7.10.49
אבא היקר! מה שלומך? שלומנו מצוין. שמחנו מאד במברק שלך: ברגע
שפרקליט המדינה עוזב את הארץ, הוא כבר "רוכב" על פקידי הדאר הזרים
(מפני שהכנסת לכל מלה שתי מלים עבריות). אתמול החלטנו סופית לצאת
למחנה בחול-המועד. אנחנו נצא ביום ראשון, הראשון לחול המועד, לשלוחות,
לשעבר: אשרפיה. כארבעה ק"מ דרומית מערבית מהעיר בית שאן: לרגלי הגלבוע.
שלוחות זהו קבוץ צופים, שאחדים הם מבוגרי השבט שלנו, שאנחנו מכירים אותם היטב.
יצאו כשמונה בנים. בנוגע לבנות המצב עוד לא ברור: שתים החליטו שאם תצאנה שלש
בנות יחד אתן, אז הן יוצאות, אלא שמצב הבת השלישית עדין בספק גדול. אתמול
החלטנו להפגש הבקר בשעה 8 ע"י אגד ולקנות כרטיסים. שם התברר לנו שהאקספרס
לחדרה יוצא רק אחה"צ. לא ידענו אם לקנות כרטיסים לחיפה או לת"א ומשם לעפולה.
רכבתי על האופנים אל המדריך בבית קדימה לשאול אותו, והוא החליט שנקנה כרטיסים לת"א,
ומשם נשיך ברכבת לחדרה. אותה הבת, שאצלה היתה היציאה למחנה מוטלת בספק, לא
הופיעה באגד. רכבתי אליה על האופנים, והיא אמרה שהיא לא תצא. אמרתי לה שיש כבר
כרטיס בשבילה, ושהיא מוכרחה לצאת, מפני שאחרת גם שתי הבנות האחרות לא
תצאנה. בכלל תארתי לה את המצב כך, שאם היא לא תצא, אז כל המחנה עלול להתבטל
(זה כמובן לא נכון). היא אמרה שאביה מוצא שיותר כדאי לה לנסע לחיפה למכרים. אמרתי
לה שהיא תענה לאביה, שהרבה יותר מענין לצאת למחנה עם כל החברים, מאשר לבטל
את הזמן אצל מכרים ובלי חברים בגילה. אחיה הקטן עמד מן הצד ואִשר את דברי תוך
נענוע בראשו, ובטון 'כן' או 'נכון'. תוצאות השפעתי יתבררו בשעה 5 בביה"ס. מחר
לפנה"צ יתקים בביה"ס מטעם הצופים יום עיון לכבוד סוכות, ובערב תהיה מסיבת כתה.
מחרתיים בבקר נצא למחנה, עד אסרו חג, יום ראשון הבא. המדריך הוא ישראל פרלה.
רותי וחנה הן מתוקות מאד. הן שמחות על ברנהרד שיבוא היום. ביום רביעי אחה"צ
התקיים בירושלים כנוס "קול האדמה" של הקרן הקימת, לציון השנה השמינית לפטירת
אוסישקין. בשעה 2:30 אחה"צ התאספנו ובאנו, ששיות ושביעיות של כל תנועות הנער (מלבד
'עזרא') ומשלחות של כל בתי הספר, לבי"ס למל, ומשם צעדנו בתהלוכה רבת רשם דרך העיר
לגן-העיר ברחוב המלך דוד. בראש רכבו על אופנועיהם אנשי משטרת התנועה, אחריהם צעדו
משלחות בתי הספר. בראש תנועות הנֹער צעדנו אנחנו, הצופים. אחרינו, 'התנועה המאוחדת',
אחריהם 'בני עקיבא', אחריהם 'השומר הצעיר', אחריהם 'בית"ר' ואחריהם 'מכבי הצעיר'. בגן-
העיר הוקמה במת נואמים מקושטת ונהדרת. ממולה הוקמה במה לקהל, שעליה הונחו ספסלים;
במה זו היתה מכוסה במרבד של כובעים ותלבשות. מסביב לבמה הונחו עשרות ספסלים,
שהיו כלם מלאים עד אפס מקום. כל רחובות הסמוכים: רח' המעלות רח' רטיסבון ורח' בצלאל,
היו מלאים אוטובוסים של אגד שבאו במיוחד מחוץ לעיר לכנוס. אוטובוסים מיוחדים באו מהרצליה,
מרעננה, מכפר סבא וכו'. בגן העיר פתחו מזנון בו חלקו משקאות קרים ללא תשלום. אני
הצלחתי לתפוס לי מקום בשורה האחרונה שעל הבמה, כך שיכולתי לעמוד. אח"כ הלך שם מישהו
ויכולתי גם לשבת. את הכנוס פתח ד"ר גרנות (גרנובסקי), אחריו דבר יוסף שפרינצק, אחריו דוד רמז,
אחריו הקריא מישהו את ברכת בן-גוריון, אח"כ דבר הרב אסף, ועוד אחרים מהקק"ל. כלם
הזכירו את אוסישקין, את ירושלים ומצבה הפוליטי כרגע, ואת הר הצופים שהכנוס האחרון,
לפני שנתים, עוד נערך עליו. אחרי הנאומים נערך טקס מסירת 'דגל ההתנחלות' לישובים
שנוסדו בשנים תש"ח-תש"ט. ילדי תנועות הנֹער עברו עם דגלי עץ קטנים ועליהם שמות הישובים
שנו, על הבמה. בהתחלה עברו הישובים שנוסדו במסדרון לירושלים. בראשם צעד אדם ישיש, בעל
שערות לבנות כשלך, מראשוני המתישבים החקלאיים בארץ, חבר מוצא. הוא צעד קוממיות,
ועשה רשם כביר על הקהל. לבסוף עלה על הבמה אחד מאנשי הישוב הראשון שנוסד בשנת
תש"י. שם הישוב תפרח, והוא הישוב ה-131 שנוסד מה-15.5.48, והישוב ה-46 שנוסד מאז
ע"י עולים. הישוב הראשון שנוסד בנגב ע"י עולים חדשים, והישוב העשירי שנוסד בנגב בכלל מאז הכרזת
המדינה. היה יפה מאד. בערב עוד הייתי בקולנוע. המון נשיקות ודרישות שלום, שלך באהבה
אליהו.