חודשים ספורים לאחר תום מלחמת העולם השנייה יצאה יחידה של הבריגדה היהודית למסע בן מאות קילומטרים מאוסטריה להולנד

סיפור רקע
חודשים ספורים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, יצאה יחידה של הבריגדה היהודית למסע בן מאות קילומטרים מאוסטריה להולנד. יהודה מידב (קרופל), שהיה חייל בבריגדה, כותב למשפחתו שבחיפה מכתב ארוך ומפורט על אירופה החרבה, על קווי התחבורה, הגשרים, והבניינים ההרוסים. לצד החורבן הוא מתאר את הנופים המדהימים ואת הפגישה עם פליטים יהודים בחוות הכשרה, שבה הם לומדים עברית וציונות, והחיילים עוזרים להם בלבוש ובמזון. עוד הוא מספר על שבויי מלחמה החוזרים לביתם ועל הקושי לפגוש שבויים גרמנים יהירים ומתנשאים.
מכתבו של יהודה הוא עדות ממקור ראשון על חוויות חיילי הבריגדה בחודשים הראשונים שלאחר המלחמה.
יהודה מידב (קרופל במקור) נולד בשנת 1923 בן לציפורה ויהושע ואח בכור לעמנואל ולצבי. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1934 מהעיירה פשמישל שבפולין והשתקעה בחיפה. יהודה למד בבית הספר הריאלי העברי ולאחר מכן בבסמ"ת, ובמלחמת העולם השנייה התגייס לבריגדה היהודית. בהיותו בבלגיה, בנה יהודה
מכתבו של יהודה הוא עדות ממקור ראשון על חוויות חיילי הבריגדה בחודשים הראשונים שלאחר המלחמה.
יהודה מידב (קרופל במקור) נולד בשנת 1923 בן לציפורה ויהושע ואח בכור לעמנואל ולצבי. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1934 מהעיירה פשמישל שבפולין והשתקעה בחיפה. יהודה למד בבית הספר הריאלי העברי ולאחר מכן בבסמ"ת, ובמלחמת העולם השנייה התגייס לבריגדה היהודית. בהיותו בבלגיה, בנה יהודה ליד ארנהיים גשר שהגרמנים הרסו, וכשחזר לארץ נלחם במלחמת העצמאות.
יהודה נישא לריקה בשנת 1951 בנישואים אזרחיים בבריסל, שם למדה ריקה, ולאחר מכן בפריז בנישואים לפי המסורת היהודית. לזוג נולדו שלוש בנות. בארץ עסק יהודה בבניית מכונות בבית מלאכה קטן שהיה בבעלותו.
אחיו של יהודה, עמנואל, היה ממגיני העיר העתיקה בירושלים במלחמת העצמאות. הוא נפצע קשה בשעת הנחת מוקשים ומת ביום י' באייר תש"ח. עצמותיו הוחזרו לישראל רק אחרי מלחמת ששת הימים.
מפת מסלול הבריגדה
https://www.google.com/maps/d/edit?mid=1dxJZlT4BIqDxC7lirOT1V57utUrxMYId&usp=sharing
ארועי התקופה
כתב היד
29.7.45
[עמ' 1]
שלום רב לכם הורי היקרים!
הפעם הנני כותב לכם מכתבי מירכתי צפון.
לא צפון היבשת, אלא צפון הארץ בה ישבתי
ולעת עתה יושב.
אך לפני עברי לקטע זה, נסיים פרשה ישנה
והיא פרשת טרנטו. בעיר ישבנו כשבוע ימים
מזה כ 3 ימים בטיולים אישיים מחוץ לעיר (ברי,
ברינדיזי ועוד אי אלה מקומות).
בסביבת ברי חות הכשרה מיסודם של
חיילים ומוחזקת לידם החוה אינה חקלאית במלוא
מובן המילה, האנשים חיים בה על עבודת חוץ
ותמיכת חיילים, המדריכים חיילים ורב דבריהם,
משרוך נעל ועד לצריף, מידנו באו. החברים
מוצאם מכל ארצות אירופה מחפשים עבודת חוץ
(שקשה להשיגה) ובזמנם החופשי לומדים עברית
וציונות ובדרך כלל עושים רושם טוב.
כמו כן בסביבת ברי כ 100 ק"מ ממנה
נמצא מחנה פליטים יהודים מכל ארצות אירופה
[עמוד 2]
אשר הצליחו להגיע לצפון איטליה או דרום
אוסטריה ומשם הועברו על גלגלים בדרכים שונות
לדרום (לרב שחורות).
באיטליה מחוץ לנו נמצאות יחידות
הובלה עבריות, כ 2-3 המפוזרות לכל ארכה
ותחומיהן נוגעים אחד בשני והקשר ביניהן
קבוע. יחידות אלה מאפשרות לנו את טיולנו
ומסענו ולא קטן חלקן היה בזמן הקרבות כאן
ובזמן הפלישה זכו לציון מפי מונטגמרי בעצמו
וכעת זכות להן לציון מצידנו בעבודתן.
יחידותינו מגיעות מפה עד לצפון היבשת
ומספקות אוכל ומצרכים אחרים לשרידנו ששם
ובמדת האפשר גם מקלות להוציאם משם.
ועכשיו בחזרה למחנה הפליטים (אני קצת
מפוזר אך [?] לדבר) המצב במחנה זה עלוב
למדי הן בקשר לאכל ומצרכי הלבשה אי לזאת
ערכנו מגבית בינינו וכל אחד הרים תרומה
כמיטב יכולתו; זה תחתונים והשני עליונים
וכו'. למלבושנו אין אנו דואגים ביותר כי
יש לנו אבא עשיר שידאג וימלא את
החסר.
[עמוד 3]
החיים בדרום היו לנו קלים מאד. האכל
היה טוב ובבקר קמנו רק לאכול. החם אמנם
היה רב ממש כמו בארץ אך מי הים
והבירכה מצננים. לעיר יכלנו לצאת בזמן
שרצינו וכו' הספקתי לראות כ 2 אופרות
ואי אלה רוויוס. ממש כבבית הבראה חיינו
וכשכבר החילונו להשתעמם החליט המלך
להסיע אותנו לטיול לארך הארץ ועריה.
ובכן ויהי היום – ארזנו את חפצנו – ולרכבת.
ברכבת הסתדרנו לא רע 25 איש לקרון
מסע אמנם לא לוקסורי אך די נוח היה. כל הדרך
עוברת בין שדות וכרמים. (בדרום בעיקר כרמי
זיתים וענבים) עברנו דרך ברי ומשם לאורך
המסלה האדריתית, עד לבלגיה. מכאן החלנו
לראות בחורבן אשר נגרם ע"י המסלה הן ע"י
הפצצות או קרבות והן ע"י מעשי חבלה
של הצבא הנסוג.
פוג'יה – בעיר הייתה תחנת רכבת
עצומה (כ 2 ק"מ אורכה) וכולה היתה
מקורה בגג ועד שביום בהיר
[עמוד 4]
אחד הופיעו כ 1000 מפציצים, מחו
את זכר התחנה ובזמן ההפצצה בתחנה
היו 10,000 חיילים גרמנים אשר השיבו את
נפשותיהם לבוראם. זכרֵי הפצצה זו
נכרים גם בעיר וקשה למצוא בנין
שיהא שלם. במשך הזמן העיר עברה לידנו,
והאנגלים הספיקו לתקן קצת המסלות
להניח חדשות וכו'. אך זכר החרבן
נשאר. החל מפוג'יה וצפונה הרכבת היתה
חשמלית אך יותר איננה. תחנות הכוח
שותקו, קטרים לא היו והתחבורה
שותקה. כשרואים חרבן זה (ולא רק
זה) מתחילים להאמין לאנגלים. בתחילה חשבתי
בראותי בית או תחנה הרוסה או בשמעי
על התקפה שזו רק תעמולה והתמונה
היא מקרה בודד, ועל כן מפרסמים אותו.
בראותי כל אלה, את הקטרים והקרונות
ההרוסים, את הגשרים הנתוצים, הנני
אומר לכם שכל מה שהעיתונים כתבו מעט
היה ולא תעמולה אלא ידיעות מבוססות
שהועלו לנו רק על קצה המזלג.
[עמוד 5]
ועכשיו למסלה. לכל ארכה קטרים וקרונות
שרופים והפוכים, פסים מעוקמים וגשרים
בתוך הערוצים. במשך הזמן הצליחו האנגלים
והאמריקאים לגשר את כל הנהרות (כמעט
כל 10 ק"מ) בגשרי פלדה וכעת עובדים
איטלקים בבנין יסודות בטון ולבנים ונותנים
לגשרים צורה, מעקה ומסגרת.
הלאה איפה שהתחלקו בקרבות ראינו
את הערים אשר יושרו עם פני הקרקע
(לא פרזה אלא אמת) ומחוץ לבנין כנסיה
(ובזה רואים את דיוק ההפצצות) או זוית
לעדות שכאן היתה עיר אין לבנה עומדת
על לבנה. בהפצצות אלה, יד לחיל התעופה
ולכוחות הצי.
עברתי במקום שפעם קראו לו קסה פרנקו
משם לטרמוליס (מקום קרבות מפורסם)
מעל לנהר סנגרו לרימיני. בכל הערים
האלה רואים את תוצאות זרוע המלחמה
ולואי שכך יהיה בגרמניה אם לא יותר.
כשיבתי [כשישבתי] שם בעבר ההוא צחקתי
על ההתקדמות האאטית [האיטית]אך כשמסתכלים
[עמוד 6]
על השטח שבו צריכים היו לעבר ואותם
לכבש אפשר להתפלא איך הצבא האנגלי
הצליח לבצע מפעל כזה.
מרימיני נוטה המסילה לבולוניה, לפנים הארץ
מכאן נכרת עבודת החבלה הגרמנית.
כל עמוד שנשא את חוטי החשמל במסלה פוצץ בדינמיט
וכל גשר נהרס. הקטרים המהלכים בקו זה אנגלים
או אמריקאים והקרונות מכל ארצות העולם
החל מגרמניה וכלה באמריקה. בדרך זו
מצפון לדרום כ 1500 ק"מ עברנו עשרות
מנהרות בין קצרות ובין ארוכות (5 ק"מ)
ונתקלנו בכל מיני אנשים. נתקלנו באיטלקים
שהיו שבויי מלחמה בגרמניה ועבדו עבודות
כפיה וכעת חוזרים לבתיהם, ביוגוסלבים,
בגרמנים שבויים המובלים דרומה,
בפרטיזנים בין יוגוסלבים ובין איטלקים.
קשות היו הפגישות עם הגרמנים ומרגיזות.
לפגוע בהם לא יכולנו, רק לקלל בשפתם
או לבקש מהם דרישות שלום לביתם
באומרנו שאנו יהודים (את דגלנו לא הכירו)
אך תמיד נתקלנו מצדם במבט יוהרני ומלא
[עמוד 7]
לגלוג וגאוה, בירקנו בפניהם לא היו זזים.
נכרת בהם המשמעת והחנוך מה שחסר
לנו כעת, והשאלה מה יהא אח"כ.
בבולוניה נתקלנו בפליטים החוזרים לבתים
ע"י האמגוט. מבולוניה עברנו דרך
עמק הפו, וורונה לפדואה. העיר ידועה כעיר
אוניברסיטאות הגדולה באיטליה אך
כעת ההרס כבכל אחיותיה די גדול.
מפדואה דרך טרביזיו הגענו לאודינה. כאן
החלפנו את הקטר בקטר חשמלי והמשכנו
את דרכנו (כאן הגרמנים לא הפסיקו להרוס את
הקו) למקום חנית הבריגדה. (טרויזיו) הדרך
יפה מאד, עוברת בערוץ אחד הנחלים באלפים
משני הצדדים נערמו הרי זקופים עד
לגובה של 700-1000 מטר, המקום נהדר וחסרות
מלים בפי לתארו. הדרך החלה להיות
משופעת יתר על המדה ועל כן החלפנו
אחרי אודינה את הרכבת באוטומובילים.
בתחנה נתקלנו עוד פעם בגרמנים שבויים
העובדים בתור נהגים בצבא בכל עבודות הובלה.
המכונות הן גרמניות, פורד V/G בדיוק
[עמוד 8]
כמו האמריקאי.
אחרי שעברנו כ 60 ק"מ טפסנו בהרים
וראינו את מקום חנית הבריגדה מרחוק. נודע
למנהל התחבורה הצבאית מה שהיה ידוע
לנו מזמן, ומכוניותנו פנו אחורה והפעם
לשם דיורזיה [הסחה] נסענו עד לאודינה בכביש.
בדרך, משני צדי הכביש ראינו מכוניות
וטנקים שרופים [וזו גם כן עבודת התעופה]
ובמעשים אלה לתעופה יד ועוד. את הערוץ
שלארכו עוברת המסלה, גשר מחבר את צדיו.
משני צדדים כפי שאמרתי לכם צוקים
חד לגובה 700 מטר. ובכן ליד הגשר רואים
4-5 מכתשים של פצצות שהחטיאו את
המטרה אך הגשר הישן איננו ושבריו
מגיעים למרחק של 200 מטר. (כעת
הערוץ כבר נגמר).
מחננו על אחד השדות ליד אודינה,
אספקת מים אין אך יש נחלים ותעלות
השקאה המספקות לנו מי שתיה ורחצה,
מכאן לונציה כ 130 ק"מ (תכנית) וטריסט
[עמוד 9]
כ 80. ביום די חם פה אך נושבת רוח
קרירה ובלילה טרם טעמתי (המקום נמצא
לרגלי האלפים וגבהו כ 200 מטרה מעל פני
הים.
כתבתי לכם על ההריסות ולא כתבתי
על יופי הארץ. הדברים ידועים ולזה תחסרנה
לי מלים.
במקום נחכה עד שנקבל ידיעות על
טרנספורט הלאה (השמועה אומרת לבלגיה לא מונהג)
העיקר הוא שהנסיעה היא על חשבון המלך
והפסדו יוצא ברוחנו. ראיתי במשך הזמן
הרבה אך מרוב עצים לא ראיתי את
היער ואתכם הסליחה.
הגיעה זמן כבוי אורות ועל כן הנני
מסיים.
שלכם
יהודה
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
29.7.45
[עמ' 1]
שלום רב לכם הורי היקרים!
הפעם הנני כותב לכם מכתבי מירכתי צפון.
לא צפון היבשת, אלא צפון הארץ בה ישבתי
ולעת עתה יושב.
אך לפני עברי לקטע זה, נסיים פרשה ישנה
והיא פרשת טרנטו. בעיר ישבנו כשבוע ימים
מזה כ 3 ימים בטיולים אישיים מחוץ לעיר (ברי,
ברינדיזי ועוד אי אלה מקומות).
בסביבת ברי חות הכשרה מיסודם של
חיילים ומוחזקת לידם החוה אינה חקלאית במלוא
מובן המילה, האנשים חיים בה על עבודת חוץ
ותמיכת חיילים, המדריכים חיילים ורב דבריהם,
משרוך נעל ועד לצריף, מידנו באו. החברים
מוצאם מכל ארצות אירופה מחפשים עבודת חוץ
(שקשה להשיגה) ובזמנם החופשי לומדים עברית
וציונות ובדרך כלל עושים רושם טוב.
כמו כן בסביבת ברי כ 100 ק"מ ממנה
נמצא מחנה פליטים יהודים מכל ארצות אירופה
[עמוד 2]
אשר הצליחו להגיע לצפון איטליה או דרום
אוסטריה ומשם הועברו על גלגלים בדרכים שונות
לדרום (לרב שחורות).
באיטליה מחוץ לנו נמצאות יחידות
הובלה עבריות, כ 2-3 המפוזרות לכל ארכה
ותחומיהן נוגעים אחד בשני והקשר ביניהן
קבוע. יחידות אלה מאפשרות לנו את טיולנו
ומסענו ולא קטן חלקן היה בזמן הקרבות כאן
ובזמן הפלישה זכו לציון מפי מונטגמרי בעצמו
וכעת זכות להן לציון מצידנו בעבודתן.
יחידותינו מגיעות מפה עד לצפון היבשת
ומספקות אוכל ומצרכים אחרים לשרידנו ששם
ובמדת האפשר גם מקלות להוציאם משם.
ועכשיו בחזרה למחנה הפליטים (אני קצת
מפוזר אך [?] לדבר) המצב במחנה זה עלוב
למדי הן בקשר לאכל ומצרכי הלבשה אי לזאת
ערכנו מגבית בינינו וכל אחד הרים תרומה
כמיטב יכולתו; זה תחתונים והשני עליונים
וכו'. למלבושנו אין אנו דואגים ביותר כי
יש לנו אבא עשיר שידאג וימלא את
החסר.
[עמוד 3]
החיים בדרום היו לנו קלים מאד. האכל
היה טוב ובבקר קמנו רק לאכול. החם אמנם
היה רב ממש כמו בארץ אך מי הים
והבירכה מצננים. לעיר יכלנו לצאת בזמן
שרצינו וכו' הספקתי לראות כ 2 אופרות
ואי אלה רוויוס. ממש כבבית הבראה חיינו
וכשכבר החילונו להשתעמם החליט המלך
להסיע אותנו לטיול לארך הארץ ועריה.
ובכן ויהי היום – ארזנו את חפצנו – ולרכבת.
ברכבת הסתדרנו לא רע 25 איש לקרון
מסע אמנם לא לוקסורי אך די נוח היה. כל הדרך
עוברת בין שדות וכרמים. (בדרום בעיקר כרמי
זיתים וענבים) עברנו דרך ברי ומשם לאורך
המסלה האדריתית, עד לבלגיה. מכאן החלנו
לראות בחורבן אשר נגרם ע"י המסלה הן ע"י
הפצצות או קרבות והן ע"י מעשי חבלה
של הצבא הנסוג.
פוג'יה – בעיר הייתה תחנת רכבת
עצומה (כ 2 ק"מ אורכה) וכולה היתה
מקורה בגג ועד שביום בהיר
[עמוד 4]
אחד הופיעו כ 1000 מפציצים, מחו
את זכר התחנה ובזמן ההפצצה בתחנה
היו 10,000 חיילים גרמנים אשר השיבו את
נפשותיהם לבוראם. זכרֵי הפצצה זו
נכרים גם בעיר וקשה למצוא בנין
שיהא שלם. במשך הזמן העיר עברה לידנו,
והאנגלים הספיקו לתקן קצת המסלות
להניח חדשות וכו'. אך זכר החרבן
נשאר. החל מפוג'יה וצפונה הרכבת היתה
חשמלית אך יותר איננה. תחנות הכוח
שותקו, קטרים לא היו והתחבורה
שותקה. כשרואים חרבן זה (ולא רק
זה) מתחילים להאמין לאנגלים. בתחילה חשבתי
בראותי בית או תחנה הרוסה או בשמעי
על התקפה שזו רק תעמולה והתמונה
היא מקרה בודד, ועל כן מפרסמים אותו.
בראותי כל אלה, את הקטרים והקרונות
ההרוסים, את הגשרים הנתוצים, הנני
אומר לכם שכל מה שהעיתונים כתבו מעט
היה ולא תעמולה אלא ידיעות מבוססות
שהועלו לנו רק על קצה המזלג.
[עמוד 5]
ועכשיו למסלה. לכל ארכה קטרים וקרונות
שרופים והפוכים, פסים מעוקמים וגשרים
בתוך הערוצים. במשך הזמן הצליחו האנגלים
והאמריקאים לגשר את כל הנהרות (כמעט
כל 10 ק"מ) בגשרי פלדה וכעת עובדים
איטלקים בבנין יסודות בטון ולבנים ונותנים
לגשרים צורה, מעקה ומסגרת.
הלאה איפה שהתחלקו בקרבות ראינו
את הערים אשר יושרו עם פני הקרקע
(לא פרזה אלא אמת) ומחוץ לבנין כנסיה
(ובזה רואים את דיוק ההפצצות) או זוית
לעדות שכאן היתה עיר אין לבנה עומדת
על לבנה. בהפצצות אלה, יד לחיל התעופה
ולכוחות הצי.
עברתי במקום שפעם קראו לו קסה פרנקו
משם לטרמוליס (מקום קרבות מפורסם)
מעל לנהר סנגרו לרימיני. בכל הערים
האלה רואים את תוצאות זרוע המלחמה
ולואי שכך יהיה בגרמניה אם לא יותר.
כשיבתי [כשישבתי] שם בעבר ההוא צחקתי
על ההתקדמות האאטית [האיטית]אך כשמסתכלים
[עמוד 6]
על השטח שבו צריכים היו לעבר ואותם
לכבש אפשר להתפלא איך הצבא האנגלי
הצליח לבצע מפעל כזה.
מרימיני נוטה המסילה לבולוניה, לפנים הארץ
מכאן נכרת עבודת החבלה הגרמנית.
כל עמוד שנשא את חוטי החשמל במסלה פוצץ בדינמיט
וכל גשר נהרס. הקטרים המהלכים בקו זה אנגלים
או אמריקאים והקרונות מכל ארצות העולם
החל מגרמניה וכלה באמריקה. בדרך זו
מצפון לדרום כ 1500 ק"מ עברנו עשרות
מנהרות בין קצרות ובין ארוכות (5 ק"מ)
ונתקלנו בכל מיני אנשים. נתקלנו באיטלקים
שהיו שבויי מלחמה בגרמניה ועבדו עבודות
כפיה וכעת חוזרים לבתיהם, ביוגוסלבים,
בגרמנים שבויים המובלים דרומה,
בפרטיזנים בין יוגוסלבים ובין איטלקים.
קשות היו הפגישות עם הגרמנים ומרגיזות.
לפגוע בהם לא יכולנו, רק לקלל בשפתם
או לבקש מהם דרישות שלום לביתם
באומרנו שאנו יהודים (את דגלנו לא הכירו)
אך תמיד נתקלנו מצדם במבט יוהרני ומלא
[עמוד 7]
לגלוג וגאוה, בירקנו בפניהם לא היו זזים.
נכרת בהם המשמעת והחנוך מה שחסר
לנו כעת, והשאלה מה יהא אח"כ.
בבולוניה נתקלנו בפליטים החוזרים לבתים
ע"י האמגוט. מבולוניה עברנו דרך
עמק הפו, וורונה לפדואה. העיר ידועה כעיר
אוניברסיטאות הגדולה באיטליה אך
כעת ההרס כבכל אחיותיה די גדול.
מפדואה דרך טרביזיו הגענו לאודינה. כאן
החלפנו את הקטר בקטר חשמלי והמשכנו
את דרכנו (כאן הגרמנים לא הפסיקו להרוס את
הקו) למקום חנית הבריגדה. (טרויזיו) הדרך
יפה מאד, עוברת בערוץ אחד הנחלים באלפים
משני הצדדים נערמו הרי זקופים עד
לגובה של 700-1000 מטר, המקום נהדר וחסרות
מלים בפי לתארו. הדרך החלה להיות
משופעת יתר על המדה ועל כן החלפנו
אחרי אודינה את הרכבת באוטומובילים.
בתחנה נתקלנו עוד פעם בגרמנים שבויים
העובדים בתור נהגים בצבא בכל עבודות הובלה.
המכונות הן גרמניות, פורד V/G בדיוק
[עמוד 8]
כמו האמריקאי.
אחרי שעברנו כ 60 ק"מ טפסנו בהרים
וראינו את מקום חנית הבריגדה מרחוק. נודע
למנהל התחבורה הצבאית מה שהיה ידוע
לנו מזמן, ומכוניותנו פנו אחורה והפעם
לשם דיורזיה [הסחה] נסענו עד לאודינה בכביש.
בדרך, משני צדי הכביש ראינו מכוניות
וטנקים שרופים [וזו גם כן עבודת התעופה]
ובמעשים אלה לתעופה יד ועוד. את הערוץ
שלארכו עוברת המסלה, גשר מחבר את צדיו.
משני צדדים כפי שאמרתי לכם צוקים
חד לגובה 700 מטר. ובכן ליד הגשר רואים
4-5 מכתשים של פצצות שהחטיאו את
המטרה אך הגשר הישן איננו ושבריו
מגיעים למרחק של 200 מטר. (כעת
הערוץ כבר נגמר).
מחננו על אחד השדות ליד אודינה,
אספקת מים אין אך יש נחלים ותעלות
השקאה המספקות לנו מי שתיה ורחצה,
מכאן לונציה כ 130 ק"מ (תכנית) וטריסט
[עמוד 9]
כ 80. ביום די חם פה אך נושבת רוח
קרירה ובלילה טרם טעמתי (המקום נמצא
לרגלי האלפים וגבהו כ 200 מטרה מעל פני
הים.
כתבתי לכם על ההריסות ולא כתבתי
על יופי הארץ. הדברים ידועים ולזה תחסרנה
לי מלים.
במקום נחכה עד שנקבל ידיעות על
טרנספורט הלאה (השמועה אומרת לבלגיה לא מונהג)
העיקר הוא שהנסיעה היא על חשבון המלך
והפסדו יוצא ברוחנו. ראיתי במשך הזמן
הרבה אך מרוב עצים לא ראיתי את
היער ואתכם הסליחה.
הגיעה זמן כבוי אורות ועל כן הנני
מסיים.
שלכם
יהודה
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?