[עמ' 1]
יום החמשי אחה"צ
"חפשיה" שלי,
לא אספר לך הפעם חדשות. אין חדשות. על החגיגה של סמואל
הנני כותב באריכות בדואר היום בכונה בשבילך, כדי שתדעי מכל מה שהיה.
את תשמחי בודאי לשמוע שאני הייתי הכל – ולך בשעת החגיגה בתל-אביב. בקרוב
אַמציא לך את התמונות השיכות לזה. אבא שלך היה ג"כ נוכח ואני
סדרתי הדבר שינתן לו מקום דרך-כבוד. "פטר" לא בא. בודאי
כעס על זה שהזמינו את אבא.
ביום הרביעי לא היה כלום. הייתה לי רק ישיבה אחת בקופת
עם (המנהלים החדשים כבר רבים ביניהם) וישיבה אחת בערב ע'ד [על דבר]
חכירת חמי טבריה. ב'ה מבלבלים לי את המוח בכל דבר ודבר,
אפילו בדבר שאין אני יכול לעזור בכלום.
היום בבקר היה אצלי עמוד התווך של פועלי-ציון, ריבוצקי, מי
שהיה מינסטר ברוסיה ושדל אותי בדברים לקחת מתחת ידי
את ענין סדור החברה לסַפָּנות (הם קנו את הספינה היהודית
של החלוץ"). כמובן היתה ההצעה מוזרה בעיני, אבל כשהזכיר לי
אגב דיבורו לנסוע עמו לירושלים אורו עיני. ואַת הלא מבינה
למה? אַת מבינה, נשמתי? בקיצור, אמרתי לו לבא אלי
בשבת בהצעה מפורטת.
אין אני צריך להדגיש לך עד כמה שמחתי על מכתבך. את מכתבך
קבלתי רק היום בבקר, לא כמו שחשבת אַת, אבל אף שלא
[עמוד 2]
קויתי לקבל ממך מכתבים נכנסתי בכל זאת לפתח את ארגז הפוסטה
שלי שלש פעמים ביום. אפילו בעצם החגיגה של סמואל נפרדתי וסרתי
להפוסטה. כמובן, לא מצאתי מה שבקשתי. ולכן גדלה שמחתי היום
בבקר. שמחתי כפלים: שמחתי על עצם קבלת המכתב ושמחתי על
התכן. תאמיני לי, שגם אני חפצתי לרקוד על האפשרות הזאת שתישארי
בירושלים. התאמצי בכל הכוחות, שהדבר יצא לפועל.
כמה אני מתגעגע – עליך, חביבתי! כל טיול שאני עושה בירושלים
משגע אותי אח'כ לשבוע שלם ואני חי כמו בחלום. הלא רק לפני
ארבעה ימים הייתי בירושלים וכבר אני חי שוב אצלך, כבר אני
מתגעגע לביקור חדש. אבל לדאבוני זה אי-אפשר לי. היתה לי
הזדמנות לנסוע היום לירושלים. בַרסקי רצה לקחת אותי על חשבונו
אבל המחיר שהוא דרש ממני היה יותר מדי גדול. הוא דרש
ממני להמליץ לפני הדר' רופין על אחד מעסקיו, ודוקא על
עסק כזה שהוא נגד מצפון לבי, ולכן הסתלקתי מהצעתו.
היי לי בריאה וחזקה, נשמתי. גרשי כל דאגה מלבך. עוד
לא שלחתי לך את הספר שהבטחתי מפני שהייתי טרוד
מאד (גוואלד, כמה מבַלבלים לי את המוח!) אעשה זה מחר. סלחי
לי, הלא טובה אַת ילדתי.
מדוע אינך כותבת הרבה?
[מחוק: דרישת שלום להפרסונל]
שלך לנצח
ישכר