השלג הלבן המכסה את הכול והשקט שסביבו עומדים במוקד המכתב הזה, שרובו תיאורי נוף
סיפור רקע
השלג הלבן המכסה את הכול והשקט שסביבו עומדים במוקד המכתב הזה, שרובו תיאורי נוף. עמי מנסה להעביר לאורה את המראות שכמותם לא חווה עד היום ומדמה אותם למראות בסרט יום אחד בחיי איון דניסוביץ. [ סרט שיצא לאקרנים בשנת 1970 ומבוסס על ספר משנת 1962 מאת אלכסנדר סולז'ניצין המתאר יום בחיי אסיר בגולג בסיביר.
על הסרט: https://en.wikipedia.org/wiki/One_Day_in_the_Life_of_Ivan_Denisovich
על השיר: https://www.youtube.com/watch?v=QYj1px7hhFc].
בסיום המכתב עמי מספר כיצד המלחמה משפיעה עליו ומצרף בדיחות על הייאוש של החיילים, שאינם רואים את סופה של המלחמה.
עמנואל (עמי) זילברשטיין נולד בבת ים בשנת 1935 וגדל בתל אביב. הוא שירת בחטיבת הנח"ל, סיים לימודי הנדסה בטכניון והיה בוגר המחזור הראשון של בית הספר הגבוה לטקסטיל "שנקר". עמי גם לימד ב"שנקר" ובהמשך הצטרף למפעל הטקסטיל המשפחתי וכן עסק בבנייה.
את אורה פגש עמי בזמן השירות בנח"ל בקיבוץ תל קציר. בפרוץ המלחמה גויס עמי למילואים ונלחם בחזית הצפון.
על הסרט: https://en.wikipedia.org/wiki/One_Day_in_the_Life_of_Ivan_Denisovich
על השיר: https://www.youtube.com/watch?v=QYj1px7hhFc].
בסיום המכתב עמי מספר כיצד המלחמה משפיעה עליו ומצרף בדיחות על הייאוש של החיילים, שאינם רואים את סופה של המלחמה.
עמנואל (עמי) זילברשטיין נולד בבת ים בשנת 1935 וגדל בתל אביב. הוא שירת בחטיבת הנח"ל, סיים לימודי הנדסה בטכניון והיה בוגר המחזור הראשון של בית הספר הגבוה לטקסטיל "שנקר". עמי גם לימד ב"שנקר" ובהמשך הצטרף למפעל הטקסטיל המשפחתי וכן עסק בבנייה.
את אורה פגש עמי בזמן השירות בנח"ל בקיבוץ תל קציר. בפרוץ המלחמה גויס עמי למילואים ונלחם בחזית הצפון. בבית בהרצלייה נותרה אורה עם שלושת ילדיהם: אלון בן 11, יונת בת 8 ואלה בת 3. לאחר המלחמה נולד בנם יואל.
אורה היא ד"ר אורה נחמה זילברשטיין, נינת הסופרת נחמה פוחצ'בסקי. אורה נולדה ברמת גן, גדלה בתל אביב ובקיבוץ גבעת השלושה וכן בראשון לציון אצל סבה וסבתה עשהאל ועדה פוחצ'בסקי. אורה שירתה בצה"ל בתפקיד עורכת פרסומי מטכ"ל אמ"ן ובהמשך עסקה בהוראה, בכתיבה ובעריכה בתחום תורת התקשורת ומדעי הטבע. היא הייתה גם אחראית על שידורי המדעים בטלוויזיה החינוכית. אורה כותבת פרוזה ושירה בשם העט "אורה עשהאל".
כתב היד
יום חמישי 6:30
[עמ' 1]
חמודה שלי!
הפוזה שאני כותב בה היא לא הכי נוחה
בעולם אבל מאחורי יש תנור שמחמם לי את התוסיק [טוסיק], הרדיו
מנגן את השיר של להקת הפְּלטרס [The Platters] Love is a many splendored thing
ומסביב רק שלג ושלג!!!
כל הסביבה נראית כמו סיביר או כמו קטעים מהסרט
יום אחד בחיי איון דניסוביץ למעשה איון דניסוביץ זה
צחוק לעומת מה שנעשה כאן. לא נורא קר וקבלנו אתמול עוד
המון בגדי חורף ואפילו עשו לנו תנור גדול עם ארובה בתוך
החדר ובלילה אי אפשר לישון כל כך חם אבל המראות – בחיי,
דבר כזה עוד לא ראיתי עד היום.
זה התחילה בשמירה שלי בלילה בסביבות 11. כבר אז היה
לבן מסביב אבל פחדתי שזה יימס עד הבוקר. אבל עכשיו מתחיל
אור מסביב והכל לבן לבן. את תסלחי לי אם אני אכתוב
עוד כמה פעמים לבן ועוד כמה פעמים שלג אבל אני ממש לא יודע איך
לבטא את עצמי אחרת. זה לא נורמלי. בחוץ דממת אלוהים. לא
רואים שום תנועה ולא שומעים שום קול. רק התנור מגרגר לי גירגור
קטן מדי פעם ומכשירי הקשר מרשרשים כל הזמן וחוץ מזה כלום.
ממול אין שמים ואין ארץ – עד מרחק אולי 300 מ' רואים
שלג על הארץ ואחרי זה רואים פשוט משטח לבן – השמים והארץ
מתמזגים לא בקו אופק אלא במין צורה משונה ולא ברורה וזה
הכל.
טוב – מספיק עם תאורי נוף. אתמול הייתי חופשי מהמטבח
והיות ושמרתי שמירה מוקדמת ביום היה לי רוב היום פנוי ואני
עשיתי חיים, קראתי 2 בלשים. אחרי שבימים ב' וג' לא קראתי כלום
[עמוד 2]
שכבתי במיטה וסיכסכתי כל הזמן. לאחרונה נעשה אצלי
תחביב ואני יותר גרוע מאלון בבית הספר, על כל דבר אני
"רונֶן" זה רוטן אבל ככה אומר זאת בני מהרשק שאתמול היה לנו
ויכוח נורא נחמד ממנו יצאתי אני נהנה והוא עצבני נורא אבל על זה פעם
אחרת.
2 סיפורי זועה קצרים:
א. צה"ל גייס את כל רופאי העיניים בארץ לצבא כי
כל החבר'ה טוענים שלא רואים את הסוף
ב. יש לנו עוד 3 שָבועות בצבא. שבועות של 1964 שבועות
של 1965 ושבועות של 1966.
ועם הזועה הזו אני גומר – הייתי מצרף גוש
שלג אבל הוא בטח יימס.
להתראות ונשיקות רבות
עמי
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
יום חמישי 6:30
[עמ' 1]
חמודה שלי!
הפוזה שאני כותב בה היא לא הכי נוחה
בעולם אבל מאחורי יש תנור שמחמם לי את התוסיק [טוסיק], הרדיו
מנגן את השיר של להקת הפְּלטרס [The Platters] Love is a many splendored thing
ומסביב רק שלג ושלג!!!
כל הסביבה נראית כמו סיביר או כמו קטעים מהסרט
יום אחד בחיי איון דניסוביץ למעשה איון דניסוביץ זה
צחוק לעומת מה שנעשה כאן. לא נורא קר וקבלנו אתמול עוד
המון בגדי חורף ואפילו עשו לנו תנור גדול עם ארובה בתוך
החדר ובלילה אי אפשר לישון כל כך חם אבל המראות – בחיי,
דבר כזה עוד לא ראיתי עד היום.
זה התחילה בשמירה שלי בלילה בסביבות 11. כבר אז היה
לבן מסביב אבל פחדתי שזה יימס עד הבוקר. אבל עכשיו מתחיל
אור מסביב והכל לבן לבן. את תסלחי לי אם אני אכתוב
עוד כמה פעמים לבן ועוד כמה פעמים שלג אבל אני ממש לא יודע איך
לבטא את עצמי אחרת. זה לא נורמלי. בחוץ דממת אלוהים. לא
רואים שום תנועה ולא שומעים שום קול. רק התנור מגרגר לי גירגור
קטן מדי פעם ומכשירי הקשר מרשרשים כל הזמן וחוץ מזה כלום.
ממול אין שמים ואין ארץ – עד מרחק אולי 300 מ' רואים
שלג על הארץ ואחרי זה רואים פשוט משטח לבן – השמים והארץ
מתמזגים לא בקו אופק אלא במין צורה משונה ולא ברורה וזה
הכל.
טוב – מספיק עם תאורי נוף. אתמול הייתי חופשי מהמטבח
והיות ושמרתי שמירה מוקדמת ביום היה לי רוב היום פנוי ואני
עשיתי חיים, קראתי 2 בלשים. אחרי שבימים ב' וג' לא קראתי כלום
[עמוד 2]
שכבתי במיטה וסיכסכתי כל הזמן. לאחרונה נעשה אצלי
תחביב ואני יותר גרוע מאלון בבית הספר, על כל דבר אני
"רונֶן" זה רוטן אבל ככה אומר זאת בני מהרשק שאתמול היה לנו
ויכוח נורא נחמד ממנו יצאתי אני נהנה והוא עצבני נורא אבל על זה פעם
אחרת.
2 סיפורי זועה קצרים:
א. צה"ל גייס את כל רופאי העיניים בארץ לצבא כי
כל החבר'ה טוענים שלא רואים את הסוף
ב. יש לנו עוד 3 שָבועות בצבא. שבועות של 1964 שבועות
של 1965 ושבועות של 1966.
ועם הזועה הזו אני גומר – הייתי מצרף גוש
שלג אבל הוא בטח יימס.
להתראות ונשיקות רבות
עמי
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?