אוֹצָרוֹת
1949 06 במרץ

טובה אבלה על מות בתה התינוקת דבורה; היא מספרת למשפחתה על מצבה הנפשי הרע

טובה לוין סולטר תל אביב פורסם על ידי מערכת אוצרות
חתונת טובה ויהודה סולטר

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

טובה אבלה על מות ביתה התינוקת דבורה. היא מספרת על רצונה העז לשוב לארה"ב וגם על רבים מהעולים שמעוניינים לרדת מהארץ. היא סוקרת את מצבה הנפשי ומצבה הפיזי ומספרת על ביקורת תכופים לרופאים. עוד מספרת על הבירוקרטיה שבייבוא המקרר וכיצד עליה לסדר את רכושם במידה ויהודה בעלה ישתחרר מהצבא ויוכלו השניים לשוב לארה"ב. בין מצבה הנפשי המעורער ותחושת הבדידות היא גם מספרת על חגיגת יום הולדת לחברה ואווירת שבת קלה. ברמה הלאומית מספרת טובה על הפסקת האש עם מצרים ועל תקוותה שהמלחמה תיפסק והמצב הכללי והכלכלי בארץ יתייצב בעקבות זאת. עוד היא שואלת לגבי המצב הכלכלי בארה"ב והשפעתו על משפחתה ועליה במידה ותשוב לשם. *למכתב זה צורף מכתב נוסף מתאריך 27.2.1949 * טובה לוין סולטר, בת לצבי וברטה לוין, נולדה בארה"ב בשנת 1921. חברת גרעין ב"שומר הצעיר". אביה היה עורך דין וציוני נלהב. המשפחה

טובה אבלה על מות ביתה התינוקת דבורה. היא מספרת על רצונה העז לשוב לארה"ב וגם על רבים מהעולים שמעוניינים לרדת מהארץ. היא סוקרת את מצבה הנפשי ומצבה הפיזי ומספרת על ביקורת תכופים לרופאים. עוד מספרת על הבירוקרטיה שבייבוא המקרר וכיצד עליה לסדר את רכושם במידה ויהודה בעלה ישתחרר מהצבא ויוכלו השניים לשוב לארה"ב. בין מצבה הנפשי המעורער ותחושת הבדידות היא גם מספרת על חגיגת יום הולדת לחברה ואווירת שבת קלה. ברמה הלאומית מספרת טובה על הפסקת האש עם מצרים ועל תקוותה שהמלחמה תיפסק והמצב הכללי והכלכלי בארץ יתייצב בעקבות זאת. עוד היא שואלת לגבי המצב הכלכלי בארה"ב והשפעתו על משפחתה ועליה במידה ותשוב לשם. *למכתב זה צורף מכתב נוסף מתאריך 27.2.1949 * טובה לוין סולטר, בת לצבי וברטה לוין, נולדה בארה"ב בשנת 1921. חברת גרעין ב"שומר הצעיר". אביה היה עורך דין וציוני נלהב. המשפחה עלתה לא"י בשנת 1928 אך נאלצה לחזור לארה"ב בשנת 1931-2. טובה התגעגעה לארץ ישראל ולשפה העברית. היא הצטרפה אל השומר הצעיר בשנת 1933, שם הכירה את בן זוגה יהודה. בשנת 1946 עלתה בפעם השנייה לא"י, אך גם לאחריה נאלצה לחזור לארה"ב בשנת 1949. רק שנים לאחר מכן, בפעם השלישית בה עלתה לישראל, הצליחה טובה להתיישב ולהישאר בארץ שכה אהבה.

