אוֹצָרוֹת
1948 20 במרץ

חנה לא שמעה מבעלה במשך חודש, ובמכתבה אליו היא מתארת את התחושה הקשה שיש לה מכך שמדינות העולם מפקירות את היהודים

חנה נאור קיבוץ נען
אבא וחנה נאור עם המשפחה כמה שנים לאחר חזרתו לנען

כתב היד

3 עמודי מכתב

סיפור רקע

קשה מאוד לחנה לשמוע על הסתלקות ארצות הברית מתמיכתה בתוכנית החלוקה. אף שהכול מסביב ירוק ויפה, ובבית הבנות נחמדות וגדלות לתפארת, הדאגה לעתיד העם והארץ משפיעה מאוד על מצב רוחה. בייחוד קשה לה האכזבה מחוסר הרצון לעזור לעם היהודי להיות ככל העמים. על ההרגשה הכללית נוסף גם האובדן של חבר הקיבוץ והדאגה לבעלה. מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים ששלחה חנה נאור לבעלה אבא נאור, אשר פעל בהונגריה להעלות יהודים לארץ ישראל. חנה נותרה בקיבוץ נען עם שלוש בנות קטנות: אורנה, מיכל ואילנה התינוקת שנולדה בזמן השליחות של אבא, ובמכתביה היא מספרת לו על כל אחת מהן. חנה שלחה את המכתבים בלי לדעת היכן אבא נמצא, ואם הוא קורא את המכתבים. זו הייתה צורת התקשורת של השניים, עד שבשלב מסוים הפסיק אבא לענות למכתביה של חנה. מאוחר יותר התברר לה כי הוא נכלא וזו הייתה

קשה מאוד לחנה לשמוע על הסתלקות ארצות הברית מתמיכתה בתוכנית החלוקה. אף שהכול מסביב ירוק ויפה, ובבית הבנות נחמדות וגדלות לתפארת, הדאגה לעתיד העם והארץ משפיעה מאוד על מצב רוחה. בייחוד קשה לה האכזבה מחוסר הרצון לעזור לעם היהודי להיות ככל העמים. על ההרגשה הכללית נוסף גם האובדן של חבר הקיבוץ והדאגה לבעלה. מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים ששלחה חנה נאור לבעלה אבא נאור, אשר פעל בהונגריה להעלות יהודים לארץ ישראל. חנה נותרה בקיבוץ נען עם שלוש בנות קטנות: אורנה, מיכל ואילנה התינוקת שנולדה בזמן השליחות של אבא, ובמכתביה היא מספרת לו על כל אחת מהן. חנה שלחה את המכתבים בלי לדעת היכן אבא נמצא, ואם הוא קורא את המכתבים. זו הייתה צורת התקשורת של השניים, עד שבשלב מסוים הפסיק אבא לענות למכתביה של חנה. מאוחר יותר התברר לה כי הוא נכלא וזו הייתה הסיבה שלא הגיב. אף שנעצבה לשמוע על מאסרו, הוקל לה, שכן היא לפחות ידעה היכן הוא נמצא. לבסוף אבא נאור שוחרר מן הכלא ברומניה וחזר לקיבוץ נען. אבא נאור נולד ב־7 במארס 1906 בעיירה ליפקאן, סרביה. הוא גדל בבית ציוני מובהק, ובגיל 19 עלה לארץ. בשנת 1925 הצטרף לקיבוץ עין השלושה, נשא לאישה את אשתו הראשונה נוסיה, ונולדו להם שני בנים: המרא ויגאל. מאוחר יותר התגייס לנוטרות. בשנת 1937, בתקופת העלייה לקרקע של טירת צבי היה למפקד, ובשנת 1938 היה ממקימי חניתה. קשריו עם נוסיה התערערו, והוא יצא לפעילות ב"הגנה" מחוץ לבית. בשנת 1939 הכיר את חנה, שהייתה לאשתו השנייה, והם עברו לגור בקיבוץ אפיקים, שם נולדו אורנה ומיכל. בנובמבר 1945, עברו אבא וחנה לקיבוץ נען. בשנת 1947 יצא אבא לשליחות ברומניה במסגרת עלייה ב', ונאסר בעוון פעילות זו. בתקופה הזו, ימי מלחמת השחרור, נולדה הבת השלישית אילנה. כאשר חזר אבא משליחותו מחו"ל, החל לעבוד במשרד המפעל, ובשנת 1956 נבחר למזכיר קיבוץ נען. להלן דבריה של חנה על אבא נאור: "כל שנות חייו היה אבא איש רעיון ועקרונות, פעיל בכל שטחי החיים, הוועדות ותפקידים שונים. איש אוהב שיחה, ידע גם להקשיב לכל הפונה אליו. אהב את המשפחה וטיפח קשרים עם כל ענפיה. איש אוהב חיים ואופטימי מטבעו. למרות מחלותיו הקשות ידע להסתיר מכולנו את מכאוביו ועד הרגע האחרון לא הטריד איש בהם. ב־12.5.1966 (ביום עלייתי לארץ לפני 41 שנים) נפטר אבא בישיבה על מיטתו, בלי שמישהו היה לידו. הוא חי את חייו במלואם והעניק לכולנו את כל האהבה לכל הטוב והיפה שבחיים של הקיבוץ".

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/3

נען,  20.3.48	
מס. 25

[עמוד 1]
שלום לך יקירי ואהובי,
אחרי שבוע של גשמים שוטפים, התבהרו היום
השמים. מזג אויר חם ובהיר. מסביב הכל ירוק 
ורענן ובלב קשה כל כך, כל כך מעונן, שחור.
שמעתי הבוקר את החדשות ברדיו ונהיה
קשה כל כך. והידיעה היא על הסתלקות אמריקה
מהצעת החלוקה. אינני פוליטיקאית. אינני יודעת 
מה היה לו נתנה לנו המדינה היהודית. אינני 
יודעת גם מה נשקף לנו עוד לעתיד, ברור 
לי רק שכל המשחק הזה אתנו הוא מחפיר,
מבייש ושכל העולם איננו שוה ולא כלום, עולם 
שכולו בנוי על עסקים ורבונות של הקפיטל.
אמנם מותר היה לי כבר לדעת את זאת 
מזמן, אבל בכל זאת רצינו כל פעם מחדש 
להאמין שיש איפה שהוא גם צדק ורצון טוב 
לעזור לנו. והנה התבדינו גם הפעם. 
ונדמה לי שהמכה הפעם היא קשה מאד.
בעיקר, להמון העם הפשוט, שרוצה להאמין
שסוף סוף נוכל לצאת מהמיצר ולהיות
עם ככל העמים. ונשארה לנו רק האכזבה 
הקשה. אינני יכולה לבטא את כל זה. 
[עמוד 2]
מה שמתרחש בליבי. יודעת אני רק שקשה, 
קשה מאד!  ומי יודע מה עוד נשקף לנו 
להבא.
ומחוץ לזה, בפינתי אני, כל כך טוב הכל 
ויפה. בילוי הזמן עם הבנות הוא כל כך 
נחמד, כולן כל כך מתוקות וחביבות וחבל 
רק שאין אפשרות להנות מהן הנאה 
מלאה.
נוסף לזה עצוב לי מאד, כי זה כבר חודש 
ימים שאין לי מכתבים ממך. אני תולה לעת
עתה את הסיבה בסדרי הדואר בארץ, אבל
אין זה מנחם אותי בהרבה. ואם במשך 
הימים הקרובים לא אקבל ידיעה ממך, הרי 
אתחיל "להזעיק" את כל הגורמים, אשר
יכולים לברר משהו בקשר למצבך. 
אני רוצה לקוות ששלום לך ושבמהרה 
אקבל ידיעות ממך. אני, כרגיל, כותבת 
לך כל שבוע ויתכן שגם אתה לא מקבל
את מכתבי. אם מכתבי זה יתקבל אליך
תעשה את כל האפשרי בכדי להודיעני
בדרך הבטוחה ביותר (ולו אפילו 
בטלגרמה) על שלומך.
במכתב שלפני האחרון כתבתי לך על 
מקרה האסון שקרה עם ברוך סויטלמן. אז
כשכתבתי לך, היתה עוד תקוה לחייו, אבל
ביום שלישי של אותו שבוע הוא מת. לא
אספיד אותו, אינני יודעת לעשות זאת,
אבל על גודל האבידה למשפחה ולמשק תוכל 
לעמוד בעצמך.
השבוע קיבלתי מכתב מבוריה 
ומחנקה. גם הם כותבים לי (בהיותם בטוחים
 שיש לי מכתבים ממך מהדרך) שאין להם
 מכתבים ממך, וזה הגדיל עוד יותר את
 דאגתי לשלומך.
כתבתי לך כבר שיגאל איננו נמצא
עכשיו בבית-הערבה ושעליך לכתוב אליו 
לעין-חרוד. הוא בריא ושלם. כרגע הוא 
נמצא בסמינר ובחוזרו יוכל 
לתת שעורים לכתה. יעקב צירר, שהיה 
אתו יחד בבית הערבה, משבח אותו מאד ומספר עליו 
הרבה טובות.
אילנה'לה קיבלה השבוע שוב פעם 300 גר.
משקלה  4.500. יש לי חלב יותר מהפעמים
הקודמות ובכלל אין לי כל קשיים אתה. 
חמודה מאד. כבר התחילה אפילו לצחוק.
ארנה טובה כרגיל. מיכליק חבובה
[עמוד 3]
הולכת ונהיית "גדולה" ועצמאית.
ובכלל הכל יכול היה להיות יפה 
ונחמד כל כך לולא המצב הכללי ה"מזופת".
אני עובדת בסניטריות, לעת עתה, ושעות 
העבודה הן נוחות מאד. אני מספיקה 
לנוח ומרגישה את עצמי בכי טוב.
ואתה, אבא'לי, העיקר שתכתוב לי 
ואל תפסיק לפַנּקֵנִי במכתבים כמו
"בימים הטובים ההם". אולי בכל זאת 
הדואר "ירחם" עלי והמכתבים יגיעו.
כל טוב לך, חביבי, נשיקות 
הרבה, הרבה מכולנו 
             ושלום                     
                   שלך – חנה.

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: חנה נאור
מיקום: קיבוץ נען
תאריך: 20.03.1948

מקבל/ת המכתב

שם: אבא נאור
מיקום: הונגריה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/3

נען,  20.3.48	
מס. 25

[עמוד 1]
שלום לך יקירי ואהובי,
אחרי שבוע של גשמים שוטפים, התבהרו היום
השמים. מזג אויר חם ובהיר. מסביב הכל ירוק 
ורענן ובלב קשה כל כך, כל כך מעונן, שחור.
שמעתי הבוקר את החדשות ברדיו ונהיה
קשה כל כך. והידיעה היא על הסתלקות אמריקה
מהצעת החלוקה. אינני פוליטיקאית. אינני יודעת 
מה היה לו נתנה לנו המדינה היהודית. אינני 
יודעת גם מה נשקף לנו עוד לעתיד, ברור 
לי רק שכל המשחק הזה אתנו הוא מחפיר,
מבייש ושכל העולם איננו שוה ולא כלום, עולם 
שכולו בנוי על עסקים ורבונות של הקפיטל.
אמנם מותר היה לי כבר לדעת את זאת 
מזמן, אבל בכל זאת רצינו כל פעם מחדש 
להאמין שיש איפה שהוא גם צדק ורצון טוב 
לעזור לנו. והנה התבדינו גם הפעם. 
ונדמה לי שהמכה הפעם היא קשה מאד.
בעיקר, להמון העם הפשוט, שרוצה להאמין
שסוף סוף נוכל לצאת מהמיצר ולהיות
עם ככל העמים. ונשארה לנו רק האכזבה 
הקשה. אינני יכולה לבטא את כל זה. 
[עמוד 2]
מה שמתרחש בליבי. יודעת אני רק שקשה, 
קשה מאד!  ומי יודע מה עוד נשקף לנו 
להבא.
ומחוץ לזה, בפינתי אני, כל כך טוב הכל 
ויפה. בילוי הזמן עם הבנות הוא כל כך 
נחמד, כולן כל כך מתוקות וחביבות וחבל 
רק שאין אפשרות להנות מהן הנאה 
מלאה.
נוסף לזה עצוב לי מאד, כי זה כבר חודש 
ימים שאין לי מכתבים ממך. אני תולה לעת
עתה את הסיבה בסדרי הדואר בארץ, אבל
אין זה מנחם אותי בהרבה. ואם במשך 
הימים הקרובים לא אקבל ידיעה ממך, הרי 
אתחיל "להזעיק" את כל הגורמים, אשר
יכולים לברר משהו בקשר למצבך. 
אני רוצה לקוות ששלום לך ושבמהרה 
אקבל ידיעות ממך. אני, כרגיל, כותבת 
לך כל שבוע ויתכן שגם אתה לא מקבל
את מכתבי. אם מכתבי זה יתקבל אליך
תעשה את כל האפשרי בכדי להודיעני
בדרך הבטוחה ביותר (ולו אפילו 
בטלגרמה) על שלומך.
במכתב שלפני האחרון כתבתי לך על 
מקרה האסון שקרה עם ברוך סויטלמן. אז
כשכתבתי לך, היתה עוד תקוה לחייו, אבל
ביום שלישי של אותו שבוע הוא מת. לא
אספיד אותו, אינני יודעת לעשות זאת,
אבל על גודל האבידה למשפחה ולמשק תוכל 
לעמוד בעצמך.
השבוע קיבלתי מכתב מבוריה 
ומחנקה. גם הם כותבים לי (בהיותם בטוחים
 שיש לי מכתבים ממך מהדרך) שאין להם
 מכתבים ממך, וזה הגדיל עוד יותר את
 דאגתי לשלומך.
כתבתי לך כבר שיגאל איננו נמצא
עכשיו בבית-הערבה ושעליך לכתוב אליו 
לעין-חרוד. הוא בריא ושלם. כרגע הוא 
נמצא בסמינר ובחוזרו יוכל 
לתת שעורים לכתה. יעקב צירר, שהיה 
אתו יחד בבית הערבה, משבח אותו מאד ומספר עליו 
הרבה טובות.
אילנה'לה קיבלה השבוע שוב פעם 300 גר.
משקלה  4.500. יש לי חלב יותר מהפעמים
הקודמות ובכלל אין לי כל קשיים אתה. 
חמודה מאד. כבר התחילה אפילו לצחוק.
ארנה טובה כרגיל. מיכליק חבובה
[עמוד 3]
הולכת ונהיית "גדולה" ועצמאית.
ובכלל הכל יכול היה להיות יפה 
ונחמד כל כך לולא המצב הכללי ה"מזופת".
אני עובדת בסניטריות, לעת עתה, ושעות 
העבודה הן נוחות מאד. אני מספיקה 
לנוח ומרגישה את עצמי בכי טוב.
ואתה, אבא'לי, העיקר שתכתוב לי 
ואל תפסיק לפַנּקֵנִי במכתבים כמו
"בימים הטובים ההם". אולי בכל זאת 
הדואר "ירחם" עלי והמכתבים יגיעו.
כל טוב לך, חביבי, נשיקות 
הרבה, הרבה מכולנו 
             ושלום                     
                   שלך – חנה.

עמוד 1/3
עמוד 1/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: אבא נאור
מיקום: הונגריה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות