[עמוד 1]
פילדלפיה 13.2.69
לרותי יקירתי שלי המון המון נשיקות.
היום יום חמישי והשעה היא 18:30, בעוד שבוע ביום זה בשעה זו
נפגש, לכן כשתקבלי מכתב זה תוכלי לאמר [לומר] לעצמך מחר מחרתיים
שוב נהיה ביחד והכל יחזור למרוץ חיים רגיל.
חוסר הסבלנות שלי לחכות לרגע זה בו אחבק אותך בזרועות, הולך וגובר
מיום ליום ומשעה לשעה.
זה כמה ימים שלא קבלתי כל מכתב מהבית, יתכן שמחר יגיע משהו,
בודאי כתבת בשבת, אני מבין שאין לך לא הזמן ולא הסבלנות לכתוב לעיתים
תכופות יותר, אך למזלי הרב שוב אין צורך בכך.
אני תקוה שבבית הכל בסדר וכולם בריאים ומרגישים בטוב. אני למרות
הקור הרב, (בחוץ כל הזמן מתחת ל 0) בריא ומרגיש מצוין, ולא סבלתי כל
הצטננות שהיא במשך כל החורף. הדבר היחידי שאני קצת סובל ממנו
זה שאיני יכל להרדם בקלות ולעיתים אני שוכב ער שעה שעתיים, נעשה
רעב, קם אוכל משהו ומנסה שוב לישון. כאשר אני כבר נרדם אני
ישן מצוין, וכרגיל קשה לי להתעורר. אך ענין השינה כנראה קשור
ישירות בריחוקי וגעגועי הביתה, כך שאני מניח שכשאחזור לארץ כל
זה יעבור.
קצת מדאיגה אותי שביתת הסבלים בנמל הנמשכת זה כמה שבועות
כך שאין מקבלים כאן בדאר חבילות למשלוח, ואני הכנתי כמה חבילות
עם בגדי הישנים נעלים וכו' כדי לשלוח בדרך הים, וכדי שאפשר יהיה
לי להעמיס פחות עלי בנסיעה, (מלבד התשלום הגבוה על משקל עודף
[עמוד 2]
באוירון). יתכן שאשאיר את החבילות האלה כאן והבחורים שלי ישלחו
אותן ארצה כאשר תיגמר השביתה. בכל אופן יש לי עוד שבוע
להסדיר את כל הדברים האלה, ואולי תיגמר השביתה בנתיים.
רותי, אינך יכולה לתאר לך כמה אני משתוקק לחבק אותך בזרועותי
ולנשק אותך על עורפך, ולדעת ששוב אנו יחד.
כדי להיות בטוח בדקתי את לוח הזמנים של אל על ויוצא שהאוירון
ינחת בלוד ביום חמישי בשעה 6:30 בערב (18:30), אך אני מניח
שאת עוד תתקשרי לאל על, לברר בדיוק כדי לא לחכות זמן
מיותר וארוך בציפיה בלוד.
לצערי איני יכל כבר להתרכז בכתיבה של ממש
ולכן גם מכתבי זה קופץ מענין לענין ואתך הסליחה.
להתראות מהר
שלך באהבה
מלאכי.
מסרי ד"ש לכולם
ושאני מרגיש מצוין, מחוץ לגעגועים כמובן.