אוֹצָרוֹת
1948 22 ביולי

המשורר אבות ישורון כותב לאשתו ולבתו מכפר ערבי נידח במלחמת העצמאות

אבות ישורון אי שם במערה
אבות ישורון

כתב היד

2 עמודי מכתב

סיפור רקע

מכתב שכתב המשורר אבות ישורון לאשתו פסיה ולביתו הלית. המכתב באדיבות גנזים - ארכיון אגודת הסופרים.

מכתב שכתב המשורר אבות ישורון לאשתו פסיה ולביתו הלית. המכתב באדיבות גנזים - ארכיון אגודת הסופרים.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

אי־שם, במערה, 22.7.48

פסיה והלית היקרות,
עם כל המתיחות של החיים כאן, הרי ישנה, בכל זאת, האפשרות לרשום מכתב מתוך התבוננות בכמה דברים. בכפר ערבי נידח ושומם זה – שבוע ומעלה בשרי לא ידע מים, מורָה לא עלה על זקני ובשער ראשי לא נגע מסרק. ובמצב דברים זה, אילו ידעו חברי החיילים על תכנם של מכתבי – תכנם המכונה בפיהם: "ציונות" – היו אולי... לא, לא היו אוכלים אותי חי. אך כבר אמר לו אחד כך ואחד אמר לו כך וכך... ואחר אף העיר, בדרך הלצה, שאני ראוי למזכיר לבן־גוריון... אלה אותות אָפייניים. משער אני, שיוסף דיבר על אֶחיו במין לשון של "ציונות"... הנני עושה הכל כדי להסוות את זהותי. אך כאן, במכתב, הנני גלוי. כי אינני יודע לכתוב מכתבים אחרים. מכתבי אהבה לא כתבתי ולא מכתבי ידידות. כי באלה הדברים הנני תמיד בעיצומו של חלום. והילכך – אין מלים. ולהורי היקרים הייתי כותב על געגועי ואהבתי אליהם ואף עם היהודים ואהבתי לארץ הזאת מעומק סוד. תמיד־תמיד רק "ציונות". הם נשאו זאת, הורי היקרים. ועכשיו אינם מקבלים יותר. והנה נמצאה הליתי שלי, בתי,
אף מרחוק אני רואה איך השמש חופפת לך את הראש והשערות בצבע דומה לה. ואחר־כך היא באה הנה בערב ועושה לי שפריץ מקערת הזהב שלך.
טוב שאמרת לי כי כשאראה נייר בתרמיל – לא לזרוק. כשבאתי הנה מצאתי בתרמיל את הנייר עם הציורים ועם הכתובת ועם הסרט הכחול. נורא שמחתי על האפתעה.
עוד מעט באים החגים שאחריהם בא שמחת תורה, זה החג שלנו שבשותפות.
הרבה־הרבה נשיקות לך, הליתי,
מאת אבא

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אבות ישורון
מיקום: אי שם במערה
תאריך: 22.07.1948

מקבל/ת המכתב

שם: הלית ישורון ופסיה פרלמוטר
מיקום: לא ידוע

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

אי־שם, במערה, 22.7.48

פסיה והלית היקרות,
עם כל המתיחות של החיים כאן, הרי ישנה, בכל זאת, האפשרות לרשום מכתב מתוך התבוננות בכמה דברים. בכפר ערבי נידח ושומם זה – שבוע ומעלה בשרי לא ידע מים, מורָה לא עלה על זקני ובשער ראשי לא נגע מסרק. ובמצב דברים זה, אילו ידעו חברי החיילים על תכנם של מכתבי – תכנם המכונה בפיהם: "ציונות" – היו אולי... לא, לא היו אוכלים אותי חי. אך כבר אמר לו אחד כך ואחד אמר לו כך וכך... ואחר אף העיר, בדרך הלצה, שאני ראוי למזכיר לבן־גוריון... אלה אותות אָפייניים. משער אני, שיוסף דיבר על אֶחיו במין לשון של "ציונות"... הנני עושה הכל כדי להסוות את זהותי. אך כאן, במכתב, הנני גלוי. כי אינני יודע לכתוב מכתבים אחרים. מכתבי אהבה לא כתבתי ולא מכתבי ידידות. כי באלה הדברים הנני תמיד בעיצומו של חלום. והילכך – אין מלים. ולהורי היקרים הייתי כותב על געגועי ואהבתי אליהם ואף עם היהודים ואהבתי לארץ הזאת מעומק סוד. תמיד־תמיד רק "ציונות". הם נשאו זאת, הורי היקרים. ועכשיו אינם מקבלים יותר. והנה נמצאה הליתי שלי, בתי,
אף מרחוק אני רואה איך השמש חופפת לך את הראש והשערות בצבע דומה לה. ואחר־כך היא באה הנה בערב ועושה לי שפריץ מקערת הזהב שלך.
טוב שאמרת לי כי כשאראה נייר בתרמיל – לא לזרוק. כשבאתי הנה מצאתי בתרמיל את הנייר עם הציורים ועם הכתובת ועם הסרט הכחול. נורא שמחתי על האפתעה.
עוד מעט באים החגים שאחריהם בא שמחת תורה, זה החג שלנו שבשותפות.
הרבה־הרבה נשיקות לך, הליתי,
מאת אבא

עמוד 1/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: הלית ישורון ופסיה פרלמוטר
מיקום: לא ידוע

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות