יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם המשורר אבות ישורון כותב לאשתו ולבתו מכפר ערבי נידח במלחמת העצמאות
סיפור רקע
מכתב שכתב המשורר אבות ישורון לאשתו פסיה ולביתו הלית.
המכתב באדיבות גנזים - ארכיון אגודת הסופרים.
המכתב באדיבות גנזים - ארכיון אגודת הסופרים.
כתב היד
אי־שם, במערה, 22.7.48
פסיה והלית היקרות,
עם כל המתיחות של החיים כאן, הרי ישנה, בכל זאת, האפשרות לרשום מכתב מתוך התבוננות בכמה דברים. בכפר ערבי נידח ושומם זה – שבוע ומעלה בשרי לא ידע מים, מורָה לא עלה על זקני ובשער ראשי לא נגע מסרק. ובמצב דברים זה, אילו ידעו חברי החיילים על תכנם של מכתבי – תכנם המכונה בפיהם: "ציונות" – היו אולי… לא, לא היו אוכלים אותי חי. אך כבר אמר לו אחד כך ואחד אמר לו כך וכך… ואחר אף העיר, בדרך הלצה, שאני ראוי למזכיר לבן־גוריון… אלה אותות אָפייניים. משער אני, שיוסף דיבר על אֶחיו במין לשון של "ציונות"… הנני עושה הכל כדי להסוות את זהותי. אך כאן, במכתב, הנני גלוי. כי אינני יודע לכתוב מכתבים אחרים. מכתבי אהבה לא כתבתי ולא מכתבי ידידות. כי באלה הדברים הנני תמיד בעיצומו של חלום. והילכך – אין מלים. ולהורי היקרים הייתי כותב על געגועי ואהבתי אליהם ואף עם היהודים ואהבתי לארץ הזאת מעומק סוד. תמיד־תמיד רק "ציונות". הם נשאו זאת, הורי היקרים. ועכשיו אינם מקבלים יותר. והנה נמצאה הליתי שלי, בתי,
אף מרחוק אני רואה איך השמש חופפת לך את הראש והשערות בצבע דומה לה. ואחר־כך היא באה הנה בערב ועושה לי שפריץ מקערת הזהב שלך.
טוב שאמרת לי כי כשאראה נייר בתרמיל – לא לזרוק. כשבאתי הנה מצאתי בתרמיל את הנייר עם הציורים ועם הכתובת ועם הסרט הכחול. נורא שמחתי על האפתעה.
עוד מעט באים החגים שאחריהם בא שמחת תורה, זה החג שלנו שבשותפות.
הרבה־הרבה נשיקות לך, הליתי,
מאת אבא
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
גלריה
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
כתב היד
אי־שם, במערה, 22.7.48
פסיה והלית היקרות,
עם כל המתיחות של החיים כאן, הרי ישנה, בכל זאת, האפשרות לרשום מכתב מתוך התבוננות בכמה דברים. בכפר ערבי נידח ושומם זה – שבוע ומעלה בשרי לא ידע מים, מורָה לא עלה על זקני ובשער ראשי לא נגע מסרק. ובמצב דברים זה, אילו ידעו חברי החיילים על תכנם של מכתבי – תכנם המכונה בפיהם: "ציונות" – היו אולי… לא, לא היו אוכלים אותי חי. אך כבר אמר לו אחד כך ואחד אמר לו כך וכך… ואחר אף העיר, בדרך הלצה, שאני ראוי למזכיר לבן־גוריון… אלה אותות אָפייניים. משער אני, שיוסף דיבר על אֶחיו במין לשון של "ציונות"… הנני עושה הכל כדי להסוות את זהותי. אך כאן, במכתב, הנני גלוי. כי אינני יודע לכתוב מכתבים אחרים. מכתבי אהבה לא כתבתי ולא מכתבי ידידות. כי באלה הדברים הנני תמיד בעיצומו של חלום. והילכך – אין מלים. ולהורי היקרים הייתי כותב על געגועי ואהבתי אליהם ואף עם היהודים ואהבתי לארץ הזאת מעומק סוד. תמיד־תמיד רק "ציונות". הם נשאו זאת, הורי היקרים. ועכשיו אינם מקבלים יותר. והנה נמצאה הליתי שלי, בתי,
אף מרחוק אני רואה איך השמש חופפת לך את הראש והשערות בצבע דומה לה. ואחר־כך היא באה הנה בערב ועושה לי שפריץ מקערת הזהב שלך.
טוב שאמרת לי כי כשאראה נייר בתרמיל – לא לזרוק. כשבאתי הנה מצאתי בתרמיל את הנייר עם הציורים ועם הכתובת ועם הסרט הכחול. נורא שמחתי על האפתעה.
עוד מעט באים החגים שאחריהם בא שמחת תורה, זה החג שלנו שבשותפות.
הרבה־הרבה נשיקות לך, הליתי,
מאת אבא
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
אבות ישורון 
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?
