אוֹצָרוֹת
1924 04 בפברואר

הזוג פוחצ׳בסקי כותב למשפחה על נשף ההוקרה שערכו לכבוד האב, על ביטול הנסיעה לטבריה ועל הטיול לאבו גוש

הזוג פוחצ'בסקי קריית ענבים פורסם על ידי deganit goldblat
מיכל פוחצ'בסקי בקריית ענבים

כתב היד

8 דפי המכתב

סיפור רקע

בקריית ענבים עורכים נשף פרידה חגיגי ומיוחד ומכירים תודה לעבודתו ולתרומתו הרבה של מיכל פוחצ'בסקי. את הנסיעה המתוכננת מהקיבוץ לטבריה נאצלו הזוג פוחצ'בסקי לדחות. תחילה בשל חוליה של נחמה פוח'צבסקי ולאחר מכן בגלל מזג האוויר הגשום והחורפי. גם הרשמים הטובים מן הטיול עם חברי קבוצת קריית ענבים לכפר אבו-ג'וש נזכרים במכתב, וכן הם דורשים בשלומם של בני המשפחה. דילב - שמו של תחום האדמות שעליו הוקם קיבוץ קריית ענבים. בשנות העשרים של המאה ה־20 ניסו חברי קיבוץ קריית ענבים לגדל גפנים, אך ללא הצלחה. הדבר הוביל לקושי כלכלי והם ופנו לרשויות בבקשה לעזרה. אחרי שעזרה כספית לא הצליחה לעזור להם להשתקם, הקימו הרשויות ועדה שתבחן את המצב. לקיבוץ הגיעו שלושה חברי הוועדה, בהם מיכל פוחצ'בסקי. שניים מחברי הוועדה חשבו כי יש לפזר את חברי קריית ענבים בין הקיבוצים האחרים, אך מיכל חשב שהקיבוץ

בקריית ענבים עורכים נשף פרידה חגיגי ומיוחד ומכירים תודה לעבודתו ולתרומתו הרבה של מיכל פוחצ'בסקי. את הנסיעה המתוכננת מהקיבוץ לטבריה נאצלו הזוג פוחצ'בסקי לדחות. תחילה בשל חוליה של נחמה פוח'צבסקי ולאחר מכן בגלל מזג האוויר הגשום והחורפי. גם הרשמים הטובים מן הטיול עם חברי קבוצת קריית ענבים לכפר אבו-ג'וש נזכרים במכתב, וכן הם דורשים בשלומם של בני המשפחה. דילב - שמו של תחום האדמות שעליו הוקם קיבוץ קריית ענבים. בשנות העשרים של המאה ה־20 ניסו חברי קיבוץ קריית ענבים לגדל גפנים, אך ללא הצלחה. הדבר הוביל לקושי כלכלי והם ופנו לרשויות בבקשה לעזרה. אחרי שעזרה כספית לא הצליחה לעזור להם להשתקם, הקימו הרשויות ועדה שתבחן את המצב. לקיבוץ הגיעו שלושה חברי הוועדה, בהם מיכל פוחצ'בסקי. שניים מחברי הוועדה חשבו כי יש לפזר את חברי קריית