נען, 6.3.48

[עמוד 1]
שלום יקירי,
השבוע לא קבלתי ממך מכתב, ואני מקוה שהסיבה לכך הם סדרי
דואר שלנו. ואני מתנחמת בזה ומזדיינת בסבלנות. השלום לך?
ומדוע זה עד עכשיו לא הצלחת להגיע למקום, התצטרך לעבור
שוב פעם כל זה מה שכבר עבר עליך?
אצלי והבנות הכל בסדר. כולנו בריאים. אילנה'לי ממשיכה
להיות תינוקת ג'דה – בשבוע שעבר קיבלה 250 גר. ומשקלה
עכשיו – 3.950. מיכליק כבר הפסיקה בקונצים שלה ולא
מכבידה עלי כלל. הולכת יפה לישון והפסיקה בשגעונותיה –
הלוואי אף לאנגע יארן! [יידיש]
השבוע קיבלתי מכתב מיגאל. הוא נמצא ביגור ומבקש אותי
לכתוב על כולנו (והוא מוסיף – "על כל הבנות".) הוא ממשיך להתאונן
על חוסר מכתבים ממך וכתב לי שמסר לך לשלוח את המכתבים אליו
לפי כתובת עין-חרוד, בכדי שהמכתבים לא ילכו לאבוד. אני
אשתדל לשמור על הקשר אתו, כל זמן שיהיה ביגור, על ידי חיה'לה
ואציע לו גם שהוא ישלח את המכתבים אליך על ידי ושיעביר אותם אלי
ע"י חיה'לה שמבקרת בבית אחת לשבועיים.
רציתי לכתוב לך על דא ועל הא, אלא שמצב הרוח במשק היום
מדוכא מאד, והוא משפיע גם עלי: ברוך סויטלמן שוכב בבית
החולים, ומצבו, כפי שמסרו בצהרים, ללא תקוה. ביום ראשון שעבר
הוא יצא לשמירה יחד עם שמשון דורון וזה האחרון, בנסותו את
הכלי פצע את ברוך בבטן. נתחו לו והיתה איזה ימים תקוה שיצא
בשלום, אך אתמול קבל חם גבוה, התגלה אינפקט ומצבו היום
אנוש. מצב הרוח קשה. חברים רבים נסעו היום אליו.
בשמשון אין לקנא, כמובן.
סדרי הדואר גם בנען כל כך לקויים (מחוסר כסף) שאין לי אפילו האפשרות
לכתוב לך יותר מפעם לשבוע, אם כי הייתי רוצה לעשות זאת.
מחר אני מתחילה כבר לעבוד, בשעה טובה ומוצלחת!
ברגע שאקבל ממך ידיעה שהגעת למקום, אכתוב לך יותר
[עמוד 2]
ובדרך כלל עוברים הימים כסדרם אצלנו. אלא שהמצב בארץ עגום
מאד. היום בוצע פשע איום בירושלים. שלוש מכוניות צבאיות עברו
ברחוב בן-יהודה והניחו חומר נפץ רב שהתפוצץ ושורה של
בנינים על כל דייריהם נהרסו כליל. ההתרגשות רבה ואני בשמעי
את החדשות לא יכולתי להתאפק ופרצתי בבכי בחושבי על כל
האומללים האלה שנספו ונפצעו. עד כה נמצאו כ- 37 הרוגים ו- 123
פצועים, כמחציתם קל. עבודות פנוי ההריסות נעשות במהירות
רבה ע"י תושבי ירושלים עצמם. את הצבא והמשטרה שבאו
לעזרה בקשו להסתלק, שלא לעורר עוד יותר את זעמם של
התושבים. וככה חיים, חביבי! מתוך נשיכת שפתיים ושמירה
על הרוח, שלא להתיאש! עולם עכור שכזה!
אצלנו שקט.
אני מחכה לידיעה ממך ומקוה שתחזור בשלום למקומך.
עוד השבוע, אולי, אשתדל לכתוב לך כמה מלים. הרבה אין
מה לכתוב. כלאמר הייתי יכולה לכתוב, אני חייבת לך תשובה
על כמה שאלות שעוררת במכתביך הקודמים, אלא שאין לבי
פנוי לכך ואתך הסליחה הפעם.
כל טוב לך ונשיקות רבות מכולנו
שלך באהבה ובגעגועים רבים
חנה