אוֹצָרוֹת
1925 08 באוקטובר

העיתונאי יששכר מדווח על כינוס שהשתתף בו הרברט סמואל, הנציב העליון הבריטי

יששכר דב בר־דרורא תל אביב פורסם על ידי deganit goldblat
יששכר דב בר־דרורא, אסתר סלונים (שלגר), שנות השלושים

כתב היד

3 דפי המכתב

סיפור רקע

יששכר מדווח על כינוס שהשתתף בו הרברט סמואל, הנציב העליון הבריטי. על כינוס זה הוא כתב בעיתון "דאר היום". אביה של אסתר, הנמענת, השתתף גם הוא באירוע. עוד כותב יששכר במכתב על שבוע העבודה שלו – ישיבה בקופת-עם, ישיבה שעסקה בחכירת חמי טבריה, פגישה בנושא החברה לספנות ומסכם כי כולם "ב'ה מבלבלים לי את המוח בכל דבר ודבר". לאחר כל אלו הוא מתאר את געגועיו הרבים לאסתר ואת ורצונו להגיע לירושלים ולפגוש אותה. המכתב נכתב בין השנים 1923–1927. לפי הצלבה עם כתבות בעיתון "דאר היום" הוא מתייחס אל אירועי ה־7.10.1925. https://www.nli.org.il/he/newspapers/dhy/1925/10/07/01/article/2 יששכר דב דרורי, שנודע בשם העט בר־דרורא, נולד בפולין בשנת 1883 ועלה לארץ בשנת 1906 עם רעייתו שולמית. שלושת ילדיהם, רחל, אמנון ואבשלום, נולדו בתל אביב. בר־דרורא היה עיתונאי עוד בפולין, וכשעלה לארץ היה הכתב ביפו בעיתוניו של אליעזר בן

יששכר מדווח על כינוס שהשתתף בו הרברט סמואל, הנציב העליון הבריטי. על כינוס זה הוא כתב בעיתון "דאר היום". אביה של אסתר, הנמענת, השתתף גם הוא באירוע. עוד כותב יששכר במכתב על שבוע העבודה שלו – ישיבה בקופת-עם, ישיבה שעסקה בחכירת חמי טבריה, פגישה בנושא החברה לספנות ומסכם כי כולם "ב'ה מבלבלים לי את המוח בכל דבר ודבר". לאחר כל אלו הוא מתאר את געגועיו הרבים לאסתר ואת ורצונו להגיע לירושלים ולפגוש אותה. המכתב נכתב בין השנים 1923–1927. לפי הצלבה עם כתבות בעיתון "דאר היום" הוא מתייחס אל אירועי ה־7.10.1925. https://www.nli.org.il/he/newspapers/dhy/1925/10/07/01/article/2 יששכר דב דרורי, שנודע בשם העט בר־דרורא, נולד בפולין בשנת 1883 ועלה לארץ בשנת 1906 עם רעייתו שולמית. שלושת ילדיהם, רחל, אמנון ואבשלום, נולדו בתל אביב. בר־דרורא היה עיתונאי עוד בפולין, וכשעלה לארץ היה הכתב ביפו בעיתוניו של אליעזר בן יהודה ״הצבי״ ו״האור". עם הקמת העיתון "דאר היום" בשנת 1919 הצטרף למערכת ושימש עורך אחראי עד סגירת העיתון. כן היה בר־דרורא עורכו של השבועון ה"יישוב", ולאחר סגירת ״דאר היום״, בשנת 1936, כתב מאמרים וטור שבועי לעיתון ״הבוקר". נוסף על עבודתו כעיתונאי היה בר־דרורא עסקן ציבור, עבד בבנק אפ"ק והיה ממקימיה של השכונה נחלת בנימין בתל אביב. בר־דרורא היה פעיל במפלגת הציונים הכלליים ובאגודות שונות של החוגים האזרחיים בתל אביב ובאזור השרון, חבר בוועד המדיני של היישוב לצידו של מאיר דיזנגוף ומנהלו של בנק "בני בנימין", שעיקר פעילותו הייתה בתחום ההתיישבות הפרטית. בר דרורא נפטר בשנת 1941 בגיל 59 ונקבר בחלקת הסופרים בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. את מכתבי האהבה הללו כתב בר־דרורא לאסתר סלונים בין השנים 1923–1927. אסתר, מושא כתיבתו, נולדה בחברון בשנת 1899 למשפחת סלונים המפורסמת. הייתה בתם של שניאור זלמן וחנה מינה סלונים. מחברון עברה אסתר להתגורר בתל אביב. בשנת 1927, בתום הקשר עם בר־דרורא, היא נישאה לאלכסנדר שלגר. בני הזוג גרו בתל אביב ונולדו להם שתי בנות – חנה ואורה.

כתב היד

עמוד 1/3

[עמ' 1]
יום החמשי אחה"צ
"חפשיה" שלי,
לא אספר לך הפעם חדשות. אין חדשות. על החגיגה של סמואל
הנני כותב באריכות בדואר היום בכונה בשבילך, כדי שתדעי מכל מה שהיה.
את תשמחי בודאי לשמוע שאני הייתי הכל – ולך בשעת החגיגה בתל-אביב. בקרוב
אַמציא לך את התמונות השיכות לזה. אבא שלך היה ג"כ נוכח ואני
סדרתי הדבר שינתן לו מקום דרך-כבוד. "פטר" לא בא. בודאי
כעס על זה שהזמינו את אבא.
ביום הרביעי לא היה כלום. הייתה לי רק ישיבה אחת בקופת
עם (המנהלים החדשים כבר רבים ביניהם) וישיבה אחת בערב ע'ד [על דבר]
חכירת חמי טבריה. ב'ה מבלבלים לי את המוח בכל דבר ודבר,
אפילו בדבר שאין אני יכול לעזור בכלום.
היום בבקר היה אצלי עמוד התווך של פועלי-ציון, ריבוצקי, מי
שהיה מינסטר ברוסיה ושדל אותי בדברים לקחת מתחת ידי
את ענין סדור החברה לסַפָּנות (הם קנו את הספינה היהודית
של החלוץ"). כמובן היתה ההצעה מוזרה בעיני, אבל כשהזכיר לי
אגב דיבורו לנסוע עמו לירושלים אורו עיני. ואַת הלא מבינה
למה? אַת מבינה, נשמתי? בקיצור, אמרתי לו לבא אלי
בשבת בהצעה מפורטת.
אין אני צריך להדגיש לך עד כמה שמחתי על מכתבך. את מכתבך
קבלתי רק היום בבקר, לא כמו שחשבת אַת, אבל אף שלא
[עמוד 2]
קויתי לקבל ממך מכתבים נכנסתי בכל זאת לפתח את ארגז הפוסטה
שלי שלש פעמים ביום. אפילו בעצם החגיגה של סמואל נפרדתי וסרתי
להפוסטה. כמובן, לא מצאתי מה שבקשתי. ולכן גדלה שמחתי היום
בבקר. שמחתי כפלים: שמחתי על עצם קבלת המכתב ושמחתי על
התכן. תאמיני לי, שגם אני חפצתי לרקוד על האפשרות הזאת שתישארי
בירושלים. התאמצי בכל הכוחות, שהדבר יצא לפועל.
כמה אני מתגעגע – עליך, חביבתי! כל טיול שאני עושה בירושלים
משגע אותי אח'כ לשבוע שלם ואני חי כמו בחלום. הלא רק לפני
ארבעה ימים הייתי בירושלים וכבר אני חי שוב אצלך, כבר אני
מתגעגע לביקור חדש. אבל לדאבוני זה אי-אפשר לי. היתה לי
הזדמנות לנסוע היום לירושלים. בַרסקי רצה לקחת אותי על חשבונו
אבל המחיר שהוא דרש ממני היה יותר מדי גדול. הוא דרש
ממני להמליץ לפני הדר' רופין על אחד מעסקיו, ודוקא על
עסק כזה שהוא נגד מצפון לבי, ולכן הסתלקתי מהצעתו.
היי לי בריאה וחזקה, נשמתי. גרשי כל דאגה מלבך. עוד
לא שלחתי לך את הספר שהבטחתי מפני שהייתי טרוד
מאד (גוואלד, כמה מבַלבלים לי את המוח!) אעשה זה מחר. סלחי
לי, הלא טובה אַת ילדתי.
מדוע אינך כותבת הרבה?
[מחוק: דרישת שלום להפרסונל]
שלך לנצח
ישכר

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יששכר דב בר־דרורא
מיקום: תל אביב
תאריך: 08.10.1925

מקבל/ת המכתב

שם: אסתר סלונים
מיקום: ירושלים

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/3

[עמ' 1]
יום החמשי אחה"צ
"חפשיה" שלי,
לא אספר לך הפעם חדשות. אין חדשות. על החגיגה של סמואל
הנני כותב באריכות בדואר היום בכונה בשבילך, כדי שתדעי מכל מה שהיה.
את תשמחי בודאי לשמוע שאני הייתי הכל – ולך בשעת החגיגה בתל-אביב. בקרוב
אַמציא לך את התמונות השיכות לזה. אבא שלך היה ג"כ נוכח ואני
סדרתי הדבר שינתן לו מקום דרך-כבוד. "פטר" לא בא. בודאי
כעס על זה שהזמינו את אבא.
ביום הרביעי לא היה כלום. הייתה לי רק ישיבה אחת בקופת
עם (המנהלים החדשים כבר רבים ביניהם) וישיבה אחת בערב ע'ד [על דבר]
חכירת חמי טבריה. ב'ה מבלבלים לי את המוח בכל דבר ודבר,
אפילו בדבר שאין אני יכול לעזור בכלום.
היום בבקר היה אצלי עמוד התווך של פועלי-ציון, ריבוצקי, מי
שהיה מינסטר ברוסיה ושדל אותי בדברים לקחת מתחת ידי
את ענין סדור החברה לסַפָּנות (הם קנו את הספינה היהודית
של החלוץ"). כמובן היתה ההצעה מוזרה בעיני, אבל כשהזכיר לי
אגב דיבורו לנסוע עמו לירושלים אורו עיני. ואַת הלא מבינה
למה? אַת מבינה, נשמתי? בקיצור, אמרתי לו לבא אלי
בשבת בהצעה מפורטת.
אין אני צריך להדגיש לך עד כמה שמחתי על מכתבך. את מכתבך
קבלתי רק היום בבקר, לא כמו שחשבת אַת, אבל אף שלא
[עמוד 2]
קויתי לקבל ממך מכתבים נכנסתי בכל זאת לפתח את ארגז הפוסטה
שלי שלש פעמים ביום. אפילו בעצם החגיגה של סמואל נפרדתי וסרתי
להפוסטה. כמובן, לא מצאתי מה שבקשתי. ולכן גדלה שמחתי היום
בבקר. שמחתי כפלים: שמחתי על עצם קבלת המכתב ושמחתי על
התכן. תאמיני לי, שגם אני חפצתי לרקוד על האפשרות הזאת שתישארי
בירושלים. התאמצי בכל הכוחות, שהדבר יצא לפועל.
כמה אני מתגעגע – עליך, חביבתי! כל טיול שאני עושה בירושלים
משגע אותי אח'כ לשבוע שלם ואני חי כמו בחלום. הלא רק לפני
ארבעה ימים הייתי בירושלים וכבר אני חי שוב אצלך, כבר אני
מתגעגע לביקור חדש. אבל לדאבוני זה אי-אפשר לי. היתה לי
הזדמנות לנסוע היום לירושלים. בַרסקי רצה לקחת אותי על חשבונו
אבל המחיר שהוא דרש ממני היה יותר מדי גדול. הוא דרש
ממני להמליץ לפני הדר' רופין על אחד מעסקיו, ודוקא על
עסק כזה שהוא נגד מצפון לבי, ולכן הסתלקתי מהצעתו.
היי לי בריאה וחזקה, נשמתי. גרשי כל דאגה מלבך. עוד
לא שלחתי לך את הספר שהבטחתי מפני שהייתי טרוד
מאד (גוואלד, כמה מבַלבלים לי את המוח!) אעשה זה מחר. סלחי
לי, הלא טובה אַת ילדתי.
מדוע אינך כותבת הרבה?
[מחוק: דרישת שלום להפרסונל]
שלך לנצח
ישכר

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יששכר דב בר־דרורא
מיקום: תל אביב
תאריך: 1925-12-05

מקבל/ת המכתב

שם: אסתר סלונים
מיקום: ירושלים

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות