יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם חנה נמצאת בארץ בעיצומה של מלחמה, היא כותבת לבעלה על המצב ומספרת על שלוש בנותיהם הגדלות
סיפור רקע
שלוש הבנות, ובייחוד התינוקת אילנה, ממלאות את עולמה ואת נפשה של חנה ומשמחות אותה בהיעדרו של בעלה. אומנם היא איננה מקבל מכתבים ממנו, אבל היא תולה זאת בסדרי הדואר. היא עצמה ממשיכה לכתוב בכל מקרה כל שבוע. חנה רוצה להאמין שהכול בסדר אצלו ומרגיעה אותו שהמצב בארץ איננו קשה כל כך כמו שזה נראה בכתבות העיתונות.
מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים ששלחה חנה נאור לבעלה אבא נאור, אשר פעל בהונגריה להעלות יהודים לארץ ישראל. חנה נותרה בקיבוץ נען עם שלוש בנות קטנות: אורנה, מיכל ואילנה התינוקת שנולדה בזמן השליחות של אבא, ובמכתביה היא מספרת לו על כל אחת מהן. חנה שלחה את המכתבים בלי לדעת היכן אבא נמצא, ואם הוא קורא את המכתבים. זו הייתה צורת התקשורת של השניים, עד שבשלב מסוים הפסיק אבא לענות למכתביה של חנה. מאוחר יותר התברר לה כי הוא נכלא
מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים ששלחה חנה נאור לבעלה אבא נאור, אשר פעל בהונגריה להעלות יהודים לארץ ישראל. חנה נותרה בקיבוץ נען עם שלוש בנות קטנות: אורנה, מיכל ואילנה התינוקת שנולדה בזמן השליחות של אבא, ובמכתביה היא מספרת לו על כל אחת מהן. חנה שלחה את המכתבים בלי לדעת היכן אבא נמצא, ואם הוא קורא את המכתבים. זו הייתה צורת התקשורת של השניים, עד שבשלב מסוים הפסיק אבא לענות למכתביה של חנה. מאוחר יותר התברר לה כי הוא נכלא וזו הייתה הסיבה שלא הגיב. אף שנעצבה לשמוע על מאסרו, הוקל לה, שכן היא לפחות ידעה היכן הוא נמצא. לבסוף אבא נאור שוחרר מן הכלא ברומניה וחזר לקיבוץ נען.
אבא נאור נולד ב־7 במארס 1906 בעיירה ליפקאן, סרביה. הוא גדל בבית ציוני מובהק, ובגיל 19 עלה לארץ. בשנת 1925 הצטרף לקיבוץ עין השלושה, נשא לאישה את אשתו הראשונה נוסיה, ונולדו להם שני בנים: המרא ויגאל. מאוחר יותר התגייס לנוטרות. בשנת 1937, בתקופת העלייה לקרקע של טירת צבי היה למפקד, ובשנת 1938 היה ממקימי חניתה. קשריו עם נוסיה התערערו, והוא יצא לפעילות ב"הגנה" מחוץ לבית. בשנת 1939 הכיר את חנה, שהייתה לאשתו השנייה, והם עברו לגור בקיבוץ אפיקים, שם נולדו אורנה ומיכל. בנובמבר 1945, עברו אבא וחנה לקיבוץ נען. בשנת 1947 יצא אבא לשליחות ברומניה במסגרת עלייה ב', ונאסר בעוון פעילות זו. בתקופה הזו, ימי מלחמת השחרור, נולדה הבת השלישית אילנה. כאשר חזר אבא משליחותו מחו"ל, החל לעבוד במשרד המפעל, ובשנת 1956 נבחר למזכיר קיבוץ נען.
להלן דבריה של חנה על אבא נאור:
"כל שנות חייו היה אבא איש רעיון ועקרונות, פעיל בכל שטחי החיים, הוועדות ותפקידים שונים. איש אוהב שיחה, ידע גם להקשיב לכל הפונה אליו. אהב את המשפחה וטיפח קשרים עם כל ענפיה. איש אוהב חיים ואופטימי מטבעו. למרות מחלותיו הקשות ידע להסתיר מכולנו את מכאוביו ועד הרגע האחרון לא הטריד איש בהם. ב־12.5.1966 (ביום עלייתי לארץ לפני 41 שנים) נפטר אבא בישיבה על מיטתו, בלי שמישהו היה לידו. הוא חי את חייו במלואם והעניק לכולנו את כל האהבה לכל הטוב והיפה שבחיים של הקיבוץ".
ארועי התקופה
כתב היד
נען 13.3.48
מס' 24
[עמוד 1]
שלום לך יקירי,
זה שבוע שני שאין לי כבר דואר ממך. אני רוצה להאמין שהסיבה
לכך היא סדרי הדואר שלנו, ועל כן אינני דואגת עדין. אני רוצה
להאמין שהכל בסדר אצלך. ואני ממשיכה לכתוב לך.
המכתב האחרון ממך שהיה לי הוא מה- 12.2, ומאז, מחוץ למכתבו
של בוריה מה17.1 אין לי ידיעות עליך.
ואצלנו החיים מתנהלים כדרכם. המצב הכללי, כרגיל איננו משמח, אם כי
איננו קשה כל כך, כפי שזה נראה לכם מרחוק. ידוע לנו
פה, כי כל הידיעות המגיעות אליכם הן מופרחות, כרגיל,
כי לא מעט עתונאים של עתונות-החוץ רודפי סנסציות הם. כן
הופרחו בהרבה ידיעות על ההתפוצצות בחצר המוסדות בירושלים.
אתה בינתים תקרא בודאי בעתונות הא"י על המקרה, ועל כן לא אכתוב
פרטים. על כל פנים, למודי נסיון אתם, כבר, כי אין להאמין לידיעות,
כפי שהן נמסרות בעתוני חוץ.
ואני, חיי מרוכזים כולם מסביב למשפחתנו – מסביב לשלושת החמודות
שלי. והֵן באמת אחת טובה מהשניה.
אילנלה תינוקת טובה. יש לי מספיק חלב. היא יונקת יפה ואין לי כל
קשיים אתה. כבר כתבתי לך, בכל אחד מהמכתבים על הקבלות היפות
במשקל שהיא מקבלת, ועל כן לא אחזור על זה אלא אמסור בסכום:
במשך ששת השבועות יש לה תוספת של 1.360 ק"ג ומשקלה עכשיו, מחוץ
לשבוע הזה הוא 4.200 ק"ג. פניה נחמדים מאד, כמעט יפהפיה. היא
פוקחת כבר יפה את העינים ומחזיקה יפה מאד את הראש. היום
צלמו כבר אותה, אלא שעשו את זה בלעדי, כי אני עבדתי ואינני
יודעת אם התמונה תצליח.
מיכלי – מתוקה מאד. אתה בודאי היית מוצא בה שינוי רב עד אין
ערוך. מאז שהיא הבריאה מהאבעבועות, ומותר לה להיכנס לבית-
התינוקות, היא הפסיקה לעשות לי קונצים. היא ראתה איך
שאילנה יונקת ומאז נהיה לה ברור שאין המטפלת יכולה
להאכיל אותה, ושאני מוכרחה ללכת אליה. היא אומרת שרק היא
(מיכלי) אוהבת את אילנה ובכל הזדמנות אומרת שאילנה'לה "עוד
יותר חמודה!" מאז שהיא עברה לגן היא יודעת הרבה שירים ולא
סוגרת את הפה במשך כל הערב: או שהיא שרה או ששואלת שאלות
בלי סוף – "למה" או שמספרת לי מעשיות. אני ממש נשארת בלי ראש
ממנה. היא יודעת כבר את השמות של כל הפרחים במחנה ובסביבה
[עמוד 2]
ומתעכבת על יד כל הגינות והערוגות. להגיע אתה לאיזה מקום מסויים
כמעט מן הנמנע הוא. בדרך יש כל כך הרבה דברים מענינים! ועל הכל
צריך להגיב, על כל דבר צריך לשאול. היא עוברת עכשיו תקופה נפלאה.
וגם ארנה'לה נפלאה. נקשרה מאד אל מיכל ואלי והטפול במיכל נהיה
בשבילה דבר המובן מאליו. אינני צריכה כבר להזכיר לה שהיא צריכה
לקחת אותה ערב ערב מהגן והיא כבר עושה את זה מתוך רצון
ולא רק מתוך חובה.
ומכל הנ"ל תבין שאף מצב רוחי טוב. במידה שהשלישיה בסדר, הרי
טוב לי ועולמי הפנימי-נפשי מלא וגדוש מחויות נעימות. לו רק
הענינים הכלליים היו בסדר! מי יתן והמצב ישתנה כבר לטובה!
מי יודע מתי יבואו ימים שקטים יותר!
כתבתי לך כבר שקבלתי מכתבים מיגאל. אחד המכתבים העברתי
גם אליך. עכשיו הוא נמצא ביגור ואני כתבתי אליו.
כבר כתבתי לך במכתבי הקודמים שסדרי הדואר שלנו לקויים מאד,
ויכול להיות שגם מכתבי אליך לא מגיעים בסדר. אל תדאג, על
כן, אם הידיעות מאתנו לא תהיינה רצופות כל כך. אני על כל פנים,
לא אפסיק לכתוב ואמשיך, כמו עד היום לכתוב בקביעות אחת לשבוע.
ובזה אסיים. אאחל לך הרבה טוב ושלומים.
נשיקות מ כ ו ל נ ו
שלך באהבה
חנה
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