כתב היד

עמוד 1/4

6.3.1949 – מאמא יקרה, החזקתי במכתב הזה ולא שלחתי אותו עד שקיבלתי מכתב מהבית.
נעשיתי קצת מודאגת. היום סוף־סוף הגיע דואר. שני מכתבים ממך, אחד מהחבר שלי תולי ואחד משרה לכטרמן מיפו.
אין הרבה חדש. אין חדש בנושא השחרור של יהודה אך הוא עדיין עובד על זה.
אני שמחה שאנחנו מקבלים את האמבטיה והדברים של התינוקת מה"מזרחי", נמכור את האמבטיה,
ואת הבגדים נשמור. אנחנו מקווים שיהיו לנו תינוקות נוספים ואין סיבה שניתן את כל הדברים
ואחר כך נצא ונוציא שוב כסף או נישאר בלי כלום כמו שקרה לנו עם דבורהל'ה. (לו ידענו על
תינוק שבאופן מיוחד זקוק, לא היה נראה לנו נכון להחזיק בדברים.) בכל מקרה, בשבוע האחרון
הרגשתי טוב יותר מבחינה נפשית אם כי מבחינה פיזית לא כל כך טוב. אני צריכה לעקור כמה
שיניים, ומעדיפה לעשות זאת בארצות הברית, אם זה יהיה בקרוב. לא נראה שנוכל להגיע הביתה
לפסח… אולי בדוחק. לו ידענו בוודאות שיהודה ישוחרר היינו מתחילים סידורים בנוגע לפספורטים.
גם זה לוקח זמן, ואנחנו לא יכולים לטפל בזה כבר עכשיו.
כן, קיבלתי את 20 הדולרים וגם את 100 הדולר אבל לא יצרתי קשר עם כרמלה ברקסון לגבי מה
שעוד יש אצלה. המקרר בתהליך של פריקה ולכן הפקדנו אותו בידי סוכן ואנו מחכים. כאשר נדע
מה תוכניותינו לעתיד ננסה למכור אותו. תמיד קיימת אפשרות שיחזיקו אותו כאן ואז נרצה אותו
לעצמנו. השבוע היה לפיליס יום הולדת והיא הזמינה כמה אנשים לביתם. היא הזמינה אותנו ואת
משפחת ברנשטיין הגרים ברחובות ויש להם מכונית. זה איפשר לנו לנסוע ולחזור. (אין שירות
אוטובוסים אחרי תשע בערב.) עזבנו שם במצב רוח טוב. פגשנו שם את בת שבע פישמן, פרסיליה
(בלוק) פישמן, שפרה וראובן (חברים שלנו שהיו איתנו בקיבוץ ועזבו גם כן) ואחרים שהיו "חברים
של חברים". נהנינו מאוד, והסיעו אותנו עד הדלת. הרגשתי טוב מאוד לצאת, לשם שינוי. בזמן
האחרון אני נוסעת הרבה לרופאה שלי בתל אביב ומתעייפת מאוד. יש לי דלקת פנימית ואני
הולכת לטיפולים. הכול מפני שאני במצב ירוד ולא אוכלת כמו שצריך. אתמול הייתה שבת
ונהניתי ממנה יותר משנהניתי בשבת זה זמן רב. לשם שינוי, מזג האוויר נעים וחמים. יהודה עבד
רק חצי יום והגיע הביתה לפני אחת בצהריים. ביום שישי, אפיתי עוגת שיש של שני צבעים ובדיוק
קיבלנו את חבילת הסוכריות שלך שנשלחה לחנוכה. פיליס, שהייתה כאן כמה ימים קודם לכן,
השאירה לנו קופסת שימורים של בשר וקופסא של מרק עוף. עם כל אלה הייתה לנו תחושה של
שבת של ממש. בילינו יפה. קראנו וישנו ואחר כך הלכנו לטייל, ובמוצאי שבת הלכנו לסרט בהצגה
ראשונה. היה נינוח ונעים.
תולי כתב שהוא שמע שאנחנו חוזרים והוא רוצה מאוד לראות אותנו. טוב לחשוב שיהיו לנו
חברים שיקדמו את פנינו. כאן אנחנו כל כך רגילים להיות לבד. לחברה שלי שרה, שביפו, קשה
מאוד בארץ. עם שני ילדים בתנאים האלה, במחירים הגבוהים כאן, קשה מאוד לחיות. היא עושה
כל דבר בעצמה וזו עבודה רבה. הילדים חלו הרבה בחורף הזה. כולם מקווים שהמצב ישתפר,
שהמלחמה תיגמר והכלכלה תתייצב. עדיין לא עשינו תוכניות לפסח. לא, אינני חושבת שהיינו
רוצים לעשות את הסדר עם משפחת רידר. נראה מה קורה כאן. אם נדע שאנו נשארים כאן, נראה
מה אחרים עושים (ההקלמנים ואחרים), ואולי יהיה סדר ציבורי שנשתתף בו. התפלאתי לשמוע
שאסתר קרשנר חוזרת הביתה. אני חושבת שטיול בפלטבוש או בבורו פארק יהיה כמו טיול בתל
אביב, עם כל הפרצופים המוכרים. האטנברגים מתכוננים לעזוב ביוני. לסילביה נולד תינוק. (יום
לפני שדבורהל'ה נפטרה.) אמא של סילביה מגיעה עוד מעט. אם את רואה אותה, זוג גרבי ניילון
יהיו שימושיים. זה הכול. אני ממהרת לרופאה אז אהבה לכולם. מקווה שיהיו לי חדשות בקרוב.
כתבו! דרישת שלום למשפחה, מיהודה וטובה.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: טובה לוין סולטר
מיקום: תל אביב
תאריך: 06.03.1949

מקבל/ת המכתב

שם: ברטה לוין
מיקום: ברוקלין, ארה"ב

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

6.3.1949 – מאמא יקרה, החזקתי במכתב הזה ולא שלחתי אותו עד שקיבלתי מכתב מהבית.
נעשיתי קצת מודאגת. היום סוף־סוף הגיע דואר. שני מכתבים ממך, אחד מהחבר שלי תולי ואחד משרה לכטרמן מיפו.
אין הרבה חדש. אין חדש בנושא השחרור של יהודה אך הוא עדיין עובד על זה.
אני שמחה שאנחנו מקבלים את האמבטיה והדברים של התינוקת מה"מזרחי", נמכור את האמבטיה,
ואת הבגדים נשמור. אנחנו מקווים שיהיו לנו תינוקות נוספים ואין סיבה שניתן את כל הדברים
ואחר כך נצא ונוציא שוב כסף או נישאר בלי כלום כמו שקרה לנו עם דבורהל'ה. (לו ידענו על
תינוק שבאופן מיוחד זקוק, לא היה נראה לנו נכון להחזיק בדברים.) בכל מקרה, בשבוע האחרון
הרגשתי טוב יותר מבחינה נפשית אם כי מבחינה פיזית לא כל כך טוב. אני צריכה לעקור כמה
שיניים, ומעדיפה לעשות זאת בארצות הברית, אם זה יהיה בקרוב. לא נראה שנוכל להגיע הביתה
לפסח… אולי בדוחק. לו ידענו בוודאות שיהודה ישוחרר היינו מתחילים סידורים בנוגע לפספורטים.
גם זה לוקח זמן, ואנחנו לא יכולים לטפל בזה כבר עכשיו.
כן, קיבלתי את 20 הדולרים וגם את 100 הדולר אבל לא יצרתי קשר עם כרמלה ברקסון לגבי מה
שעוד יש אצלה. המקרר בתהליך של פריקה ולכן הפקדנו אותו בידי סוכן ואנו מחכים. כאשר נדע
מה תוכניותינו לעתיד ננסה למכור אותו. תמיד קיימת אפשרות שיחזיקו אותו כאן ואז נרצה אותו
לעצמנו. השבוע היה לפיליס יום הולדת והיא הזמינה כמה אנשים לביתם. היא הזמינה אותנו ואת
משפחת ברנשטיין הגרים ברחובות ויש להם מכונית. זה איפשר לנו לנסוע ולחזור. (אין שירות
אוטובוסים אחרי תשע בערב.) עזבנו שם במצב רוח טוב. פגשנו שם את בת שבע פישמן, פרסיליה
(בלוק) פישמן, שפרה וראובן (חברים שלנו שהיו איתנו בקיבוץ ועזבו גם כן) ואחרים שהיו "חברים
של חברים". נהנינו מאוד, והסיעו אותנו עד הדלת. הרגשתי טוב מאוד לצאת, לשם שינוי. בזמן
האחרון אני נוסעת הרבה לרופאה שלי בתל אביב ומתעייפת מאוד. יש לי דלקת פנימית ואני
הולכת לטיפולים. הכול מפני שאני במצב ירוד ולא אוכלת כמו שצריך. אתמול הייתה שבת
ונהניתי ממנה יותר משנהניתי בשבת זה זמן רב. לשם שינוי, מזג האוויר נעים וחמים. יהודה עבד
רק חצי יום והגיע הביתה לפני אחת בצהריים. ביום שישי, אפיתי עוגת שיש של שני צבעים ובדיוק
קיבלנו את חבילת הסוכריות שלך שנשלחה לחנוכה. פיליס, שהייתה כאן כמה ימים קודם לכן,
השאירה לנו קופסת שימורים של בשר וקופסא של מרק עוף. עם כל אלה הייתה לנו תחושה של
שבת של ממש. בילינו יפה. קראנו וישנו ואחר כך הלכנו לטייל, ובמוצאי שבת הלכנו לסרט בהצגה
ראשונה. היה נינוח ונעים.
תולי כתב שהוא שמע שאנחנו חוזרים והוא רוצה מאוד לראות אותנו. טוב לחשוב שיהיו לנו
חברים שיקדמו את פנינו. כאן אנחנו כל כך רגילים להיות לבד. לחברה שלי שרה, שביפו, קשה
מאוד בארץ. עם שני ילדים בתנאים האלה, במחירים הגבוהים כאן, קשה מאוד לחיות. היא עושה
כל דבר בעצמה וזו עבודה רבה. הילדים חלו הרבה בחורף הזה. כולם מקווים שהמצב ישתפר,
שהמלחמה תיגמר והכלכלה תתייצב. עדיין לא עשינו תוכניות לפסח. לא, אינני חושבת שהיינו
רוצים לעשות את הסדר עם משפחת רידר. נראה מה קורה כאן. אם נדע שאנו נשארים כאן, נראה
מה אחרים עושים (ההקלמנים ואחרים), ואולי יהיה סדר ציבורי שנשתתף בו. התפלאתי לשמוע
שאסתר קרשנר חוזרת הביתה. אני חושבת שטיול בפלטבוש או בבורו פארק יהיה כמו טיול בתל
אביב, עם כל הפרצופים המוכרים. האטנברגים מתכוננים לעזוב ביוני. לסילביה נולד תינוק. (יום
לפני שדבורהל'ה נפטרה.) אמא של סילביה מגיעה עוד מעט. אם את רואה אותה, זוג גרבי ניילון
יהיו שימושיים. זה הכול. אני ממהרת לרופאה אז אהבה לכולם. מקווה שיהיו לי חדשות בקרוב.
כתבו! דרישת שלום למשפחה, מיהודה וטובה.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: טובה לוין סולטר
מיקום: תל אביב
תאריך: 1948-09-15

מקבל/ת המכתב

שם: ברטה לוין
מיקום: ברוקלין, ארה"ב

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות