אוֹצָרוֹת
1948 18 בנובמבר

טובה בתקופה עמוסה – עובדת בעבודה פיזית קשה, מארחת את אחיה ומכינה את ביתה החדש

טובה לוין סולטר רחובות, ישראל פורסם על ידי מערכת אוצרות
יונתן סולטר (האח), ציפי (פיליס) ויוסף הקלמן המוזכרים במכתב

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

טובה עוברת תקופה עמוסה. היא עובדת בעבודה פיזית קשה, מארחת את אחיה יונתן שמבקר בישראל ובין כל אלו – מארגנת את ביתה לקראת מעבר דירה אל הבית החדש ברחובות ולקראת הלידה הקרובה. היא מספרת על התלאות שעברו כדי לעבור דירה וכן מתארת את התרשמותה הטובה מן הבית החדש והסביבה החדשה. טובה לוין סולטר, בת לצבי וברטה לוין, נולדה בארה"ב בשנת 1921. חברת גרעין ב"שומר הצעיר". אביה היה עורך דין וציוני נלהב. המשפחה עלתה לא"י בשנת 1928 אך נאלצה לחזור לארה"ב בשנת 1931-2. טובה התגעגעה לארץ ישראל ולשפה העברית. היא הצטרפה אל השומר הצעיר בשנת 1933, שם הכירה את בן זוגה יהודה. בשנת 1946 עלתה בפעם השנייה לא"י, אך גם לאחריה נאלצה לחזור לארה"ב בשנת 1949. רק שנים לאחר מכן, בפעם השלישית בה עלתה לישראל, הצליחה טובה להתיישב ולהישאר בארץ שכה

טובה עוברת תקופה עמוסה. היא עובדת בעבודה פיזית קשה, מארחת את אחיה יונתן שמבקר בישראל ובין כל אלו – מארגנת את ביתה לקראת מעבר דירה אל הבית החדש ברחובות ולקראת הלידה הקרובה. היא מספרת על התלאות שעברו כדי לעבור דירה וכן מתארת את התרשמותה הטובה מן הבית החדש והסביבה החדשה. טובה לוין סולטר, בת לצבי וברטה לוין, נולדה בארה"ב בשנת 1921. חברת גרעין ב"שומר הצעיר". אביה היה עורך דין וציוני נלהב. המשפחה עלתה לא"י בשנת 1928 אך נאלצה לחזור לארה"ב בשנת 1931-2. טובה התגעגעה לארץ ישראל ולשפה העברית. היא הצטרפה אל השומר הצעיר בשנת 1933, שם הכירה את בן זוגה יהודה. בשנת 1946 עלתה בפעם השנייה לא"י, אך גם לאחריה נאלצה לחזור לארה"ב בשנת 1949. רק שנים לאחר מכן, בפעם השלישית בה עלתה לישראל, הצליחה טובה להתיישב ולהישאר בארץ שכה אהבה.

כתב היד

עמוד 1/4

18 בנובמבר 1948
משפחה יקרה,
עבר זמן רב מאז כתבתי הביתה, בעיקר משום שהדברים היו באוויר, כך שלא הייתה לי סבלנות
להתיישב ולכתוב. לבסוף, לאחר עוגמת נפש רבה וכאב לב, אנחנו "שוכנים" ברחובות במשכננו
החדש. זו הרגשה טובה מאוד. יונתן כבר עזב, ובמידה מסוימת אני מצטערת שהוא לא כאן לראות
אותנו בתפאורה החדשה, לראות שהתקדמנו צעד אחד לפחות מחוץ לחור ההוא. הייתה לו
הזדמנות לראות את המקום הזה לפני שעברנו אליו, והוא הסכים איתנו שלאחר ההתרשמות
הראשונית, למקום בהחלט יש פוטנציאל. השבועות הספורים לפני שעברנו היו די גרועים. היו
מיליון דברים שהיו צריכים להיעשות ולא ידעתי היכן להתחיל. יותר מכך, הרבה דברים היו
תלויים ביהודה, והוא כמעט לא היה בסביבה. כשהוא היה בסביבה, הוא לא ידע יותר מאשר
קודם לכן. הסתובבתי בין כיסאות, מוצרי תינוקות ותריסר דברים נוספים שאנו צריכים, אבל
בסופו של דבר כל מה שקנינו היה ארגז קרח מיד שנייה וארון בגדים. הבחורים בסדנה של יהודה
בנו לו ארון בעל שלושה תאים סגורים בתחתיתו. שני מדפים בכל תא, ומדפים פתוחים בחלקו
העליון, עם שתי דלתות זכוכית לסגירה. החלק התחתון יהיה לחפצים של התינוק והחלק העליון
לספרים. עדיין עלינו לקנות כמה כיסאות, אמבטיית תינוק ומערכת שלמה של בגדי תינוק. (אנחנו
קונים מיטה ועגלה משרה ליכטרמן, כי הן כבר קטנות לתינוק שלה.) ישנם עוד מילוני דברים
נוספים שיש לארגן, בהם וילונות, אהילים, שטיחונים ועוד ועוד. אני סומכת על תריסר החיתולים
שמאמא שולחת. כתבי לי אם את מצליחה לשלוח משהו נוסף. גברת סולטר תשלח לי כמה דברים
שיגיעו עם מילטי. אני מופתעת מאוד שהוא לא יצר איתך קשר לפני שהוא עזב ולא שאל אם את
רוצה לשלוח משהו. אני חושבת שזה לא יפה מצדו. אם את יכולה לשלוח אמבטיה לתינוק עם
מישהו, על אף שזה יגיע באיחור, נוכל להיעזר בזה. אנחנו נקנה עכשיו רק אמבטיה פשוטה
ממתכת (אלומיניום) שנוכל להשתמש בה לכביסת חיתולים. לגבי שאר המוצרים לתינוק, מה
שאין לנו, בשבוע־שבועיים הקרובים או שנדע שהם בדרך או שנצא לקנותם כי לא נוכל להסתדר
בלעדיהם. כי יש מינימום מסוים שאנחנו חייבים שיהיה לנו בהישג יד.
מקצת מהסובב אותי עכשיו: עכשיו קצת אחרי השעה חמש בערב אך כבר די חשוך. אני כותבת
לאורם של שני נרות. אנחנו עדיין מדברים על חיבור לחשמל, אך עד כה העניין בגדר כוונות טובות
אז אנחנו פרימיטיביים ומשתמשים בנרות או במנורת לוקס. הכיור שאותו נכניס הביתה (זה יהיה
קל, יש רק לחבר צינור אחד), עדיין עומד בחוץ, במקום שאותו נכנה מרפסת. הוא יהיה מרפסת
כאשר יהודה יסדר אותו כמרפסת, אך כעת הוא עדיין רק מדרגת כניסה. מה שהיה מרפסת סגורה
ומשמש כחדר אוכל ומטבח, הופך ביתי ונעים. החדר המרכזי, שהוא חדר שינה וחדר אורחים,
מתברר כרחב ידיים. הריהוט שלנו עומד באופן חסר משמעות וחסר חשיבות על רקע הקירות, כך
שהמקום נראה ערום וריק, מחכה להתמלא. באופן כללי אנחנו מרוצים מהמקום הזה. אין כמו
ביתך שלך שבו אין אחר כופה עליך מה לעשות. מבחינה ספיריטואלית אני חשה טוב יותר בימים
האחרונים מאשר חשתי במשך חודשים רבים. אף על פי שאני עובדת קשה מאוד פיזית, שלא
כהרגלי. האווירה כאן פשוטה, שקטה וחופשייה יותר מאשר בתל אביב. יש לנו חצר גדולה,
השכנים שותפים בשימוש במים, בחבלי הכביסה ובשירותים שבחצר (ובמקלט התת־קרקעי). אך
אין רעש, אין המולה, אין קטנוניות וגידופים (שהיו נכנסים מהחלון האחורי בדירתנו בתל אביב).
כולם כאן חברותיים אלי מאוד ומציעים לי כל מיני דברים. שמעתי דיבורים בעברית וקצת ביידיש
אך תודה לאל לא גרמנית! רוב האנשים האלה באמת ותיקים, חלוצים ותיקים, בהחלט טיפוסים
מעולים יותר מאלו שפגשתי בשמונת החודשים הקודמים. כל זה רושם ראשוני, אך ככזה אני חשה
הרבה יותר בבית ובסביבתי הטבעית. הבית רחוק מלהיות גמור, אך קיימת תחושה של ניקיון
ואוויר צלול כמו בבית ישן בכפר אחרי מגורים בבית דירות, אם כי פירושו של דבר הרבה עבודה.
זהו צריף ישן שחייבים לשמור בו על ניקיון אף על פי שהוא סויד לבן ונראה די חדש. עדיין הוא
מלא סדקים וחלקו הקדמי עשוי עץ.
היינו אמורים לעבור בשבוע שעבר אבל יהודה לא הגיע עם משאית. אני ישבתי בבית מתוסכלת
ולא יודעת דבר. יונתן חזר בערב שבת כשבכוונתו לצאת לרחובות לבלות את השבת איתנו ועם
יוסף ופיליס. הוא מצא אותי בבית מלוכלך, כשהכול ארוז, ממתינה. מכיוון שהוא כבר עזב את
המלון הוא הרגיש תקוע. הוא היה אמור לעזוב את הארץ ביום ראשון. אבל יהודה הגיע בערב
שבת. הוא קיבל חופשה לשבת, אז סיימנו לארוז, אכלנו כריכים לארוחת הערב, סידרנו ליונתן
מקום לינה במיטה הנוספת של בעלת הבית ובשבת יצאנו לדרך לרחובות, לפחות לביקור. פיליס,
שציפתה לנו לארוחת ערב בלילה הקודם, שמחה מאוד ותכף ומיד הכינה ארוחת צהריים לכולנו.
אחרי זה הלכנו לבית החדש וכך יצא שיונתן לפחות ראה אותו. צילמנו, אף שמזג האוויר היה
קודר ומאוחר יותר ירד גשם. ביום ראשון נפרדנו מיונתן בתחנה. הוא השאיר לנו את המצלמה
שלו וגם 35 דולר שלדעתי לא צריך היה להשאיר, כי נראה שהוא הוציא הרבה כסף בביקורו בארץ,
אך בכל מקרה, שמחנו לקבלם. כסף זה, בנוסף לכסף שאת שולחת והכסף של יהודה בדטרויט,
כבונוס לחיילים משוחררים, יעזור לנו מאוד.
אדון לנדאו הגיע לא מזמן והביא לי את השמלה, שעלי לציין התאימה לי באופן מושלם. "בדיוק
המידה, בדיוק הצבע"… הכתובת שלי היא: טובה וייסמן (אנחנו משתמשים בשם זה אך נחליף
אותו בסופו של דבר), בית אוסליק אחד העם, רחובות, ישראל.
כל אהבתי. טובה.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: טובה לוין סולטר
מיקום: רחובות, ישראל
תאריך: 18.11.1948

מקבל/ת המכתב

שם: ברטה לוין
מיקום: ברוקלין, ארה"ב

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

18 בנובמבר 1948
משפחה יקרה,
עבר זמן רב מאז כתבתי הביתה, בעיקר משום שהדברים היו באוויר, כך שלא הייתה לי סבלנות
להתיישב ולכתוב. לבסוף, לאחר עוגמת נפש רבה וכאב לב, אנחנו "שוכנים" ברחובות במשכננו
החדש. זו הרגשה טובה מאוד. יונתן כבר עזב, ובמידה מסוימת אני מצטערת שהוא לא כאן לראות
אותנו בתפאורה החדשה, לראות שהתקדמנו צעד אחד לפחות מחוץ לחור ההוא. הייתה לו
הזדמנות לראות את המקום הזה לפני שעברנו אליו, והוא הסכים איתנו שלאחר ההתרשמות
הראשונית, למקום בהחלט יש פוטנציאל. השבועות הספורים לפני שעברנו היו די גרועים. היו
מיליון דברים שהיו צריכים להיעשות ולא ידעתי היכן להתחיל. יותר מכך, הרבה דברים היו
תלויים ביהודה, והוא כמעט לא היה בסביבה. כשהוא היה בסביבה, הוא לא ידע יותר מאשר
קודם לכן. הסתובבתי בין כיסאות, מוצרי תינוקות ותריסר דברים נוספים שאנו צריכים, אבל
בסופו של דבר כל מה שקנינו היה ארגז קרח מיד שנייה וארון בגדים. הבחורים בסדנה של יהודה
בנו לו ארון בעל שלושה תאים סגורים בתחתיתו. שני מדפים בכל תא, ומדפים פתוחים בחלקו
העליון, עם שתי דלתות זכוכית לסגירה. החלק התחתון יהיה לחפצים של התינוק והחלק העליון
לספרים. עדיין עלינו לקנות כמה כיסאות, אמבטיית תינוק ומערכת שלמה של בגדי תינוק. (אנחנו
קונים מיטה ועגלה משרה ליכטרמן, כי הן כבר קטנות לתינוק שלה.) ישנם עוד מילוני דברים
נוספים שיש לארגן, בהם וילונות, אהילים, שטיחונים ועוד ועוד. אני סומכת על תריסר החיתולים
שמאמא שולחת. כתבי לי אם את מצליחה לשלוח משהו נוסף. גברת סולטר תשלח לי כמה דברים
שיגיעו עם מילטי. אני מופתעת מאוד שהוא לא יצר איתך קשר לפני שהוא עזב ולא שאל אם את
רוצה לשלוח משהו. אני חושבת שזה לא יפה מצדו. אם את יכולה לשלוח אמבטיה לתינוק עם
מישהו, על אף שזה יגיע באיחור, נוכל להיעזר בזה. אנחנו נקנה עכשיו רק אמבטיה פשוטה
ממתכת (אלומיניום) שנוכל להשתמש בה לכביסת חיתולים. לגבי שאר המוצרים לתינוק, מה
שאין לנו, בשבוע־שבועיים הקרובים או שנדע שהם בדרך או שנצא לקנותם כי לא נוכל להסתדר
בלעדיהם. כי יש מינימום מסוים שאנחנו חייבים שיהיה לנו בהישג יד.
מקצת מהסובב אותי עכשיו: עכשיו קצת אחרי השעה חמש בערב אך כבר די חשוך. אני כותבת
לאורם של שני נרות. אנחנו עדיין מדברים על חיבור לחשמל, אך עד כה העניין בגדר כוונות טובות
אז אנחנו פרימיטיביים ומשתמשים בנרות או במנורת לוקס. הכיור שאותו נכניס הביתה (זה יהיה
קל, יש רק לחבר צינור אחד), עדיין עומד בחוץ, במקום שאותו נכנה מרפסת. הוא יהיה מרפסת
כאשר יהודה יסדר אותו כמרפסת, אך כעת הוא עדיין רק מדרגת כניסה. מה שהיה מרפסת סגורה
ומשמש כחדר אוכל ומטבח, הופך ביתי ונעים. החדר המרכזי, שהוא חדר שינה וחדר אורחים,
מתברר כרחב ידיים. הריהוט שלנו עומד באופן חסר משמעות וחסר חשיבות על רקע הקירות, כך
שהמקום נראה ערום וריק, מחכה להתמלא. באופן כללי אנחנו מרוצים מהמקום הזה. אין כמו
ביתך שלך שבו אין אחר כופה עליך מה לעשות. מבחינה ספיריטואלית אני חשה טוב יותר בימים
האחרונים מאשר חשתי במשך חודשים רבים. אף על פי שאני עובדת קשה מאוד פיזית, שלא
כהרגלי. האווירה כאן פשוטה, שקטה וחופשייה יותר מאשר בתל אביב. יש לנו חצר גדולה,
השכנים שותפים בשימוש במים, בחבלי הכביסה ובשירותים שבחצר (ובמקלט התת־קרקעי). אך
אין רעש, אין המולה, אין קטנוניות וגידופים (שהיו נכנסים מהחלון האחורי בדירתנו בתל אביב).
כולם כאן חברותיים אלי מאוד ומציעים לי כל מיני דברים. שמעתי דיבורים בעברית וקצת ביידיש
אך תודה לאל לא גרמנית! רוב האנשים האלה באמת ותיקים, חלוצים ותיקים, בהחלט טיפוסים
מעולים יותר מאלו שפגשתי בשמונת החודשים הקודמים. כל זה רושם ראשוני, אך ככזה אני חשה
הרבה יותר בבית ובסביבתי הטבעית. הבית רחוק מלהיות גמור, אך קיימת תחושה של ניקיון
ואוויר צלול כמו בבית ישן בכפר אחרי מגורים בבית דירות, אם כי פירושו של דבר הרבה עבודה.
זהו צריף ישן שחייבים לשמור בו על ניקיון אף על פי שהוא סויד לבן ונראה די חדש. עדיין הוא
מלא סדקים וחלקו הקדמי עשוי עץ.
היינו אמורים לעבור בשבוע שעבר אבל יהודה לא הגיע עם משאית. אני ישבתי בבית מתוסכלת
ולא יודעת דבר. יונתן חזר בערב שבת כשבכוונתו לצאת לרחובות לבלות את השבת איתנו ועם
יוסף ופיליס. הוא מצא אותי בבית מלוכלך, כשהכול ארוז, ממתינה. מכיוון שהוא כבר עזב את
המלון הוא הרגיש תקוע. הוא היה אמור לעזוב את הארץ ביום ראשון. אבל יהודה הגיע בערב
שבת. הוא קיבל חופשה לשבת, אז סיימנו לארוז, אכלנו כריכים לארוחת הערב, סידרנו ליונתן
מקום לינה במיטה הנוספת של בעלת הבית ובשבת יצאנו לדרך לרחובות, לפחות לביקור. פיליס,
שציפתה לנו לארוחת ערב בלילה הקודם, שמחה מאוד ותכף ומיד הכינה ארוחת צהריים לכולנו.
אחרי זה הלכנו לבית החדש וכך יצא שיונתן לפחות ראה אותו. צילמנו, אף שמזג האוויר היה
קודר ומאוחר יותר ירד גשם. ביום ראשון נפרדנו מיונתן בתחנה. הוא השאיר לנו את המצלמה
שלו וגם 35 דולר שלדעתי לא צריך היה להשאיר, כי נראה שהוא הוציא הרבה כסף בביקורו בארץ,
אך בכל מקרה, שמחנו לקבלם. כסף זה, בנוסף לכסף שאת שולחת והכסף של יהודה בדטרויט,
כבונוס לחיילים משוחררים, יעזור לנו מאוד.
אדון לנדאו הגיע לא מזמן והביא לי את השמלה, שעלי לציין התאימה לי באופן מושלם. "בדיוק
המידה, בדיוק הצבע"… הכתובת שלי היא: טובה וייסמן (אנחנו משתמשים בשם זה אך נחליף
אותו בסופו של דבר), בית אוסליק אחד העם, רחובות, ישראל.
כל אהבתי. טובה.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: טובה לוין סולטר
מיקום: רחובות
תאריך: 1948-07-07

מקבל/ת המכתב

שם: ברטה לוין
מיקום: ברוקלין, ארה"ב

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות