הרב אליעזר כותב לאשתו ולילדיו על המצב במוצב במלחמה בחג הפסח
סיפור רקע
הרב אליעזר ולדמן משרת במילואים בתפקיד רב צבאי בזמן מלחמת ההתשה. מכתב זה הוא כותב מאחד המוצבים באזור רפידים כשלושה שבועות לאחר שהחל את המילואים. הרב מתאר את רוח חג הפסח והשבת שמצליחה לשרות גם במוצבים הקטנים. הוא מלא הערכה לחיילים העושים עבודתם באמונה ובביטחון ומתאר את שיחותיו עימם בענייני הפסח והקשר למצרים ולמקום שהם נמצאים בו, ואת התפילות שהוא מנהל. הרב מדגיש כי דווקא מתוך הקשיים הפיזיים והנפשיים צומחת הידידות בין החיילים. בסוף מכתבו הוא דורש בשלום בני משפחתו.
הרב אליעזר ולדמן נולד בשנת 1937 בפתח תקווה. כשהיה בן שלוש עזבה משפחתו לארצות הברית. בגיל 20 חזר לארץ ולמד בישיבת 'כרם ביבנה' ובהמשך בישיבת 'מרכז הרב' אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק. בשנת 1968 היו הרב ורותי, אשתו, ממחדשי היישוב היהודי בחברון. במלחמת ההתשה שימש הרב סמל דת במילואים ועבר בין המוצבים במטרה
הרב אליעזר ולדמן נולד בשנת 1937 בפתח תקווה. כשהיה בן שלוש עזבה משפחתו לארצות הברית. בגיל 20 חזר לארץ ולמד בישיבת 'כרם ביבנה' ובהמשך בישיבת 'מרכז הרב' אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק. בשנת 1968 היו הרב ורותי, אשתו, ממחדשי היישוב היהודי בחברון. במלחמת ההתשה שימש הרב סמל דת במילואים ועבר בין המוצבים במטרה להיטיב עם כלל החיילים. הרב ולדמן היה ממייסדי ישיבת 'ניר קריית ארבע' ועמד בראשה במשך שנים רבות. לימד לימודי אמונה על פי הגותו של הרב קוק. הרב ולדמן שימש גם כחבר כנסת מטעם סיעת התחיה. בדצמבר 2021 נפטר הרב. חלק ממכתביו הועברו לפרויקט אוצרות על ידי בנו יאיר ולדמן.
כתב היד
[עמוד 1]
ב"ה
יום ג' בשבת [פרשת] אחרי [מות] כ"ב ניסן תש"ל כ"ב למדינת ישראל ג' לשחרור ירושלים ת"ו [תיבנה ותיכונן]
איסרו חג הפסח
לרותי יקירתי ולילדים יקרים
דודי ברורי' חדוה ויאיר שליט"א
זה עתה אני יושב בבונקר שלי ומחכה למוכנית אספקה
שתגיע, ועם מכונית זאת אעלה בע"ה לבסיס העורפי. הגעתי
למוצב בעש"ק [בערב שבת קודש] של חוה"מ, אחרי שביום חמישי, אחרי צאתי מחברון
הגעתי לרפידים בשבע בערב. במוצב זה הייתי יום אחד
לפני בואי הביתה לשבת הגדל והיות והבטחתי לחזור
אליו חזרתי לבלות את שבת חוה"מ ושביעי של פסח במוצב
זה. כהרגשתי אחרי שהותי במוצבים הקודמים, כן הרגשתי
עכשיו. תחושתי גברה והתעמקה כמה אנו חייבים לאלה
המעטים היושבים בקוים הקדמיים שלנו. רק מי שנמצא
יכל להעריך עד כמה קשים הימים והלילות גם
מבחינה פיזית, ובעיקר מבחינת המתח הבטחוני התמידי.
וכדרכם של ישראל, מאז ומעולם, גדלה הנפש ומתרחב
הלב לפי קשיי המצב. בחורים צעירים אלה (גם הקצינים)
מתרוממים לקראת האחריות העצומה הרובצת עליהם
ונושאים אותה על שכמם באצילות טבעית. באווירה
כזאת, כמובן שקל ביותר לדבר בפשטות ובטבעיות
מלב אל לב. הכל כה אמיתי ואין מחיצות.
[עמוד 2]
בליל שבת חוה"מ התפללנו מנחה בצבור, וקבלנו שבת
שבת ביחד. היו לנו יותר ממנין מתפללים, ביניהם
רק שלשה שתמיד מתפללים. גם המפקד השתתף
בתפילה. אני מקוה שזה יהפך [יהפוך] לדבר קבוע – תפילה
בצבור בערב שבת, אחרי שראו שזה אפשרי. גם
בערב חג התפללנו בצבור. בשבת בבקר התפללתי
ביחידות כי אין אפשרות למנין בבקר כפי שכבר
הסברתי. במוצב זה אין גם ספר תורה.
בליל החג שביעי של פסח שוחחנו קצת על קריעת
ים סוף ועל נוכחותנו היום באיזור זה. חשנו בצורך גם
היום להופעה גדולה וגלוי' [וגלויה] של יד ה' לעיני כל
אפסי ארץ. וכל זה טפל הוא לעיקר עניני פה,
שעליו רמזתי כבר מקודם. הרגשת השייכות
ההדדית והשיחות הגלויות עם החיילים בעמדות
ובבונקרים, זה שוה את הכל, ולו בלבד גילויי הידידות
הפשוטים, המעודדים למציאת שפה משותפת בכל ענין
והמביאים לידי הערכת השקפת הזולת ומעשיו.
גם זה אין להעריך במלים. וכל כך הרבה רוצים
לדעת, וכל כך חסרה ידיעה אמיתית בערכי אמונה
ומצוות. אני מקוה שלפחות עכשיו גילו שיש איזה
תוכן יפה ונעלה בתורה ומקיימיה, ושחיים אלוּ נותנים
אושר למאמינים ומקיימים.
[עמוד 3]
ואולי יש ערך מיוחד לבחורים פה שהם נחלאים
הקשורים לקיבוצים. ב"ה הנותן ליעף כח וחונן
לאדם דעת להסביר ערכי תורתנו.
אני מקוה שאת מרגישה טוב רותי, ואינך
מתאמצת יותר מדי. ואתם ילדים חביבים, אני
מקוה שאתם טובים אחד לשני ועוזרים הרבה לאמא.
תזכרו גם תמיד את התפילות בזמניהן וגם
ספירת העומר המקשרת את חג חרותנו לחג
מתן תורתנו. אני מבקש שתכתבו גם לסבא
מכתב, וגם תדברו עם סבתה [סבתא] בפתח תקוה
בטלפון. אני מקוה שאצליח להגיע ללוד ביום
חמישי בבקר אי"ה [אם ירצה השם] להפרד מסבתה. הבטיח לי
לסדר לי טיסה ביום רביעי בערב ללוד וטיסה
חזרה ביום חמישי בבקר לרפידים. ובעוד כעשרה
ימים אי"ה אהי' [אהיה] שוב בבית בעש"ק [בערב שבת קודש] ב' אייר.
דודי אני מקוה שאתה גם לומד שוב עם
צביקה. בינתיים היו שלום ובריאים יקירי
שלכם בגעגועי אהבה
אבא
ד"ש לבבית לכל המתנחלים
ולמיכל ונחמה
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
[עמוד 1]
ב"ה
יום ג' בשבת [פרשת] אחרי [מות] כ"ב ניסן תש"ל כ"ב למדינת ישראל ג' לשחרור ירושלים ת"ו [תיבנה ותיכונן]
איסרו חג הפסח
לרותי יקירתי ולילדים יקרים
דודי ברורי' חדוה ויאיר שליט"א
זה עתה אני יושב בבונקר שלי ומחכה למוכנית אספקה
שתגיע, ועם מכונית זאת אעלה בע"ה לבסיס העורפי. הגעתי
למוצב בעש"ק [בערב שבת קודש] של חוה"מ, אחרי שביום חמישי, אחרי צאתי מחברון
הגעתי לרפידים בשבע בערב. במוצב זה הייתי יום אחד
לפני בואי הביתה לשבת הגדל והיות והבטחתי לחזור
אליו חזרתי לבלות את שבת חוה"מ ושביעי של פסח במוצב
זה. כהרגשתי אחרי שהותי במוצבים הקודמים, כן הרגשתי
עכשיו. תחושתי גברה והתעמקה כמה אנו חייבים לאלה
המעטים היושבים בקוים הקדמיים שלנו. רק מי שנמצא
יכל להעריך עד כמה קשים הימים והלילות גם
מבחינה פיזית, ובעיקר מבחינת המתח הבטחוני התמידי.
וכדרכם של ישראל, מאז ומעולם, גדלה הנפש ומתרחב
הלב לפי קשיי המצב. בחורים צעירים אלה (גם הקצינים)
מתרוממים לקראת האחריות העצומה הרובצת עליהם
ונושאים אותה על שכמם באצילות טבעית. באווירה
כזאת, כמובן שקל ביותר לדבר בפשטות ובטבעיות
מלב אל לב. הכל כה אמיתי ואין מחיצות.
[עמוד 2]
בליל שבת חוה"מ התפללנו מנחה בצבור, וקבלנו שבת
שבת ביחד. היו לנו יותר ממנין מתפללים, ביניהם
רק שלשה שתמיד מתפללים. גם המפקד השתתף
בתפילה. אני מקוה שזה יהפך [יהפוך] לדבר קבוע – תפילה
בצבור בערב שבת, אחרי שראו שזה אפשרי. גם
בערב חג התפללנו בצבור. בשבת בבקר התפללתי
ביחידות כי אין אפשרות למנין בבקר כפי שכבר
הסברתי. במוצב זה אין גם ספר תורה.
בליל החג שביעי של פסח שוחחנו קצת על קריעת
ים סוף ועל נוכחותנו היום באיזור זה. חשנו בצורך גם
היום להופעה גדולה וגלוי' [וגלויה] של יד ה' לעיני כל
אפסי ארץ. וכל זה טפל הוא לעיקר עניני פה,
שעליו רמזתי כבר מקודם. הרגשת השייכות
ההדדית והשיחות הגלויות עם החיילים בעמדות
ובבונקרים, זה שוה את הכל, ולו בלבד גילויי הידידות
הפשוטים, המעודדים למציאת שפה משותפת בכל ענין
והמביאים לידי הערכת השקפת הזולת ומעשיו.
גם זה אין להעריך במלים. וכל כך הרבה רוצים
לדעת, וכל כך חסרה ידיעה אמיתית בערכי אמונה
ומצוות. אני מקוה שלפחות עכשיו גילו שיש איזה
תוכן יפה ונעלה בתורה ומקיימיה, ושחיים אלוּ נותנים
אושר למאמינים ומקיימים.
[עמוד 3]
ואולי יש ערך מיוחד לבחורים פה שהם נחלאים
הקשורים לקיבוצים. ב"ה הנותן ליעף כח וחונן
לאדם דעת להסביר ערכי תורתנו.
אני מקוה שאת מרגישה טוב רותי, ואינך
מתאמצת יותר מדי. ואתם ילדים חביבים, אני
מקוה שאתם טובים אחד לשני ועוזרים הרבה לאמא.
תזכרו גם תמיד את התפילות בזמניהן וגם
ספירת העומר המקשרת את חג חרותנו לחג
מתן תורתנו. אני מבקש שתכתבו גם לסבא
מכתב, וגם תדברו עם סבתה [סבתא] בפתח תקוה
בטלפון. אני מקוה שאצליח להגיע ללוד ביום
חמישי בבקר אי"ה [אם ירצה השם] להפרד מסבתה. הבטיח לי
לסדר לי טיסה ביום רביעי בערב ללוד וטיסה
חזרה ביום חמישי בבקר לרפידים. ובעוד כעשרה
ימים אי"ה אהי' [אהיה] שוב בבית בעש"ק [בערב שבת קודש] ב' אייר.
דודי אני מקוה שאתה גם לומד שוב עם
צביקה. בינתיים היו שלום ובריאים יקירי
שלכם בגעגועי אהבה
אבא
ד"ש לבבית לכל המתנחלים
ולמיכל ונחמה
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?