יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם חסקל כותבת מבואנוס איירס להניה שבישראל על המצב לפני שפרצה מלחמת ששת הימים, ועל דאגתה לשלום הניה ומשפחתה
סיפור רקע
חסקל גראייק, קרובת משפחתה של הניה, כותבת לה ימים ספורים לפני מלחמת ששת הימים. האיומים על מדינת ישראל בימים לפני פרוץ המלחמה מדאיגים את חסקל והיא רוצה לשמוע ממקור ראשון מה שלום המשפחה בארץ. חסקל מציעה שהניה תשלח את בנה לחופשה אצלם, כי זה יכול להיות מאוד נחמד שבני הדודים ייפגשו. חסקל שולחת דרישות שלום מהמשפחה ומבקשת מהניה שתספר על מה שקורה בארץ.
הניה לבית גראייק נולדה בוורשה בשנת 1923 להוריה ישראל וציפורה. גצל באומהקר, לימים בעלה, נולד גם הוא בוורשה, שנת 1921, להוריו יוסף חיים וזלטה זהבה. שתי המשפחות גרו בשני הרחובות היהודיים הראשיים בוורשה. משפחת גראייק התפרנסה בעיקר ממוצרי עור, כמו כפפות וכובעים, ואילו משפחת באומהקר עסקה בחינוך והוראה. הניה וגצל הכירו זו את זו בזכות קרבת המגורים. הניה נהגה לספר לילדיה כיצד היה גצל עולה ברגל לדירתה בקומה החמישית ולעיתים מביא עימו
הניה לבית גראייק נולדה בוורשה בשנת 1923 להוריה ישראל וציפורה. גצל באומהקר, לימים בעלה, נולד גם הוא בוורשה, שנת 1921, להוריו יוסף חיים וזלטה זהבה. שתי המשפחות גרו בשני הרחובות היהודיים הראשיים בוורשה. משפחת גראייק התפרנסה בעיקר ממוצרי עור, כמו כפפות וכובעים, ואילו משפחת באומהקר עסקה בחינוך והוראה. הניה וגצל הכירו זו את זו בזכות קרבת המגורים. הניה נהגה לספר לילדיה כיצד היה גצל עולה ברגל לדירתה בקומה החמישית ולעיתים מביא עימו פרחים, ואיך כל הבנות התעלו מיופיו.
מלחמת העולם השנייה פרצה כאשר השניים היו צעירים בני 16 ו־18. כל שבעת אחיו ואחיותיו של גצל באומהקר נספו בשואה. ממשפחתה של הניה ניצל האח סטפן שלחם בגטו ורשה, ולימים עלה ארצה והיה ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות ומוסד יד ושם. הניה וגצל נפגשו באושוויץ וגם בסוף המלחמה, עברו יחד לפריז לקרובי משפחתה של הניה ושם נישאו. כיוון שהיו שניהם ציוניים הם עלו לארץ בשנת 1949.
בתחילה גרו גצל והניה במעברות, אחר כך בשכונת ביצרון בתל אביב, בבני ברק ולבסוף השתקעו ברמת גן. גצל עבד בתחילה בבניין ובהמשך בחברת החשמל. הניה השלימה את הכנסת המשפחה כתופרת. הם מיעטו לשתף בזיכרונותיהם מימי השואה. הניה אף נהגה להסתיר את המספר המקועקע על ידה בפלסטר, עד אשר פעם אחת, כשביקרה את גצל בבית חולים, אמרה לה מישהי "שהם יתביישו, לא את".
יוסי באומהקר, בנם של השניים, מספר כי ההורים בכל זאת סיפור על מה שעבר עליהם בשואה יותר מאשר על החיים שלפני המלחמה. כשגדל חשב כי המשפחה שלו מרובת דודים ודודות. לימים התברר לו כי אותן "דודות" הן חברותיה של הניה מהבלוק באושוויץ, שבכוחות משותפים הצליחו לשרוד ברעב, במחלות ובקור. הקשר הזה נעשה חזק יותר מקשר דם.
גצל באומהקר, שבריאותו התרופפה מאוד בשל התנאים במחנות, נפטר בגיל 65 בשנת 1986. הוא הספיק לראות שני נכדים צברים ראשונים. הניה נפטרה בשנת 2017, שנה לפני הולדת נינתה הבכורה.
המכתב הועלה לאתר במסגרת שיתוף פעולה של פרויקט אוצרות עם המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, לרגל 55 שנים למלחמה.
ארועי התקופה
כתב היד
[תרגום: יוסי באומהקר וזהבה מרקס]
29.5.67
הניה, גצל והילדים היקרים.
את החדשות אצלכם בארץ אנו שומעים כמה פעמים
ביום דרך הרדיו. בואו נקווה שהזמנים ישתנו לטובה.
תכתבי, הניה, מה קורה אצלך. יש לי רעיון
שתשלחי את הבן הקטן שלך אלינו לחופשה. באווירון/טיסה
על חשבוני. כתבי לי מייד לגבי זה, שאוכל לסדר
את העניין. אם ניתן לשלוח את סרז'לה ולשלם אהיה מאוד מרוצה.
שלום [אח של הניה] יכול להיות מעוניין ששני בני הדודים, הבן של שלום ושלך
יבואו אלינו. כתבי לי עוד מה קורה אצלכם.
כולנו שולחים לך דרישת שלום לבבית וברכות טובות.
מה שלום סרז'לה? בוודאי הוא במילואים.
נשיקות לכם.
חסקל
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
גלריה
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
