אוֹצָרוֹת
1974 06 באוקטובר

המחשבות תוקפות בלילה, ושושנה משתפת את יעקב בקושי להירדם, במחשבות על אחיה שנהרג ועל מהות החיים

שושנה פיינגולד אשקלון פורסם על ידי אורלי אילני
שושנה ויעקב מעיינים במכתבים שכתבו זה לזה.

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

במשך היום שושנה מצליחה להתגבר על האבל והגעגועים לאחיה שנהרג, אבל בלילה עולות מחשבות מפחידות על מהות החיים ועל מטרתם עד שהיא נרדמת או בוכה. שושנה משתפת את יעקב בפרידה שלה מזאב ובתוכניותיה להשקיע את הזמן בלימודים. היא כותבת ליעקב כמה הקשר איתו חשוב לה ומקווה שיתראו. מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתבה שושנה, אז תלמידת תיכון מאשקלון, לחייל מילואים בשם יעקב וייס. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.

במשך היום שושנה מצליחה להתגבר על האבל והגעגועים לאחיה שנהרג, אבל בלילה עולות מחשבות מפחידות על מהות החיים ועל מטרתם עד שהיא נרדמת או בוכה. שושנה משתפת את יעקב בפרידה שלה מזאב ובתוכניותיה להשקיע את הזמן בלימודים. היא כותבת ליעקב כמה הקשר איתו חשוב לה ומקווה שיתראו. מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתבה שושנה, אז תלמידת תיכון מאשקלון, לחייל מילואים בשם יעקב וייס. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.

כתב היד

עמוד 1/4

6/10/74

[עמוד 1]
שלום יקר!
יקר עברו "ימים רבים" עד שהחלטתי לענות לך. יקר לא משנה מי אתה
אבל חשוב שאתה קיים זה מה שהתברר לאחר "ימים רבים". בסה"כ שבוע.
יקר – יעקב – שנה חלפה מאז אותו יום כפורים הארוך. שנה.
יקר – חודשיים חלפו מאז שאחי איננו – הי"ד.
אתה יודע שקשה לחיות. ביום זה חצי נחמה. מנסים להתגבר משחקים
את משחק הגיבורים ונעשים צבועים. בלילה יורדת המסכה אם רוצים או
לא רוצים. בלילה זה מפחיד. באות מחשבות משונות, שרק אדם נורמלי שואל.
שרק אדם חושב נתקל בהם. מהו המחר? מהו ההוה ? בשביל מה לחיות?
מהו האדם בכלל? האם יש איזה כוח עליון מכוון? – קשה לי בכל אופן לענות
אל כל השאלות המציקות, אז ממשיך הלילה להיות מפחיד עד שאני נרדמת.
לפעמים אני בוכה כי עצוב לי. לפעמים אני בוכה מגעגועים. אבל ממשיכה לשחק.
פעם כתב לי אחי ז"ל – שושי החיים הם על במה מסתובבת והאנשים הם
שחקנים צריך להיות שחקן טוב כדי להצליח ואני חושבת הוא צדק.
אני שומרת קשר עם החברים שלו. הם פשוט שבורים. אבל גם הם משחקים
את המשחק כמוני ואפילו טוב יותר. הם חזקים יותר ממני. ישנו חבר אחד שכותב
דפי מחברת והבטיח להראות לי. ראה מה נותר, ראה מה חוללו החיים!
בלי לומר לך אתה מבין שגם אני כותבת.
לפעמים זה נראה לי כל כך משונה שאני מדברת על אחי –
לפעמים זה פשוט לא נקלט אצלי, עד עכשיו אני מצפה שיחזור.
אבל חיים עם זה עד כמה שזה כואב, עד כמה שזה מציק.
מהם החיים? עוד לילה עוד יום, עוד שינה ועוד מנות אוכל,
עוד שאיפה אחת של אויר עד שהכל מתרוקן עד שמשהו
קוטע וזהו. ופשוט נשכח.
אני חושבת שאצליכם הבעיה היא יותר חריפה אצליכם, החיילים,
אתם עומדים בזה שעה שעה ,יום וחודשים – וזה פשוט כואב שאלו
[עמוד 2]
החיים בישראל. שאי אפשר לסמוך על המחר. לפחות חלק עקרי מן העם.
אפשר ומותר לקוות לעתיד טוב יותר, לשלום! אפשר לקוות שלא סתם
היו קרבנות. שלא יחזירו שטחים. שיתירו התיישבות במקומות שלא מתירים
בהם. ושיניחו לנו לחיות ,יניחו לנו לחיות לבטח.
הלמודים החלו כבר, שעורים קבלנו לחופש. אני משתדלת כמו בשנה
שעברה. אני משתדלת כדי לסיים את השנה ולהמשיך הלאה בחיים.
על השרות הצבאי אנני מוותרת אעפ"י שהרבה מציעים לדחות וקודם ללמוד.
אני מקווה להיות מורה חיילת, ביחידות מורות.
נפרדתי מידידי זאב, כמו שסיפרתי לך שהוא היה קים, עכשיו אפשר
לשכוח אותו. נפרדות דרכינו היו, פשוט הבנתי שהוא אדם לא לרוחי.
שיהיה בריא ויחפש אחרת לטענו ומצפונו. למצפוני הוא פשוט לא התאים.
החלטתי להקדיש עצמי ללימודים, ליבי אינו לבילויים עתה כלל וכלל, וחוץ
מזה יש לי עוד זמן לחבר של ממש. ובכלל זה הדבר האחרון שיחסר.
ידידות של אדם יקר כמוך חשובה לי יותר.
עוד מעט תחלוף שנה להתכתבות זו יש שיאמרו שהדבר משונה
אבל לי פשוט נעים שיש אל מי לכתוב. יש מי שמבין (פחות או יותר)
יש מי שמשיב, אקוה להמשך מוצלח יותר ולהתראות
בכתב או אם יצא
להתראות זה לזו
שושי
מצפה לתשובה מהירה.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: שושנה פיינגולד
מיקום: אשקלון
תאריך: 06.10.1974

מקבל/ת המכתב

שם: יעקב וייס
מיקום: פתח תקווה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

6/10/74

[עמוד 1]
שלום יקר!
יקר עברו "ימים רבים" עד שהחלטתי לענות לך. יקר לא משנה מי אתה
אבל חשוב שאתה קיים זה מה שהתברר לאחר "ימים רבים". בסה"כ שבוע.
יקר – יעקב – שנה חלפה מאז אותו יום כפורים הארוך. שנה.
יקר – חודשיים חלפו מאז שאחי איננו – הי"ד.
אתה יודע שקשה לחיות. ביום זה חצי נחמה. מנסים להתגבר משחקים
את משחק הגיבורים ונעשים צבועים. בלילה יורדת המסכה אם רוצים או
לא רוצים. בלילה זה מפחיד. באות מחשבות משונות, שרק אדם נורמלי שואל.
שרק אדם חושב נתקל בהם. מהו המחר? מהו ההוה ? בשביל מה לחיות?
מהו האדם בכלל? האם יש איזה כוח עליון מכוון? – קשה לי בכל אופן לענות
אל כל השאלות המציקות, אז ממשיך הלילה להיות מפחיד עד שאני נרדמת.
לפעמים אני בוכה כי עצוב לי. לפעמים אני בוכה מגעגועים. אבל ממשיכה לשחק.
פעם כתב לי אחי ז"ל – שושי החיים הם על במה מסתובבת והאנשים הם
שחקנים צריך להיות שחקן טוב כדי להצליח ואני חושבת הוא צדק.
אני שומרת קשר עם החברים שלו. הם פשוט שבורים. אבל גם הם משחקים
את המשחק כמוני ואפילו טוב יותר. הם חזקים יותר ממני. ישנו חבר אחד שכותב
דפי מחברת והבטיח להראות לי. ראה מה נותר, ראה מה חוללו החיים!
בלי לומר לך אתה מבין שגם אני כותבת.
לפעמים זה נראה לי כל כך משונה שאני מדברת על אחי –
לפעמים זה פשוט לא נקלט אצלי, עד עכשיו אני מצפה שיחזור.
אבל חיים עם זה עד כמה שזה כואב, עד כמה שזה מציק.
מהם החיים? עוד לילה עוד יום, עוד שינה ועוד מנות אוכל,
עוד שאיפה אחת של אויר עד שהכל מתרוקן עד שמשהו
קוטע וזהו. ופשוט נשכח.
אני חושבת שאצליכם הבעיה היא יותר חריפה אצליכם, החיילים,
אתם עומדים בזה שעה שעה ,יום וחודשים – וזה פשוט כואב שאלו
[עמוד 2]
החיים בישראל. שאי אפשר לסמוך על המחר. לפחות חלק עקרי מן העם.
אפשר ומותר לקוות לעתיד טוב יותר, לשלום! אפשר לקוות שלא סתם
היו קרבנות. שלא יחזירו שטחים. שיתירו התיישבות במקומות שלא מתירים
בהם. ושיניחו לנו לחיות ,יניחו לנו לחיות לבטח.
הלמודים החלו כבר, שעורים קבלנו לחופש. אני משתדלת כמו בשנה
שעברה. אני משתדלת כדי לסיים את השנה ולהמשיך הלאה בחיים.
על השרות הצבאי אנני מוותרת אעפ"י שהרבה מציעים לדחות וקודם ללמוד.
אני מקווה להיות מורה חיילת, ביחידות מורות.
נפרדתי מידידי זאב, כמו שסיפרתי לך שהוא היה קים, עכשיו אפשר
לשכוח אותו. נפרדות דרכינו היו, פשוט הבנתי שהוא אדם לא לרוחי.
שיהיה בריא ויחפש אחרת לטענו ומצפונו. למצפוני הוא פשוט לא התאים.
החלטתי להקדיש עצמי ללימודים, ליבי אינו לבילויים עתה כלל וכלל, וחוץ
מזה יש לי עוד זמן לחבר של ממש. ובכלל זה הדבר האחרון שיחסר.
ידידות של אדם יקר כמוך חשובה לי יותר.
עוד מעט תחלוף שנה להתכתבות זו יש שיאמרו שהדבר משונה
אבל לי פשוט נעים שיש אל מי לכתוב. יש מי שמבין (פחות או יותר)
יש מי שמשיב, אקוה להמשך מוצלח יותר ולהתראות
בכתב או אם יצא
להתראות זה לזו
שושי
מצפה לתשובה מהירה.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: שושנה פיינגולד
מיקום: אשקלון
תאריך: 1973-12-05

מקבל/ת המכתב

שם: יעקב וייס
מיקום: פתח תקווה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות