפלור, "ילד גדול".
נטקה, מה שלומך? אצלכם ודאי קר מאד. הקבלתם כבר פתיליות לחדרים? ומה עם ה סדור החשמל בטפול?
היום שוב החל גשם, ממש מטרות עוז וכמה חשוב היה עוד שבוע של ימים יפים. לא הספיקו לגמור את זריעת תפוחי־האדמה ועכשיו כבר סוף ינואר.
בבית אין כל חדש. כלם מצינים שאת נראית כל־כך נחמד ומהללים את אמנון. כמובן שהסבא והסבתא היו ממש מאשרים מהבקור הקצר שלך. 
נטקה אתמול בודאי הלכת גם את לבחור, אני גם כן בחרתי ועד עכשיו איני משתחררת מן ההרגשה המיוחדת שלותה אותי באותם רגעים. הרי דבר פשוט ורגיל. בחרנו לקונגרסים, בחרנו לאספת־הנבחרים, לועידת ההסתדרות, אותן פסות הניר שעליהן מודפסות אותיות שחורות גדולות יותר או פחות כרגיל, אולם לאמתו של דבר אין זה כה רגיל. הן זוהי הפעם הראשונה שאנו בוחרים בבנים למדינה שלנו, לאספה המכוננת הראשונה של מדינת ישראל. האם אין זה דבר גדול, זכות גדולה, גדולה ויקרה מאד. הן לבנינו נוכל לספר שאנו היינו אלה שזכינו להשתתף בבחירות הראשונות ל במדינת ישראל. האם אפשר להתיחס בשויון נפש למעמד היסטורי זה?
אני כמובן מתוחה מאד לדעת את תוצאות הבחירות אשר בהן הדרך והכוון של מדינתנו לעמוד.
נטקה יקרה, שמחתי למכתבך ואשמח לא פחות גם למכתביך העתידים לבֹא. רמז די ברור, לא כן?
יהודה עדיין לא חזר מן העבודה, אוספים היום עגבניות על אף הגשם. כמובן שהוא דורש בשלומך וכן גם שלום מאמא.
ולרותי במיוחד שלום וברכה ליום הולדתה אשר אחרה לבוא מפאת מחלתי. הן היא כבר גדולה ותבין זאת. 
ושלום לך ולמשה
כל טוב
הדסה.

עמוד 1/4
עמוד 1/4
עמוד 1/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: נטקה (שרקה בן-יעקב)
מיקום: חניתה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות