18.3.48

[עמ' 1]
שלום אורה!
פנינה כתבה לך פנינה עם קבלה את מכתבך
וצרפה למכתבה עוד מספר מכתבים. הייתי באותו מעמד ולא
יכולתי פשוט לכת[ו]ב. נתנה האמת להאמר שגם עכשיו אין
לבי נתון לכתיבת מכתב ואיני עושה זאת אלא מתוך
חובה.
אורה, האכתוב לך גם אני על מי שנהרג? נהרג אתמול
בחורצ'יק נחמד מרמת-יוחנן. בוצ'קה נפצע קשה, הוא יחיה
אבל יהיה חרש לגמרי. קראתי בעיתון על זה שמנחמה
(מהבינונית) נהרג, ועוד יכולה אני להאריך ולהאריך את
הרשימה, אלא ששוב אין טעם בזאת.
החיים בהכשרה הם כיום כל כך לא סדירים, ממש כחייך
את או כחיי כל אחד אחר במצב של היום: מתיחות מתמדת,
חסר קבע וחסר אמונה בקביעות. יחד עם זאת מתחילים
כבר כעת לחש[ו]ב על העתיד, על המשכנו כגוף. השאיפה
היא ברורה: עצמאות, אלא שלא ברור עם [אם] זה יתקיים. באים
אלינו כעת בהצעות להשלמה וברור שזה לא הדבר הקוסם
ביותר. היו אצלנו כבר שני שליחים מעין-זיתים שספרו על
מצב המשק והוכיחו את הצורך הדחוף בגוף גדול וחזק
שיבוא למקום במהירות האפשרית. לא אתאר לך בפרטים
את המצב שם, אומר לך רק זאת שא[י]לו היינו קצת
[עמוד 2]
אידיאליסטים (ואת מ[י]דת האידיאליזם בקבוצה הלא את מכירה
היטב), היינו הולכים לעין-זיתים בלי כל טענות ומענות,
אך עדיין לא ברור מה תהיה ההחלטה.
מה נשמע אצלך אורה? כתבי קצת יותר בפרוט[ר]וט על
חייך שם:
אני אסיים הפעם, כי אני פשוט מרגישה שיותר איני
יכולה להתרכז בכתיבת המכתב.
היי שלום. כתבי הרבה ומהר ואקוה גם אני לכתוב
להבא יותר.
ושוב שלום ולהתראות
רבקה.

נ.ב.
מיכה נמצא כאן כרגע והוא דורש בשלומך. הוא אינו
כותב היום והוא טוען שאינו במצב הרוח הדרוש לכתיבה.
שלום שלום
הנ"ל