[עמוד 1]
ב"ה
יום א' בשבת לסדר "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא"
ד' ניסן תש"ל כג' למדינת ישראל ג' לשחרור ירושלים ת"ו [תיבנה ותכונן] בחסדי ה'
לרותי יקירתי ולילדי החמודים
דודי ברורי' [ברוריה] חדוה ויאיר שליט"א
שלום וכל נועם ה' וברכתו
אני יושב עכשיו בעמדה בה החלפתי חייל כדי שיוכל
לאכול ארוחת בקר. שם החייל ברנרד צרפתי שנמצא בארץ
רק כחמש שנים. מקיבוץ הגושרים ויצא לנחל, הוא בחור חמד
כמו רוב רובם של החברה פה. הוא יודע מעט מאוד מיהדות
והקדושה הישראלית בולטת בו בלב זהב ומסירות נפש לכל
חבר, דבר שמצוי בשפע אצל חיילינו פה. מכל מקום, כשנודע
לו שאנו קוראים בתורה בשבת (עשינו זאת בשעה ארבע
אחר הצהריים) ביקש לעלות לתורה ובשמחה העלינו אותו והוא
עלה והתעלה. אולי מוטב שאספר קצת יותר לפי סדר הדברים.
ב"ה החונן לאדם דעת מזכני בזכות נעלה להשתתף
כמיטב יכולתי עם חיילנו בנינו היקרים והחמודים,
במשימתנו הלאומית הקדושה בעד עמינו וערי אלוקינו. ביום שני
בבקר יצאתי מאשקלון לסיני. אחרי הצהריים הגענו לביר
גפגפה (רפידים) ביום שלישי הגעתי לגדוד שלי. ביום רביעי
[עמוד 2]
הגעתי לבסיס החטיבה ומשם יצאתי ביום חמישי למקום
שירותי הראשון. יושבים פה חיילים רובם נחלאים מהאיחוד,
מהקיבוץ המאוחד וגם מהשומר הצעיר. נמצאים פה גם
מספר בחורים מכרם ביבנה. הם בחורים נעלים ועושים קידוש
השם בגבורתם כמו בקדושתם. הסברתי את מגמת בואי
למפקד והיא – להשתתף עד כמה שאפשר בכל, ולעשות
"טוב על הנשמה" לכל אחד כפי צרכיו. באתי להיטיב
ומצאתים [ומצאתי] כולם מיטיבים איתי. רציתי לסתור את
ההבנה המוטעת שסמל דת צריך לדאוג רק ל"דתיים"
ולעניני כשרות וכו'. בערב הראשון, ביום חמישי הצלחתי
להכיר את כל הבחורים. ישבתי איתם בעמדות וששוחחנו
הרבה, אחד מכפר עזה ואחד מעין חרוד, אחד מראש
הנקרה ואחד מלוחמי הגטאות. אחד מתל אביב ואחד מבת
ים וכו'. באותו ערב סייר איתי המפקד בעמדות
להכרת כלי הנשק והמכשירים השונים והכל לפלא.
החיילים נמצאים תמיד במצב של חוסר שינה משום שהשמירות
הן מרובות ביום ובלילה. לכן גם אי אפשר לארגן
תפילה בציבור, בדרך כלל או ששומרים או שישנים.
ביום שישי ישבתי גם בעמדות עם חיילים. לערב
שבת קבענו קבלת שבת לשעה ארבע וחצי כדי לאפשר
[עמוד 3]
השתתפות מירבית של חיילים. המפקד שמח על האפשרות
להוציא את החיילים קצת משגרתם והוא בא להשתתף עם
החיילים. התפללנו מנחה בציבור הדלקתי נרות, שרנו
ידיד נפש וקבלנו שבת באווירה מרוממת. קולות הקשר,
הפועל באופן תמידי, התערבבו עם שירת לכה דודי לשירת
מזיגה של קולות אלוקיים של שבת וקיום ישראל.
של קדושה וגבורה שכולם ניתנו מרועה אחד. אחרי
התפילה עשינו קידוש ואכלנו. בחורי כרם ביבנה עלו
לשמירה ואני נשארתי עם החברה ביחד עם המפקד
וסגנו. שרנו זמירות ושירים חסידיים. המפקד ביקש
שאספר על ההתנחלות בחברון ועשיתי זאת, והם שמחו
לשמוע על הכל. מאוחר יותר יצאתי לעמדות
בכדי לספק את בחורי כרם ביבנה, ואת צרכי בדברי
תורה. דברנו על הערך של שבת הגדול שאומנם תהי' [תהיה]
רק בשבת הבאה עלינו לטובה אי"ה [אם ירצה השם]. דיברנו על הנס
הגדול של לקיחת השה אלילם של מצרים. על אפם וחמתם
של המצרים. והמצרים לא יכלו לנגוע בישראל כי
כי ישראל גילו את השתחררותם מכבלי העבדות
בזה שהיו מוכנים באומץ של מסירות נפש לקיים
מצוות ה' על לקיחת השה ולכן לא נתן להם ה' למצרים
לנגוע בהם כי במקום שיש מסירות נפש יש גילוי
של ניסים ואכן מה חיים וקיימים הדברים גם היום.
[עמוד 4]
בשבת בבקר אי אפשר לארגן מנין, והיות ויש פה
ספר תורה החלטנו לקרא בתורה בשעה ארבע אחה"צ.
לפני הצהריים שהיתי בעמדות. שניים מבני כרם
ביבנה ביקשו ללמוד איתם אגרת אחת מאגרות
הראי'ה שהיא במיוחד עמוקה בענין זכות אבות.
הם הביאו איתם את הספרים ולמדנו בעמדה.
ב"ה הצלחנו ללמוד את כל האיגרת ולהבינה. גם
בשבילי הייתה זאת הפעם הראשונה שהבנתי את כולה.
והייתי צריך להגיע הנה בשביל כך. ואם רק בשביל
זה הי' [היה] כדאי. וכמובן גם בלי זה הי' [היה] כדאי. ולו רק
בשביל לעודד, לשמח, ולדבר דברים מלב אל לב, דברים
פשוטים, אפילו עם חייל אחד, ולא כל שכן עם הרבה
חיילים. בארבע קראנו את פרשת השבוע תזריע.
נקלעו אלינו שני חיילים מסיור ששמחו על מציאה
זאת של קריאת התורה כמים קרים על נפש עייפה.
אחד מהם הוא צבי בן ישר שלמד באור עציון. בחור
שגם בתפקידו הקשה בסיור מצליח לא רק להתפלל
אלא גם ללמוד משניות ולהיות שמח בחלקו ולעבוד
את עבודת עמו באהבה. אחרי כן התפללנו מנחה
בציבור, אכלנו סעודה שלשית ויצאתי עם חייל אחד בדרך
לתפקידים שגרתיים. מעריב התפללתי ביחידות. עשינו
הבדלה לכל החיילים לפני ראותם את הסרט שלהם.
[עמוד 5]
בלילה שוב יצאתי לעמדות לשוחח עם החיילים. הבוקר
ביום ראשון החלפתי חיילים בעמדות, כך שיוכלו לאכול
ארוחת בוקר. אחרי כן למדתי פסקה מאורות עם
אחד מבני כרם ביבנה ששאל בעניין תורת ארץ ישראל
שמאירה את הפרטים מתוך הכללים ותורת חוץ לארץ
שעוסקת בעיקר בעניני פרטים. עכשיו אני לוקח לי
זמן לכתוב לכם יקירי. ואולי גם לרשום לי
למזכרת התרשמותי מהמקום ומהאנשים. למדתי גם
להשתמש בכלי הנשק שנמצאים שעוד לא הכרתים.
אחרי הצהריים נצא לסיור קצר בשטח ואחרי כן
אעבור למקום הבא. הייתי שמח להישאר פה זמן
יותר ממושך אבל אני אחראי על עוד מספר מקומות
וצריך להספיק לשהות בכל מקום במשך המילואים שלי.
אני מקווה ומתפלל שאזכה לגילויים דומים במקומות אחרים גם
שאוכל להוסיף משלי לכל צדדי החיים לקדש שם ה'.
רק דבר אחד מפריע לי בשהותי פה, וזה- הגעגועים
אליכם יקירי. אבל אני יודע שאתם כולכם גם שמחים
בזה שאני יכול לתרום מחלקי למאמץ של צ.ה.ל.
לחיזוק ההגנה על עמינו ונחלתנו, וזה עוזר לי הרבה.
עכשיו ילדים יקרים אני מקווה שאתם עוזרים הרבה
לאמא בזה שאתם שומעים לה ולא עושים לה עבודה
מיותרת. ותזכרו שזאת מצוה גדולה להשתתף בהכנות
[עמוד 6]
לחג הפסח. וזה כולל ניקוי הבית וביעור החמץ.
וגם ללמוד ולדבר על כל ענין יציאת מצרים,
יציאת עם ישראל מעבדות לחירות על ידי נסים
גדולים שעשה הקב"ה לעמינו, וישראל הכירו בה'
ובידו החזקה ועל ידי כך ניצלו מטמאת מצרים
וזכו לגלות את קדושתם האלוקית באמונה ובמצווה.
תלמדו על כל המצוות הקשורות לחג ובמיוחד
את כל סדר הדברים של הלילה הקדוש בכדי שתוכלו
לקיים את דברי חז"ל "בכל דור ודור חייב אדם לראות
את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" ואנחנו באמת
בכל שנה ושנה בחג הפסח עולים במדרגת החירות
ומרגישים את מתיקות האושר של החירות שבחיי
תורה ומצוות. התכוננו היטב במיוחד בהבנת
ההגדה שמצווה לספר ולהרבות בסיפור על יציאת
מצרים. ואני אגיע בעז"ה הביתה לליל הסדר ויחד
נהלל ונשבח לה' על שהוציאנו ממצרים.
אני מבקש גם שתתנו ליאיר נשיקה בשבילי.
תכתבו לי על הכל. ותשמרו על המכתבים
שלי וזה יהיה יומן בשבילי. היו שלום ובריאים
ותזכרו גם לקיים הכל בזמנו – במיוחד התפילות.
שלכם בגעגועי אהבה
אבא
[עמוד 7]
ב"ה תש"ל
א.
ביום א' כח אדר ב' תש"ל התייצבתי בקסטינה ונאמר לי לצאת ביום ב'
בבקר מאשקלון לסיני. ביום ב' יצאתי לסיני והגעתי
באחד וחצי אחה"צ לרפידים (ביר גפגפה). התייצבתי
בלשכת הרבנות של האוגדה וחיכיתי לבואו של הרב קורשטיין
בערב. התפללנו מנחה בציבור בביכנ"ס [בבית כנסת] של האוגדה ולמדנו
שיעור במשנה ברורה בהלכות פסח והתפללנו מעריב
בציבור. מה טובו אוהלי צה"ל ברפידים במדבר סיני
לומדים הלכות פסח לציין צאתנו מעבדות לחירות
ושליטתנו במרחבי סיני שהדפנו את טמאת [טומאת] מצרים בעזרת ה'.
ביום ג' רח' [ראש חודש] ניסן יצאנו מרפידים לגדוד ומשם בערב לחטיבה
בטסה ושם לנתי.
ביום ד' – קיבלתי את הציוד בגדוד – בגדי עבודה, נשק, כובע
פלדה, חגור וכו' כל הנחוץ לרדת למעוזים
ולנתי שוב בטסה.
ביום חמישי לפני הצהרים ירדנו למעוזים והגעתי למעוז
הדרומי של הגזרה המרכזית הנמצא על שפת האגם
המר ונקרא פח. מצאתי מיד לשמחתי שישנם שם ארבעה
בחורים מכרם ביבנה. קבל אותי יפה מפקד המעוז
רב סרן זוהר שהוא בעצם היסטוריון בצבא קבע שעובד
במטכ"ל ונשלח לחודש למעוזים. התמקמתי בבונקר הפיקוד
[עמוד 8]
וישבתי קצת לדבר עם המפקד. הסברתי לו איך אני
רואה את תפקידי כסמל דת, ואיך העיקר הוא קודם כל
למצוא דרך להתקרב אל כל החיילים "ולעשות טוב על הנשמה"
לכל אחד לפי צרכיו. וזה על ידי שהי' [שהייה] מירבית עם
החיילים בעמדות וכו'. אמרתי גם שברצוני להכיר עד כמה
שאפשר את כל חיי המעוז, המכשירים וכלי הנשק. וכמובן
לדאוג לכך שכשרות ושבת נשמרים. ואם יש רצון מצד
החיילים לקיים שיחות ולימוד עד כמה שהדבר ניתן.
כבר בשעות אחר הצהרים והערב הצלחתי להכיר את
רוב החיילים במעוז ב"ה, ובתחילת הערב לקח אותי
המפקד לסיור בעמדות להכרת כלי הנשק ומכשירי הבטחון,
הוא גם נתן לי לירות במקלעים השונים והסביר
את דרך פעולתם. המכשירים לגלוי האויב ביום ובלילה
הם מפליאים ובכלל כל החיים במעוז הם מחושבים עד
הפרט האחרון. בלילה ישבתי עם החיילים בעמדות
שוחחנו שיחות היכרות על מקום המצאם ומקורות חינוכם
ולב אל לב קרב. קבעתי גם שיחה עם המכש [משגיח כשרות] דוד שעשה
רושם ממורמר ומיואש. אחרי שיחתנו התברר שיש לו
טענות צודקות ובעיקר הוא מרגיש עזוב מצד הרבנות
הצבאית. עצם נכונותי להקדיש לו זמן ולשמוע את
מר לבו הרגיעה את רוחו. עודדתי אותו בעבודתו והבטחתי
[עמוד 9]
תש"ל
2
לטפל בבעיותיו במסגרת עבודתי ודיווחי. שהיתי שוב בעמדות
והספקתי גם לשוחח בעמדה עם אחד מבני יבנה ושמעתי
על סדרי לימודם בכרם ביבנה ושהם לומדים גם את ספרי
הרב והביאו איתם למעוז אגרות ואורות. שמחתי לשמוע על כך
וקיויתי להזדמנות ללמוד אתם. במעוז ישנים בכוננות
ולא מורידים גם נעליים. הי' [היה] קשה לישון במשך הלילה
כי מכשיר הקשר פועל במשך כל הלילה גם לעמדות
וגם למעוזים אחרים וגם לגדוד. בבוקרו של יום שישי
טפלתי בענינים הכרחיים דחופים ויצאתי שוב לעמדות.
שכחתי לרשום שביום חמישי ראיתי שקיעה יפה במיוחד
של השמש שהשתקף יפה באגם המר. המעוז הזה הוא
במצב טוב מבחינה בטחונית ואין הפגזות ארטילריות
כיוון שהמרחק בין הצד שלנו למצרים הוא כארבעה
קילומטרים. ובכל זאת צריך תמיד לחשוש להתקפות
מטוסים ובלילה לפשיטות. בערב שבת אחה"צ התרחצתי
והתכוננתי לשבת הראשונה במעוז על שפת התעלה.