יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם המלחמה הסתיימה, החללים עוברים לקבורת קבע, ויעקב, שלחם, מתמודד עם הכאב ועם אובדן החברים
סיפור רקע
אף שמלחמת יום הכיפורים כבר הסתיימה היגון נוכח מאוד, והפצע שטרם הגליד נפתח מחדש עם העברתם של החללים מבתי הקברות הארעיים לקבורת קבע. יעקב נוכח בלוויות חבריו, ומן השורות עולה שהיחידה שהוא השתייך אליה ספגה במלחמה מכה קשה ביותר. הוא מספר לשושנה על העלייה לסבסטיה ועל השתתפותו בחיזוק המקום. הוא מצרף למכתב הזה תצלום שלו ומבקש גם ממנה לשלוח תמונה שלה.
מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתב יעקב וייס, אז חייל מילואים , לתלמידת תיכון מאשקלון בשם שושנה פיינגולד. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.
מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתב יעקב וייס, אז חייל מילואים , לתלמידת תיכון מאשקלון בשם שושנה פיינגולד. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.
ארועי התקופה
כתב היד
בס"ד יום א' 11/8/74
[עמוד 1]
לשושי היקרה רב-שלומות!
בזמן האחרון מלאים העתונים במודעות על העברת
חללי המלחמה מבתי-הקברות הארעיים לבתי -הקברות הקבועים.
דבר זה כמוהן חייב להעשות יחד עם זאת , מגלה פצע
שאף לא הגליד, מזכיר דברים, שאף לא נשכחו.
השתתפתי ביום ה' שעבר בהלוויתו של חבר יקר שבנוסף
לכך שהיה חברי באזרחות (גר בשכונתי עד לאחר שהתחתן)
הוא הי'ה יחד איתי באותה יחידה. דומני שכבר כתבתי עלי'ו
לאחר המלחמה באחד המכתבים. אגב, בעתון מעריב של השבת
ב"ימים ולילות" ישנה כתבה על ד"ר דני כצנלסון. ובכן
ד"ר דני זה היה רופא היחידה שלנו בזמן המלחמה (עוד לפני- כן)
והוא מספר בכתבה זאת קצת על היחידה שלנו. אם יש
בידך עתון זה, קראי כתבה זו, אם לא, השיגי אותו.
תביני אז, מדוע, כשהלכה אחותי לעבודתה לאחר המלחמה
ובשיחה שהתנהלה אמרה אחותי לאחד החברה לאיזו יחידה אני
משתייך פתח הלה זוג עיניים גדולות ושאל בתמיהה:
"והוא עדיין נשאר שלם-?!!",
ב-26 לחודש זה, אני צריך להתייצב למשך יומיים
למטרת הלווי'ה של חבר נוסף מהיחידה. הפעם לא
כמשתתף מן הצד אלא… כנושא -הארון. התפקיד
כמובן קשה ביותר (רוחנית – נפשית, כמובן).
בכלל זה לא נעים להיות בבית-הקברות.
[עמוד 2]
היום הייתי צריך לצאת למילואים, לאימון של
3 ימים בבאר-שבע (או בצאלים) אך ביום שישי
בשעה 3 אחה"צ קבלתי מברק המבטל צו זה אך
אני עשוי להקרא (לפי הכתוב במברק) לתאריך ה-14.
כלומר בעוד 3 ימים, נראה מה ילד-יום.
אגב, חשבתי על אפשרות של קפיצה לאשקלון במקרה זה
אם הדבר הי'ה ניתן אך בינתיים זה בוטל (המילואים).
אך אם אקרא שוב אחשוב על זה באם זה כמובן
לא יפריע לך.
קצת על סבסטיה, למרות שכבר עבר די זמן מאז (נ.ב אגב התגלגלתי אל סבסטיה דרך חוג-בית שהתקיים כשבוע לפי ההתנחלות. בו הוסבר החובה שבהתנחלות (כתבתי זאת לאחר סיום המכתב).
השיירה שאני הגעתי איתה, לא נתקלה באף מחסום, הגענו
ממש חלק. חשבתי להיות שם רק יום אחד כלומר מיום-חמישי
(יום העלייה לסבסטיה) עד יום שישי. אלא שאז בקשו מאתנו
מאד להישאר עוד ולמרות הקשיים לא יכולנו לסרב, מכיוון
שנוכחותינו בשבת במקום הייתה חשובה. במוצאי-שבת חזרתי
הביתה. כך שבפינוי כבר לא הייתי שם. היה חם מאד בשבת
כך שתכניתי לבקר בעתיקות סבסטיה הנמצאות בקרבת-מקום
לא יצאה אל הפועל (אולי בפעם הבאה).
בקשר לתמונה כנראה שלא הבנת אותי. לא הססתי לגבי
משלוח התמונה פשוט חשבתי שזה עלול להפריע אך מכיוון
שחששת שאני מהסס אז כפי שאת רואה אני שולח בכל
זאת את התמונה. וכפי שכתבת בזמנו גם אני אכתוב:
התרשמות! ואני אוהב את האמת. לא אכעס אף אם
תכתבי שאני "מפלצת", אסיים כאן בינתיים. בתקוה לתשובה מהירה.
בידידות איתנה
יעקב
(הייתי מבקש אם אפשר גם ממך – אם אפשר – תמונת פספורט טובה)
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