ענבים בין הקיבוצים האחרים, אך מיכל חשב שהקיבוץ יכול להצליח. הוא ונחמה נשארו בקיבוץ כמה חודשים, והוא הדריך את החברים בעבודה בכרם. מכתב זה הוא אחד מן המכתבים שכתבו נחמה ומיכל מקריית ענבים לאפרת, בתם, ולצבי, חתנם, שהתגוררו בירושלים. נחמה ויחיאל מיכל פוחוצ'ובסקי היו מחלוצי העלייה הראשונה. נחמה פוחצ'בסקי לבית פיינשטיין נולדה בבריסק דליטא (היום ברסט בבלרוס) בשנת 1869. הייתה מחלוצות ראשון לציון, סופרת, אשת ציבור ולוחמת למען זכויות נשים וקבוצות מוחלשות. בעבודתה הציבורית ובחייה הפרטיים עזרה לאנשים רבים. הייתה האישה הראשונה שנבחרה למוסד שלטון עירוני – ועד המושבה של ראשון לציון – בשנת 1919. ביתה היה הבית השני במושבה שדיברו בו עברית בלבד. שלשה ספרים מכתביה יצאו לאור: אוספי הסיפורים "ביהודה החדשה" ו"בכפר ובעבודה", והרומן "במדרון" שיצא לאור עשרות שנים לאחר מותה. יחיאל מיכל שלמה זלמן פוחצ'בסקי נולד גם הוא בבריסק בשנת 1863. עלה ארצה בשנת 1885 ובזמן שהותו בארץ פנה לראש הקהילה היהודית בבריסק בבקשה לשידוך. לאחר התכתבות ביניהם נעתרה נחמה לשידוך, ובשנת 1889 התחתנו, והיא הצטרפה אליו לראשון לציון. מיכל פוחצ'בסקי היה מדריך חקלאי במושבות מטעם הברון רוטשילד. לאחר מכן היה איכר עצמאי בראשון לציון ומדריך חקלאי בהתנדבות. הוא אף כתב מאמרי הדרכה בנושא ודפי זיכרונות. כתביו התפרסמו במשך השנים בחלקיות, ובשנת 2013 אוגדו לספר 'מהתם להכא – סיפור חיים של עובד אחד', שיצא בהוצאת יד בן צבי. למיכל ולנחמה נולדו ארבעה ילדים, אך רק שניים מהם שרדו את גיל הינקות – עשהאל פוחצ'בסקי 1893–1970, ואפרת בן-כהן לבית פוחצ'בסקי 1898–1992. בשנת 1923 התחתנה אפרת עם צבי בן-כהן. צבי נולד בעיירה צ'רנוב בפלך חרסון שבאוקראינה בשנת 1889. בשנת 1907 לאחר שהוריהם נפטרו ואחיהם הגדול היגר לקנדה, היגרו צבי ושתי אחיותיו לפילדלפיה שבארה"ב. בשנת 1918 עלה ארצה עם הגדוד העברי. היה סוחר, בנקאי וחקלאי, חבר ומנהל בארגונים חקלאיים ובארגונים של המושבה ראשון לציון. צבי נפטר בשנת 1956.

כתב היד

עמוד 1/8

[עמוד 1]
דילב כ"ט שבט תרפד
ילדי היקרים אפרת, עדה, צבי ועשהאל.
תסלחו לי שאני לא כתבתי לכם מיום השלישי
העבר עד היום הזה. כל הימים האלה אנו עומדים
מוכנים לנסיעה. הוחלט היה אצלנו לנסע ביום הרבעי
וכבר ערכו פה בנקט לאבא ביום השלישי בערב.
היה נשף נהדר, שהוא באמת יכל לשלם לאבא עבור כל
עמלו כאן הכינו הכל בחשאי בשביל לעשות לנו הפתעה
וזה באמת יצא יפה מאוד.
חוץ מהמנורה התמידית התלויה בתקרה, היו על
השלחנות מנורות ופמוטים עם נרות עבים,
מפות לבנות על כל השלחנות והוכן יין בכדים
וכל מיני פירות ולגימות. הארוחה היתה של חג –
בשר לביבות ממולאות מרק יפה וקומפט (תארו
בנפשכם שבקבוצה באמצע השבוע – ארוחת ערב כזו)
אחרי הארוחה התחילה סדרה של נאומים, דברו
הרבה בשבחו של אבא. זה היה העקר של תוכן
כל הנאומים. ואבא ענה להם דברים חמים וטובים.
הוא אמר שלא נדב פה כלום, אלא סלק חוב ישן נושן
להברון ששלח אותו בין יתר חבריו ללמוד
[עמוד 2]
[ב]ארץ ישראל – וללמד אחרי כך אחרים והוא
שמח מאד שנזדמן לו לסלק את החוב הזה.
הציע לרשם אותו בתור חבר הקבוצה ובכל זמן
ועידן שיהיה להם איזה צרך – לפנות ישר אל
החבר הזקן שלהם. אחרי זה התחילו רקודים, שנמשכו כל הלילה.
למחרת בבקר צריכים היינו לנסע, אבל אני כבר
הרגשתי את עצמי ביום השלישי לא טוב וביום
הרביעי לא יכלתי לקום, כי תקפתני אנפלואנציה
קלה.
הטפול פה טוב מאד חוץ מהחובשת מגישה חברה
אחת את האוכל וכל מה שנחוץ לחולה. ביום החמישי היה
פה ד"ר פרוז'ינין שהוא מטעם קופת חולים רופא
בקבוצה. – (הוא היה אצלנו בבית לפני 15 שנה.) מסר
לחובשת מה לעשות לי ואני ביום השישי כבר קמתי והכינותי
הכל לנסיעה ביום הראשון – והנה הלילה בא הגשם
בצורה כזו, – שבדילב אינם זוכרים. הרים חלק גג חדרו של
אברהם בן נריה – (הצעיר הגבוה שהזמין אז את הביצים
אצל פרינמן) והיתה מהפכה בב[..]. הגשם לא
חודל. בבקר כסה ערפל את כל ההרים ודרך
החלונות לא הכירו את דילב, דילב ההררית. הכל
היה צבע אפור אחד. כעת רואים את ההרים והם
נראים אפילו קצת יותר קרובים אל החלונות. אבל גשם,
גשם בלתי פוסק וקר קר. אני לבושה כל בגדי החמים
[עמוד 3]
וקר לי. אבא בחדר האוכל עם הצעירים, שם שרים
ורוקדים אלה, שלא יכלו לצאת לשדה ועבודה אחרת
במשק אין להם. אבא מתקן שם מכונת תפירה
אחת שנתקלקלה. אח"כ בודי [בוודאי] ימצא עבודות אחרות.
בשבת היו בקבוצה הרבה אורחים – צעירים וצעירות – ואנחנו ערכנו טיול לאחד המנזרים
בהכפר אבו-גוש. היה לי מענין מאד הטיול, אני
שאפתי אליו עוד משום זה, שאני ביום ששי גמרתי
ספר אחד של אנטול פרנס – מחיי נזירים – "תרס" ורציתי
מאד לראות אותם שוב פנים אל פנים.
"האבא" הקדוש בעצמו ובכבודו נהל את כל החברים
בחורים ובחורות אל תוך קדשי הקדשים שלהם,
איפה שמרים הקדושה עמדה על פידסטל גבוה!
עטופה פרחים וחיוך קל על שפתיה. הבנין הוא
עתיק יומין – קומתו התחתונה נבנתה
במאה הרביעית, – העליונה במאה השתים
עשרה. הנזירים עצמם בנו להם משכן סמוך
לקירות המקדש. ומתענגים על כל טוב. איזה גנים יש
להם, איזה ירקות וכרמים נפלאים, מין משובח!
ענין אותנו מאד גם המוזאם הנפלא. איך הם
יודעים לסדר הכל! מה עלובים היו בשובנו הברקות
[עמוד 4]
של הקבוצה והאהלים של קבוץ "השומר הצעיר", שבאו
גם הם להושיב את המקום השומם הזה. עלובים
היו וצער תקף: באיזה קושי בונים הצעירים את
נשמות ארצנו! – –

כעת: מה נעשה בבית? השבה עדה מיפו, ההבריא
סבלה? ואם עזרו הזריקות לעדה? מה עם התרנגולות
הנותנות הן ביצים בקור הזה? ומהאפרחים הקטנים
אין לי שום ידיעה – כמה יצאו, הסודר להם מקום
טוב במוכסן, הגודלים הם יפה?

פה אינסטרוקטור אחד קרא אתמול הרצאה
על גדול עופות, היה מענין מאד בשבילי. יש לנו
הרבה מה לעשות ולבנות בשבילם במשק שלנו.
אבל אי היכולת? אנחנו הזקנים כבר אין לנו שום
תקוה לחדש מה שהוא. אתם הצעירים, עליכם [תקותי]
כי תשבחו את המשק. זוהי נחמתי בחיים.

את הנסיעה לטבריה מתעצל אבא לערוך לבדו, רוצה
לשדל אותי שלא יעלה הרבה יותר אם נסע שנינו יחד
והוא לא יצטרך להיות במלון אלא נקח לנו חדר
בבית פרטי ונסדר לנו בעצמנו את הכלכלה.
אני חושבת שזה טעות ונסיעת שני אנשים צריכה
לעלות הרבה יותר מנסיעת איש אחד.
[עמוד 5]
[בימים] הקשים האלה אסור להוציא כספים מיתרים.
ברוזה הזמין אותנו ליום אחד למוצא ואנחנו
מחויבים נהיה לעשות שם תחנה בעזבנו את דולב.
אימתי אפשר יהיה לנסע קשה לדעת.
צנורות השמים כנראה נפתחו לא לזמן קט.
אני שולחת לכם שלום, ונשיקות לילדים
החביבים הזוכרים הם את הסבא ואת הסבתא?
שלכם אמא
שלום רב לסוביל הנרפאו שניה? איך היא מרגישה?
[חצי עמוד כתוב ביידיש]
[עמוד 6]
אסתר יקרה! למה את לא כותבת לי כלום כל
הזמן? השכחת את הדודה שלך. איך הם הלימודים
כעת במחלקה השוה את אתה [עתה] כבר בכל?
מי עושה אתך יחד כעת את השעורים בבית ומה
את תופרת בשעת הגברת שרה?
לאדון אמיתי תמסרי שלום והגידי לו שאני
דורשת גם בשלום אשתו ומרילו שלו.
אם נחוצים לך כספים בודי [בוודאי] את לא מתבישת
לדרש מאפרת. ההביאו לך את הבכורים? אם
עוד לא אז כתבי לי תיכף ואביא לך מירושלים.
בודי [בוודאי] את חופפת את ראשך וגדלו השערות
יפה ואת לובשת את הכבע החדש.
אבל מדוע את לא כותבת כלום? זה מצער
אותי מאד.
שלך באהבה דודתך נחמה.

דוד! מה שלומך אתה – השכחת כבר את
החולשה ואת המחלה? ומה נשמע מהרצפלד
האם היה בראשון ודברת אתו ע"ד ההתישבות?
בחדרך בודי קר מאד בימי הגשמים האלה. יש
כעת מכסות מיתרות בבית קח לך עוד אחת והתכסה.
אקוה לראותך בריא ובמצב רוח טוב.
אדון פוחצבסקי דורש בשלומך בידידות,
נ. פוחצבסקי
[עמוד 7]
ילדים יקרים
אתם בודאי צוחקים עלינו וגם מצטערים
קצת איך אנחנו נמצאים בימים רעים כאלה
בקרית הבריקות. זה כמעט כמו להמצא
במתבן שלנו. אבל מה נעים זה להמצא יחד
עם החלוצים שוב פעם ולטעום אותו הטעם
שטעמתי בימי נעורי בארץ בהיותי גם
כן חלוץ להמחנה שבאה אחרי כן ומצאו לפניהם
הכול מסודר. לא לחנם אמרו עלי הנאמים
בנשף הפרידה כי זקנתי לא בי[י]שה את בחרותי
מיום בואי לארץ הייתי מוכן לקרבנות ועד שֵׂבה
לא אסור ממנה. מאושר הייתי כיום שהמקרה הביא
לידי להוציא אל הפועל את חשקי הגדול
להוציא חוצה את ידיעותי שרכשתי לי והם
כבר לא יכולים להביא יותר תעלת בשבילי
אך האמת נתנה להאמר כי השבע לא מאמין
את הרעב מעולם לא עלה על דעתי אם
ידיעותי הם כל כך נחוצים להמתישבים החדשים
נדמה לי הכל כל כך פשוט אלימנטרי שאין כלל
מה לכתוב למשל "ביהדה" על דבר נטיעות
גפנים [עבודת?], הלא כל ערביה מבית דגון
כבר בקיאה בכל אלה, והנה כעת אני רואה
שדה נרחב לפנינו הזקנים זקני הישוב.
[עמוד 8]
[וזה בזכות] הצעירים בוני הישוב החדש
הכל מה [שהיה] ידוע לנו לפניהם זה ספר
החתום לא אגזים שבכל הימים ששהתי פה
לא עבר אף שעה אחת בלי להביא תועלת
[?] כעת בא הזמן לעזבם כבר החלטתי
לנסוע והנה לא גמרו את הנטיעה של הגפנים
החדשים ולבי לא נותן לי לעזבם לנפשם כי
ברי לי שבלעדי יעשו משגה ואם יזדמן
לי עוד פעם לבוא הנה אז אנה אשא את
החרפה שתלמדי שגו. ולכן החלטתי להשאר
עוד איזה ימים ולהוכח בתורתם שנקלטה במדה
בהיותי בקרוב בטבריה יש לי כבר הזמנה
לדגניה. מן דהוא הזמנות
לעוד איזה מושבות וזה יהיה העונג הרוחני
שלי ואל יכאב לב אנשי ראשון לקנא בעשותי
כל זה בתנאי שלא על מנת לקבל פרס.
שלום לכלכם חביבי להתראות
שלכם אבא

עמוד 2/8
עמוד 3/8
עמוד 4/8
עמוד 5/8
עמוד 6/8
עמוד 7/8
עמוד 8/8

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: הזוג פוחצ'בסקי
מיקום: קריית ענבים
תאריך: 04.02.1924

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת פוחצ'בסקי
מיקום: ירושלים

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/8

[עמוד 1]
דילב כ"ט שבט תרפד
ילדי היקרים אפרת, עדה, צבי ועשהאל.
תסלחו לי שאני לא כתבתי לכם מיום השלישי
העבר עד היום הזה. כל הימים האלה אנו עומדים
מוכנים לנסיעה. הוחלט היה אצלנו לנסע ביום הרבעי
וכבר ערכו פה בנקט לאבא ביום השלישי בערב.
היה נשף נהדר, שהוא באמת יכל לשלם לאבא עבור כל
עמלו כאן הכינו הכל בחשאי בשביל לעשות לנו הפתעה
וזה באמת יצא יפה מאוד.
חוץ מהמנורה התמידית התלויה בתקרה, היו על
השלחנות מנורות ופמוטים עם נרות עבים,
מפות לבנות על כל השלחנות והוכן יין בכדים
וכל מיני פירות ולגימות. הארוחה היתה של חג –
בשר לביבות ממולאות מרק יפה וקומפט (תארו
בנפשכם שבקבוצה באמצע השבוע – ארוחת ערב כזו)
אחרי הארוחה התחילה סדרה של נאומים, דברו
הרבה בשבחו של אבא. זה היה העקר של תוכן
כל הנאומים. ואבא ענה להם דברים חמים וטובים.
הוא אמר שלא נדב פה כלום, אלא סלק חוב ישן נושן
להברון ששלח אותו בין יתר חבריו ללמוד
[עמוד 2]
[ב]ארץ ישראל – וללמד אחרי כך אחרים והוא
שמח מאד שנזדמן לו לסלק את החוב הזה.
הציע לרשם אותו בתור חבר הקבוצה ובכל זמן
ועידן שיהיה להם איזה צרך – לפנות ישר אל
החבר הזקן שלהם. אחרי זה התחילו רקודים, שנמשכו כל הלילה.
למחרת בבקר צריכים היינו לנסע, אבל אני כבר
הרגשתי את עצמי ביום השלישי לא טוב וביום
הרביעי לא יכלתי לקום, כי תקפתני אנפלואנציה
קלה.
הטפול פה טוב מאד חוץ מהחובשת מגישה חברה
אחת את האוכל וכל מה שנחוץ לחולה. ביום החמישי היה
פה ד"ר פרוז'ינין שהוא מטעם קופת חולים רופא
בקבוצה. – (הוא היה אצלנו בבית לפני 15 שנה.) מסר
לחובשת מה לעשות לי ואני ביום השישי כבר קמתי והכינותי
הכל לנסיעה ביום הראשון – והנה הלילה בא הגשם
בצורה כזו, – שבדילב אינם זוכרים. הרים חלק גג חדרו של
אברהם בן נריה – (הצעיר הגבוה שהזמין אז את הביצים
אצל פרינמן) והיתה מהפכה בב[..]. הגשם לא
חודל. בבקר כסה ערפל את כל ההרים ודרך
החלונות לא הכירו את דילב, דילב ההררית. הכל
היה צבע אפור אחד. כעת רואים את ההרים והם
נראים אפילו קצת יותר קרובים אל החלונות. אבל גשם,
גשם בלתי פוסק וקר קר. אני לבושה כל בגדי החמים
[עמוד 3]
וקר לי. אבא בחדר האוכל עם הצעירים, שם שרים
ורוקדים אלה, שלא יכלו לצאת לשדה ועבודה אחרת
במשק אין להם. אבא מתקן שם מכונת תפירה
אחת שנתקלקלה. אח"כ בודי [בוודאי] ימצא עבודות אחרות.
בשבת היו בקבוצה הרבה אורחים – צעירים וצעירות – ואנחנו ערכנו טיול לאחד המנזרים
בהכפר אבו-גוש. היה לי מענין מאד הטיול, אני
שאפתי אליו עוד משום זה, שאני ביום ששי גמרתי
ספר אחד של אנטול פרנס – מחיי נזירים – "תרס" ורציתי
מאד לראות אותם שוב פנים אל פנים.
"האבא" הקדוש בעצמו ובכבודו נהל את כל החברים
בחורים ובחורות אל תוך קדשי הקדשים שלהם,
איפה שמרים הקדושה עמדה על פידסטל גבוה!
עטופה פרחים וחיוך קל על שפתיה. הבנין הוא
עתיק יומין – קומתו התחתונה נבנתה
במאה הרביעית, – העליונה במאה השתים
עשרה. הנזירים עצמם בנו להם משכן סמוך
לקירות המקדש. ומתענגים על כל טוב. איזה גנים יש
להם, איזה ירקות וכרמים נפלאים, מין משובח!
ענין אותנו מאד גם המוזאם הנפלא. איך הם
יודעים לסדר הכל! מה עלובים היו בשובנו הברקות
[עמוד 4]
של הקבוצה והאהלים של קבוץ "השומר הצעיר", שבאו
גם הם להושיב את המקום השומם הזה. עלובים
היו וצער תקף: באיזה קושי בונים הצעירים את
נשמות ארצנו! – –

כעת: מה נעשה בבית? השבה עדה מיפו, ההבריא
סבלה? ואם עזרו הזריקות לעדה? מה עם התרנגולות
הנותנות הן ביצים בקור הזה? ומהאפרחים הקטנים
אין לי שום ידיעה – כמה יצאו, הסודר להם מקום
טוב במוכסן, הגודלים הם יפה?

פה אינסטרוקטור אחד קרא אתמול הרצאה
על גדול עופות, היה מענין מאד בשבילי. יש לנו
הרבה מה לעשות ולבנות בשבילם במשק שלנו.
אבל אי היכולת? אנחנו הזקנים כבר אין לנו שום
תקוה לחדש מה שהוא. אתם הצעירים, עליכם [תקותי]
כי תשבחו את המשק. זוהי נחמתי בחיים.

את הנסיעה לטבריה מתעצל אבא לערוך לבדו, רוצה
לשדל אותי שלא יעלה הרבה יותר אם נסע שנינו יחד
והוא לא יצטרך להיות במלון אלא נקח לנו חדר
בבית פרטי ונסדר לנו בעצמנו את הכלכלה.
אני חושבת שזה טעות ונסיעת שני אנשים צריכה
לעלות הרבה יותר מנסיעת איש אחד.
[עמוד 5]
[בימים] הקשים האלה אסור להוציא כספים מיתרים.
ברוזה הזמין אותנו ליום אחד למוצא ואנחנו
מחויבים נהיה לעשות שם תחנה בעזבנו את דולב.
אימתי אפשר יהיה לנסע קשה לדעת.
צנורות השמים כנראה נפתחו לא לזמן קט.
אני שולחת לכם שלום, ונשיקות לילדים
החביבים הזוכרים הם את הסבא ואת הסבתא?
שלכם אמא
שלום רב לסוביל הנרפאו שניה? איך היא מרגישה?
[חצי עמוד כתוב ביידיש]
[עמוד 6]
אסתר יקרה! למה את לא כותבת לי כלום כל
הזמן? השכחת את הדודה שלך. איך הם הלימודים
כעת במחלקה השוה את אתה [עתה] כבר בכל?
מי עושה אתך יחד כעת את השעורים בבית ומה
את תופרת בשעת הגברת שרה?
לאדון אמיתי תמסרי שלום והגידי לו שאני
דורשת גם בשלום אשתו ומרילו שלו.
אם נחוצים לך כספים בודי [בוודאי] את לא מתבישת
לדרש מאפרת. ההביאו לך את הבכורים? אם
עוד לא אז כתבי לי תיכף ואביא לך מירושלים.
בודי [בוודאי] את חופפת את ראשך וגדלו השערות
יפה ואת לובשת את הכבע החדש.
אבל מדוע את לא כותבת כלום? זה מצער
אותי מאד.
שלך באהבה דודתך נחמה.

דוד! מה שלומך אתה – השכחת כבר את
החולשה ואת המחלה? ומה נשמע מהרצפלד
האם היה בראשון ודברת אתו ע"ד ההתישבות?
בחדרך בודי קר מאד בימי הגשמים האלה. יש
כעת מכסות מיתרות בבית קח לך עוד אחת והתכסה.
אקוה לראותך בריא ובמצב רוח טוב.
אדון פוחצבסקי דורש בשלומך בידידות,
נ. פוחצבסקי
[עמוד 7]
ילדים יקרים
אתם בודאי צוחקים עלינו וגם מצטערים
קצת איך אנחנו נמצאים בימים רעים כאלה
בקרית הבריקות. זה כמעט כמו להמצא
במתבן שלנו. אבל מה נעים זה להמצא יחד
עם החלוצים שוב פעם ולטעום אותו הטעם
שטעמתי בימי נעורי בארץ בהיותי גם
כן חלוץ להמחנה שבאה אחרי כן ומצאו לפניהם
הכול מסודר. לא לחנם אמרו עלי הנאמים
בנשף הפרידה כי זקנתי לא בי[י]שה את בחרותי
מיום בואי לארץ הייתי מוכן לקרבנות ועד שֵׂבה
לא אסור ממנה. מאושר הייתי כיום שהמקרה הביא
לידי להוציא אל הפועל את חשקי הגדול
להוציא חוצה את ידיעותי שרכשתי לי והם
כבר לא יכולים להביא יותר תעלת בשבילי
אך האמת נתנה להאמר כי השבע לא מאמין
את הרעב מעולם לא עלה על דעתי אם
ידיעותי הם כל כך נחוצים להמתישבים החדשים
נדמה לי הכל כל כך פשוט אלימנטרי שאין כלל
מה לכתוב למשל "ביהדה" על דבר נטיעות
גפנים [עבודת?], הלא כל ערביה מבית דגון
כבר בקיאה בכל אלה, והנה כעת אני רואה
שדה נרחב לפנינו הזקנים זקני הישוב.
[עמוד 8]
[וזה בזכות] הצעירים בוני הישוב החדש
הכל מה [שהיה] ידוע לנו לפניהם זה ספר
החתום לא אגזים שבכל הימים ששהתי פה
לא עבר אף שעה אחת בלי להביא תועלת
[?] כעת בא הזמן לעזבם כבר החלטתי
לנסוע והנה לא גמרו את הנטיעה של הגפנים
החדשים ולבי לא נותן לי לעזבם לנפשם כי
ברי לי שבלעדי יעשו משגה ואם יזדמן
לי עוד פעם לבוא הנה אז אנה אשא את
החרפה שתלמדי שגו. ולכן החלטתי להשאר
עוד איזה ימים ולהוכח בתורתם שנקלטה במדה
בהיותי בקרוב בטבריה יש לי כבר הזמנה
לדגניה. מן דהוא הזמנות
לעוד איזה מושבות וזה יהיה העונג הרוחני
שלי ואל יכאב לב אנשי ראשון לקנא בעשותי
כל זה בתנאי שלא על מנת לקבל פרס.
שלום לכלכם חביבי להתראות
שלכם אבא

עמוד 2/8
עמוד 3/8
עמוד 4/8
עמוד 5/8
עמוד 6/8
עמוד 7/8
עמוד 8/8

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: #VALUE! #VALUE!
מיקום: בקום צבא

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת פוחצ'בסקי
מיקום: ירושלים

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות