אוֹצָרוֹת
1948 01 במאי

חנה כותבת בגעגוע לבעלה שבהונגריה על שלום ילדיהם ומחזקת אותו

חנה נאור קיבוץ נען פורסם על ידי אורלי אילני
אבא וחנה נאור והבנות מיכל ואילנה, ובניו של אבא: יגאל והמרא

כתב היד

1 דפי המכתב

סיפור רקע

חנה איננה יודעת מה יהיה על קשר המכתבים ביניהם, אך ברור לה שיש לחפש כל מיני דרכים בשביל להודיע לפחות על מה נשמע בבית בנען ובחו"ל. לראשונה חנה מבטאת במכתב זה את רוצנה לשוב להיות יחד ומחכה "לרגע המאושר הזה שנפגש יחד כולנו – בריאים ושלמים". מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים ששלחה חנה נאור לבעלה אבא נאור, אשר פעל בהונגריה להעלות יהודים לארץ ישראל. חנה נותרה בקיבוץ נען עם שלוש בנות קטנות: אורנה, מיכל ואילנה התינוקת שנולדה בזמן השליחות של אבא, ובמכתביה היא מספרת לו על כל אחת מהן. חנה שלחה את המכתבים בלי לדעת היכן אבא נמצא, ואם הוא קורא את המכתבים. זו הייתה צורת התקשורת של השניים, עד שבשלב מסוים הפסיק אבא לענות למכתביה של חנה. מאוחר יותר התברר לה כי הוא נכלא וזו הייתה הסיבה שלא הגיב. אף שנעצבה

חנה איננה יודעת מה יהיה על קשר המכתבים ביניהם, אך ברור לה שיש לחפש כל מיני דרכים בשביל להודיע לפחות על מה נשמע בבית בנען ובחו"ל. לראשונה חנה מבטאת במכתב זה את רוצנה לשוב להיות יחד ומחכה "לרגע המאושר הזה שנפגש יחד כולנו – בריאים ושלמים". מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים ששלחה חנה נאור לבעלה אבא נאור, אשר פעל בהונגריה להעלות יהודים לארץ ישראל. חנה נותרה בקיבוץ נען עם שלוש בנות קטנות: אורנה, מיכל ואילנה התינוקת שנולדה בזמן השליחות של אבא, ובמכתביה היא מספרת לו על כל אחת מהן. חנה שלחה את המכתבים בלי לדעת היכן אבא נמצא, ואם הוא קורא את המכתבים. זו הייתה צורת התקשורת של השניים, עד שבשלב מסוים הפסיק אבא לענות למכתביה של חנה. מאוחר יותר התברר לה כי הוא נכלא וזו הייתה הסיבה שלא הגיב. אף שנעצבה לשמוע על מאסרו, הוקל לה, שכן היא לפחות ידעה היכן הוא נמצא. לבסוף אבא נאור שוחרר מן הכלא ברומניה וחזר לקיבוץ נען. אבא נאור נולד ב־7 במארס 1906 בעיירה ליפקאן, סרביה. הוא גדל בבית ציוני מובהק, ובגיל 19 עלה לארץ. בשנת 1925 הצטרף לקיבוץ עין השלושה, נשא לאישה את אשתו הראשונה נוסיה, ונולדו להם שני בנים: המרא ויגאל. מאוחר יותר התגייס לנוטרות. בשנת 1937, בתקופת העלייה לקרקע של טירת צבי היה למפקד, ובשנת 1938 היה ממקימי חניתה. קשריו עם נוסיה התערערו, והוא יצא לפעילות ב"הגנה" מחוץ לבית. בשנת 1939 הכיר את חנה, שהייתה לאשתו השנייה, והם עברו לגור בקיבוץ אפיקים, שם נולדו אורנה ומיכל. בנובמבר 1945, עברו אבא וחנה לקיבוץ נען. בשנת 1947 יצא אבא לשליחות ברומניה במסגרת עלייה ב', ונאסר בעוון פעילות זו. בתקופה הזו, ימי מלחמת השחרור, נולדה הבת השלישית אילנה. כאשר חזר אבא משליחותו מחו"ל, החל לעבוד במשרד המפעל, ובשנת 1956 נבחר למזכיר קיבוץ נען. להלן דבריה של חנה על אבא נאור: "כל שנות חייו היה אבא איש רעיון ועקרונות, פעיל בכל שטחי החיים, הוועדות ותפקידים שונים. איש אוהב שיחה, ידע גם להקשיב לכל הפונה אליו. אהב את המשפחה וטיפח קשרים עם כל ענפיה. איש אוהב חיים ואופטימי מטבעו. למרות מחלותיו הקשות ידע להסתיר מכולנו את מכאוביו ועד הרגע האחרון לא הטריד איש בהם. ב־12.5.1966 (ביום עלייתי לארץ לפני 41 שנים) נפטר אבא בישיבה על מיטתו, בלי שמישהו היה לידו. הוא חי את חייו במלואם והעניק לכולנו את כל האהבה לכל הטוב והיפה שבחיים של הקיבוץ".

כתב היד

עמוד 1/1

נען, 1.5.48

אבא'לי יקר שלנו!
כשכתבתי את מכתבי הקודם, על מנת להעבירו בהזדמנות, בכל זאת
לא תיארתי לעצמי שיהיה זה מכתבי האחרון, לפחות לפרק זמן
בלתי ידוע. איך יהיה הקשר בינינו, ולו אפילו לשם מסירת
דרישת שלום לא ידוע לי. ברור רק שאותה אידיליה בחילופי
מכתבים שהיתה עד כה, וששנינו בזה בסדר גמור, נגמרה. נצטרך,
כנראה, שנינו לחפש כל מיני דרכים בשביל להודיע לפחות על
שלומנו. וזה כל כך קשה יהיה, ובעיקר לך, לשבת כיום
בחו"ל ולחרוד לשלום כולנו ולחיינו, ואין זה דבר קל. אבקש אותך
רק להיות חזק. אני מצדי מבטיחה לך להיות חזקה, בכל
מצב שאהיה, ואעשה כמיטב יכולתי, כמו עד עכשיו, לעשות את
המעט המוטל עלי, ואשתדל להזדיין בסבלנות למען הימים הבאים
כשנזכה להתראות שוב. אל יפול רוחך, חביב!
לולא כל המצב הקשה בארץ כיום הרי הייתי עומדת "במערכתי"
טוב בכבוד רב. לא חסר לי כלום. הילדות כל כך טובות ואף
אני מצליחה להיות טובה. אני גם אמא טובה ומספקת לתינוקת
את החלב הנחוץ. אילנה'לה כבר צוחקת בקול. היא מוצקה ונחמדה.
יש לי קצת קשיים עם אורנה. לה אינני יכולה להתמסר כפי שנחוץ
והיא לרוב נתונה לעצמה. אינני בטוחה בזה אם היית אתה
משנה בזה משהו, לו היית אתנו, אבל בזה יש איזו נקודה חלשה.
ייתכן שגם זה יעבור עם הגיל והיא תתחיל להיות פחות "שמאיע".
עכשיו היא רוב הזמן מתרוצצת, משחקת וקוראת פחות מִמַה שהיתה
עושה את זה קודם.
והטוב שיש לי עכשיו זהו חוג הידידים. אין החוג הזה מסויים וקבוע,
אבל הרבה אנשים שאני אתם בידידות. וזה נעים לי כל כך.
בעיקר יש לציין לשבח את הקשר שלי ליהודית אברמסון. אנו
ממש כמשפחה אחת וחיות את השמחות והצרות אחת של
השניה. ולכן אל תדאג לי, אינני בודדת.
אבא'לי, אבא'לי, אינני יודעת איך למסור לך את כל זה מה
שאני חשה ברגע זה והייתי רוצה לכתוב לך. מרגישה אני רק
שאינני מוכשרת לבטא את כל המתרחש בי. ובפעם הראשונה
אעיז להגיד לך: כמה כבר הייתי רוצה שנהיה יחד! לא רציתי
אף פעם לבטא את זה בקול. לא רציתי לנגוע בנימה הרגישה
והחלשה הזאת. הפעם אגיד לך את זאת. ודע שאנו מחכים
ומצפים לרגע המאושר הזה שנפגש יחד כולנו – בריאים ושלמים.
כל היתר נתון בידי שמים. ועוד פעם אבקש אותך להיות
חזק ולעמוד איתן במערכתך אתה. היי שלום! מנשקת אותך חזק חזק
חנה

