זרובבל חביב כותב לאשתו ממחנה הגדוד העברי בשנת 1918
סיפור רקע
זרובבל חביב, בן ראשון לציון, התנדב לגדוד העברי הארצישראלי ("הראשון ליהודה") לקראת תום מלחמת העולם הראשונה, עם כיבוש הארץ בידי הבריטים. שירת במצרים ובארץ והשתתף בייסוד תזמורת הגדוד. במכתבו זה לידידתו שולמית לוין (לימים – רעייתו), אף היא בת ראשון לציון, הוא משתף במתרחש בגדוד ובלבו בעידן של אי-ודאות. ככל הנראה, המכתב נכתב בשנת 1919.
המכתב באדיבות הארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
המכתב באדיבות הארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
ארועי התקופה
כתב היד
במחנה יום שני
שולמית ידידתי!
לא יכלתי בשום אֹפן להִמצא בשבת בראשון. צר לי מאד שלא התראינו שם כי מאד חפצתי
להתראות אתך. בודאי שמעת גם את מכל הנעשה בגדוד. כנראה שכל החלומות
היָפים סופם להִכָזב ועלינו להסתפק במועט ולהתפשר במציאות שאינה מתאימה
הרבה לתקוות ולחזיונות שנראו מראש. המצב-רוח בגדוד הוא די מדוכא.
וכמדומה לי שכך ימשך הדבר גם להבא מבלי שנויים עִקריים. אפשר שידרשו
מאתנו להמשיך את העבודה גם להבא אפילו בתנאים הנוכחיים אבל בכל
אֹפן רבים הם המדברים ע"ד פטוריהם מן הצבא בשמחה ובהשתוקקות
רבה. אנחנו כנראה שנזוז בשבוע הבא לחיפה ושם נתחיל בעבודת
המשמר (?]]). אומרים שהעבודה תהיה לחדשַים. אני כשאני
לעצמי נרגעתי בשובי לגדוד. אם כי קשה היה לי לעזוב את ראשל"צ
אחרי עשרת ימי החפש שאגב לא היו כֹה מלֵאים ומענינים תמיד בכל
זאת משנכנסתי שוב למחזור-החיים בגדוד קל לי יותר להתרגל עם
הרעיון שכך ימשך הדבר עוד ועוד.
עדיין לא נמצאה לי ההזדמנות עד כֹה לעיין ולהתעמק בענינַי
הפרטיים, ברגשותי ובהרהורי השונים ואיני יכול לחדש כלום גם
במכתבי הקצר הזה שאני שולח לך. הנה חפץ הפעם רק בדרישת שלום חמה
כתובה שתעיד על ההרגשה החמימה והנעימה שיש לי בזכרי אותך ידידתי.
סביב המחנה התחיל כבר החֹרף-האביבי להתגלות וגם בלב
הקופא יש שמתפרצים נצני-תחיה והתעוררות ונפש-בודדה תבאו לדבר-מה כמוס ונעלם – תתגעגע מתוך פרפורים של עֹנג ויסורים
אחרי עולמות בלתי נודעים שגבולותיהם לא נמדדו ולא שוערו
מראש… מקוה אני שנתראה טרם נסעי.
לע"ע שלום רב לך ופריסת שלום לשפרה יונה ושולמית.
ועני אם יש באוצרך דבר מה מטוב ועד רע
לוחץ ידך מרחוק. ידידך זרבבל
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת