יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם ההתרגשות לקראת כל מכתב מהבעל המילואימניק, והפער בין הנמצאים בעורף לחיילים בחזית
סיפור רקע
אורה מתארת את ההתרגשות שלה לקראת כל מכתב מבעלה עמי ואת הפער בין הנמצאים בעורף לחיילים בחזית. היא שולחת לעמי עיתונים כדי שיתעדכן במה שקורה. ברור לה שהחיים בעורף נמשכים בזכותם של החיילים. אורה מגיבה למכתבו ה"רומנטי" ומסבירה מדוע היא מביעה את אהבתה אליו בדרך שונה משלו.
עמנואל (עמי) זילברשטיין נולד בבת ים בשנת 1935 וגדל בתל אביב. הוא שירת בחטיבת הנח"ל, סיים לימודי הנדסה בטכניון והיה בוגר המחזור הראשון של בית הספר הגבוה לטקסטיל "שנקר". עמי גם לימד ב"שנקר" ובהמשך הצטרף למפעל הטקסטיל המשפחתי וכן עסק בבנייה.
את אורה פגש עמי בזמן השירות בנח"ל בקיבוץ תל קציר. בפרוץ המלחמה גויס עמי למילואים ונלחם בחזית הצפון. בבית בהרצלייה נותרה אורה עם שלושת ילדיהם: אלון בן 11, יונת בת 8 ואלה בת 3. לאחר המלחמה נולד בנם יואל.
אורה היא ד"ר אורה נחמה זילברשטיין, נינת הסופרת נחמה פוחצ'בסקי. אורה
עמנואל (עמי) זילברשטיין נולד בבת ים בשנת 1935 וגדל בתל אביב. הוא שירת בחטיבת הנח"ל, סיים לימודי הנדסה בטכניון והיה בוגר המחזור הראשון של בית הספר הגבוה לטקסטיל "שנקר". עמי גם לימד ב"שנקר" ובהמשך הצטרף למפעל הטקסטיל המשפחתי וכן עסק בבנייה.
את אורה פגש עמי בזמן השירות בנח"ל בקיבוץ תל קציר. בפרוץ המלחמה גויס עמי למילואים ונלחם בחזית הצפון. בבית בהרצלייה נותרה אורה עם שלושת ילדיהם: אלון בן 11, יונת בת 8 ואלה בת 3. לאחר המלחמה נולד בנם יואל.
אורה היא ד"ר אורה נחמה זילברשטיין, נינת הסופרת נחמה פוחצ'בסקי. אורה נולדה ברמת גן, גדלה בתל אביב ובקיבוץ גבעת השלושה וכן בראשון לציון אצל סבה וסבתה עשהאל ועדה פוחצ'בסקי. אורה שירתה בצה"ל בתפקיד עורכת פרסומי מטכ"ל אמ"ן ובהמשך עסקה בהוראה, בכתיבה ובעריכה בתחום תורת התקשורת ומדעי הטבע. היא הייתה גם אחראית על שידורי המדעים בטלוויזיה החינוכית. אורה כותבת פרוזה ושירה בשם העט "אורה עשהאל".
ארועי התקופה
כתב היד
19.10.73
הרצליה
[עמ' 1]
עמי יקר.
— ההודעות שלך על המכתב "נא לפתוח בערב" אינן ריאליות כלל וכלל.
כשמקבלים מכתב מבעל בצבא – פותחים אותו בלב רוטט – מסתכלים
על התאריך – ואח"כ ממשיכים בפעולות היום…
כך – אל נא תכעס עלי פתחתי את מכתבך בשעות הצהריים
זו הפעם השניה צועקים לי "זילברשטין" ומביאים מכתבים.
עכשיו כבר התרגלתי – קבלתי מהצבא מכתבים מ 2 בחורים
אחד מעצמוֹן (יותר נכון לילדים, לא לי וגלויה מוכנה ולא מכתב…)
למזלי לָלי ישנה, אלון היה ליד הכביש עם חבריו לכיתה
שהכינו שתיה לחיילים עוברים אורח ונת נת שיחקה בחוץ…
המכתב עבר קריאה ראשונה בחדר חשוך בצהרים וקריאה שניה
בחדר מואר עכשיו לתוך הלילה.
—הכל כל כך לא ריאלי! פה שקט כל כך ואפשר לשבת
לשתות תה לאכול ממתקים ולהתבונן בטלויזיה. אבל – בעיתונים
ובחדשות הכל גדוש במלחמה והלב קטן מלהכיל את הכל!
—בקשר להשגות שלך על אהבה שלי – תראה, אנחנוּ
לא מוכרחים להרגיש אותו הדבר. (היינו לא מבחינת עצם האהבה
שתודה לאל משותפת לשנינו, אלא מבחינת צורה התבטאותה).
אתה שוכח שאתה יושב שם ברמת הגולן עם התרגיל גב שלך
ולמולך סורים ואני בבית החם והנוח. (ברור עם כל בעיות
המלחמה שקיימות ועוד איך גם בעורף אבל בלי השוואה בכלל!)
אני ממש מרגישה שאתה מגונן עלי – או נאמר שאני והילדים
חיים את החיים האלה בזכות זה שאתה שם.
אז איך אני יכולה להיות קנאית בזמן כזה?
לא משנה לי מה אתה עושה כל עוד זה נוח לך וטוב לך
[עמוד 2]
ונעים לך. זהו זה. הרי אנחנו לא במסיבת ריקודים
זאת מלחמה – שאני כאן, היות וזה כבר לא בפעם הראשונה,
מרגישה אותה בלבי כמו שצריך אפילו שלא בשום צורה
ממשית אחרת.
עמי'לה, אל תתחכמוּ יותר מדי. אני מבינה שיש לכם
ויהיו לכם ימים כאלה וכאלה. אין לי שום מושג עד
כמה אתה קרוב להרעשות אבל אני מתה שתשים לב
ותהיה במקום מוגן. כל עוד זה ממשיך תמיד יכול להתחיל
משהו, הרי בגלל זה מחזיקים אתם ולא בשביל שתשעממו.
אני מקוה שה"צֵל" שלכם מוגן והמקום שאתם
אוכלים בו, ישנים בו ומשתינים בו מוגן. בקיצור –
נכנסתי למחנה האימהות וזהו זה.
אין לי צורך נפשי בכוכבים, ירח או כל גורם חיצוני בשביל
לספר לך כמה אני אוהבת אותך. פשוט לא ראיתי
דברים נוראים, לא ניתקתי מהרגיל וכל הסיפורים הם כל כך
כואבים וגם כל כך מפלנֶטה אחרת…
אני מתארת לי שכל החדשות מגיעות אליכם ואתם יודעים על
ה"ראש גשר" בסיני שעבר לגדה המערבית ועל הפעולות הרציניות
שנעשות כאן ובעולם על מנת להחזיק את כל המדינה הזו
על הגובה… באמת עושים כל הזמן!
אני שולחת לך עיתונים ומקוה שכמעט לא שכחתי אף יום
(לא יתכֵן ששלחתי ממש את כולם, אבל את רובם כן).
מהעיתונים ניתן ללמוד כמובן די הרבה, אם כי – רק בסוף
נדע יותר ורק במשך יותר זמן – את הכל!
חבל לי שאתה לא מצליח להרגיש אותי על ידך, אני דוקא
יכולה להרגיש אותך בתוכי. הייתי נותנת הרבה שתהיה פה
באמת עכשיו אני מסוגלת גם ככה די חזק להיות אתך.
תנסה… זה ניתן.
באהבה עזה. געגועים.
אם תוכל – בוא להתרחץ הביתה.
שלך – אורה.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