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: חנה נאור
מיקום: קיבוץ נען
תאריך: 01.05.1948

מקבל/ת המכתב

שם: אבא נאור
מיקום: הונגריה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/1

נען, 1.5.48

אבא'לי יקר שלנו!
כשכתבתי את מכתבי הקודם, על מנת להעבירו בהזדמנות, בכל זאת
לא תיארתי לעצמי שיהיה זה מכתבי האחרון, לפחות לפרק זמן
בלתי ידוע. איך יהיה הקשר בינינו, ולו אפילו לשם מסירת
דרישת שלום לא ידוע לי. ברור רק שאותה אידיליה בחילופי
מכתבים שהיתה עד כה, וששנינו בזה בסדר גמור, נגמרה. נצטרך,
כנראה, שנינו לחפש כל מיני דרכים בשביל להודיע לפחות על
שלומנו. וזה כל כך קשה יהיה, ובעיקר לך, לשבת כיום
בחו"ל ולחרוד לשלום כולנו ולחיינו, ואין זה דבר קל. אבקש אותך
רק להיות חזק. אני מצדי מבטיחה לך להיות חזקה, בכל
מצב שאהיה, ואעשה כמיטב יכולתי, כמו עד עכשיו, לעשות את
המעט המוטל עלי, ואשתדל להזדיין בסבלנות למען הימים הבאים
כשנזכה להתראות שוב. אל יפול רוחך, חביב!
לולא כל המצב הקשה בארץ כיום הרי הייתי עומדת "במערכתי"
טוב בכבוד רב. לא חסר לי כלום. הילדות כל כך טובות ואף
אני מצליחה להיות טובה. אני גם אמא טובה ומספקת לתינוקת
את החלב הנחוץ. אילנה'לה כבר צוחקת בקול. היא מוצקה ונחמדה.
יש לי קצת קשיים עם אורנה. לה אינני יכולה להתמסר כפי שנחוץ
והיא לרוב נתונה לעצמה. אינני בטוחה בזה אם היית אתה
משנה בזה משהו, לו היית אתנו, אבל בזה יש איזו נקודה חלשה.
ייתכן שגם זה יעבור עם הגיל והיא תתחיל להיות פחות "שמאיע".
עכשיו היא רוב הזמן מתרוצצת, משחקת וקוראת פחות מִמַה שהיתה
עושה את זה קודם.
והטוב שיש לי עכשיו זהו חוג הידידים. אין החוג הזה מסויים וקבוע,
אבל הרבה אנשים שאני אתם בידידות. וזה נעים לי כל כך.
בעיקר יש לציין לשבח את הקשר שלי ליהודית אברמסון. אנו
ממש כמשפחה אחת וחיות את השמחות והצרות אחת של
השניה. ולכן אל תדאג לי, אינני בודדת.
אבא'לי, אבא'לי, אינני יודעת איך למסור לך את כל זה מה
שאני חשה ברגע זה והייתי רוצה לכתוב לך. מרגישה אני רק
שאינני מוכשרת לבטא את כל המתרחש בי. ובפעם הראשונה
אעיז להגיד לך: כמה כבר הייתי רוצה שנהיה יחד! לא רציתי
אף פעם לבטא את זה בקול. לא רציתי לנגוע בנימה הרגישה
והחלשה הזאת. הפעם אגיד לך את זאת. ודע שאנו מחכים
ומצפים לרגע המאושר הזה שנפגש יחד כולנו – בריאים ושלמים.
כל היתר נתון בידי שמים. ועוד פעם אבקש אותך להיות
חזק ולעמוד איתן במערכתך אתה. היי שלום! מנשקת אותך חזק חזק
חנה

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אביב יצחקי
מיקום: סיני
תאריך: 1973-10-18

מקבל/ת המכתב

שם: אבא נאור
מיקום: הונגריה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות