21 ביולי 1948
מאמא יקרה,
לא כתבתי זה זמן רב וגם לא קיבלתי דואר מהבית זה זמן רב. הדואר מגיע כאן לסירוגין, ואני
מקווה שלא דאגת מאחר שיוסף ופיליס שלחו מברק הביתה אתמול, ואנחנו הוספנו את השמות שלנו. אני מקווה שאנה התקשרה לספר לך זאת. העניינים כאן אינם שונים בהרבה. הלחימה התחדשה למשך שבוע ועכשיו יש הפוגה חדשה. אני משערת שזה טוב, אך אני בטוחה שניצחוננו הצבאי יכול היה להיות מהיר יותר, שלם יותר והרבה יותר מספק מהשלום המדיני שאנו יכולים לצפות שיוצע לנו. האיש הזה, ברנדוט, בהחלט אינו ידיד שלנו, ונראה שכך גם אנשי הצלב האדום הנמצאים כאן. אין זה שלום אמתי. זהו שלב במלחמה, ולא תהיה כאן חזרה לשגרת החיים לזמן מה. הצבא חייב להיות בכוננות מתמדת לתקופה בלתי מוגבלת, מכיוון שאין אנו סומכים לא על צבאות ערב ולא על הפשרה הסופית שתוגש לנו על ידי המתווך. יוסף ופיליס גרים די קרוב לכאן, ואנו מתראים עמם לעתים קרובות. יוסף אינו חש בטוב אך אין סיבה לדאגה. זו תקופת התאקלמות של העולים החדשים לאקלים, לאוכל ועוד. במשמר העמק כל האנשים שלנו התחילו במוקדם או במאוחר בתרופות לחום, לשלשולים וכו'. בכל מקרה, הם עוזבים מחר וכנראה יוצבו רחובות. בערב שבת שעברה הזמנתי אותם לארוחת ערב (פיליס כתבה על כך דו"ח שלם למשפחת הקלמן). ברגע האחרון, בחמישי בערב, יהודה נקרא אל מחוץ לעיר ונעדר עד מוצאי שבת.
הצטערתי מאוד שהוא לא היה, כי נהנינו מאוד יחד. יוסף כיבד אותנו באמירת הקידוש (יהודה
עושה קידוש כל ערב שבת כאשר הוא בבית). לאמתו של דבר, הרגשתי טוב יותר מאשר לו נשארתי לבדי, והם היו אורחים טובים מאוד. אתמול היה יום הולדתו של יהודה, וההקלמנים קנו לו ארבעה זוגות גרביים נהדרים שהוא שמח בהם מאוד. יום קודם לכן הוא קיבל דרגת קצין מהצבא. מכיוון שאין הדרגה קשורה לבית הספר לקצונה אלא להערכה ומומחיות טכנית, זה משהו להתגאות בו במיוחד במחלקה זו. מבחינה מעשית, במשכורת אין לכך משמעות. הוא במצב מוזר מאוד. הרבה טכנאים הם מכל הבחינות בצבא, אך בקטגוריה מיוחדת. הם מקבלים משכורת אך אינם זכאים לשירותים צבאיים כמו ביגוד, שירותי כביסה, מגורים וכסף לבני משפחה נתמכים. זה מעמיד אותם בעמדת נחיתות מכיוון שהמשכורות נקבעו לפני זמן ואינן מספיקות היום למחיה. אנשים שאינם בקטגוריה שלו מקבלים הרבה יותר, בין היתר כסף לנתמכים, שכר דירה (במקרה של מגורים מחוץ למחנה צבאי), מזון, סיגריות, שירותי כביסה, ביגוד, רפואה, הוצאות אשפוז וכו'. היות והשירות בארגון "המנגנון" שבו נמצא יהודה אמור היה להיות זכות מיוחדת, הרי באמת יש פה אי צדק. אין סמכות אחת שמחליטה על הדברים. לכל יחידה יש סמכות משלה, ואם האחראי על האספקה קובע שלא משלמים הוצאות נוספות, אז לא משלמים אותן. יהודה בודק שוב את העניין, ואני מקווה שיהיו לזה תוצאות חיוביות. ביום ראשון שעבר הלכנו לשמוע את התזמורת הסימפונית של פלשתינה בתיאטרון הבימה. המקום אינו גדול אך נאה מבפנים ומבחוץ. התזמורת ובמיוחד המנצח, היו טובים מאוד. התוכנית הייתה קלה מדי וקצרה מדי מכדי שנבוא על סיפוקנו, לפחות בהשוואה לתזמורות האמריקאיות, אך לפחות קיבלנו כרטיסים במחיר מוזל מהצבא גם עבור שרה ואל. מכיוון שהערב הייתה הפסקת אש, הם הסתכנו ובאו מפתח תקווה, והשאירו מישהו לשמור על הילדים. שעטנו פנימה עם ההתחלה ועזבנו מיד עם הסיום (יהודה הולך בשינה ממש, לאחר שלושה ימים ושלושה לילות ללא שינה, והם היו חייבים לתפוס את האוטובוס האחרון). היו לנו דקות ספורות לשוחח עמם בהפסקה. טוב מאוד שהם באו, כי הם נהנו מאוד מהקונצרט. הם בארץ כבר תשעה חודשים ואני חושבת שזו הפעם הראשונה שהם יצאו לבילוי כאן. הם גרים מחוץ לעיר, כבולים לבית בגלל הילדים, ההתקפות האוויריות וכו'. קשה להם להתנתק ולצאת. אני עדיין מחכה לראות אם נקבל את החבילה ששלחת. עד כה, לא קיבלתי מידע על כך אבל אני מבינה שעוד אנשים מחכים לחבילות שמבוששות להגיע. נודיע לך כאשר היא תגיע. בעניין מפת השולחן, אני נאלצת לוותר עליה ולהתייחס אליה כאל אבדה. רק מילטי, הוא היחיד שיוכל לקבל אותה. (האיש שהשאיר אותה "בבית" אמר לו בדיוק היכן למצוא אותה והוא אמור לאסוף דברים נוספים שם). מילטי כנראה מסייר בארצות הברית, אך כשישוב לניו יורק הוא עשוי להיות לעזר. אשתדל להעביר לו תזכורת בעניין מיד כשאראה מישהו שמגיע מהקיבוץ.
איך עונת הקייטנה? אני מקווה שאת לא עובדת קשה מדי. אני יכולה לדמיין אותך סופרת את
השבועות עד שהכול יעבור. מה עושה אורה? באופן אישי אני חושבת שהיא עשתה שטות שהיא חזרה הביתה לפני הזמן. אינך יכול לשפוט כיצד תסתדר בקבוצה שיתופית לפי מגורים שיתופיים עם שמונה אנשים. כשפלוגה גדולה תצא מקנדה, תהיה להם קבצה איתנה, משק איתן, עבודה חקלאית רצינית, שלא יכולה להתקיים עם המעטים שהיו שם קודם לכן. מה עושה שני? האם היא תהיה בחתונה של אורה? איך מתקדמות ההכנות לחתונה? היכן הם מתכוננים לגור לאחר החתונה? מה חדש עם הרגל של דוד? עניין מתיש, לא? הוא בוודאי חסר מנוחה. מה חדש עם יונתן?
כמה זמן הוא מתכנן להיות באירופה? שמענו שלואי ארליך בתל אביב, אבל לא הצלחנו לאתר
אותו עדיין. בקונצרט פגשנו את ציונה פיש. היא נעלבה שלא קפצנו אליה שוב. אנחנו די רחוקים מהם, ואף על פי שיש להם ארוחות מהנות, המחירים שלהם גבוהים מתמיד. ובכן, עלי לסיים וללכת לקניות ולהתחיל להכין ארוחת ערב. דבר אחד מעולם לא למדתי ממך, גברת לוין, והוא כיצד להכין דגים. בישלתי פילה כמה פעמים (אפשר להשיג פילה מוכן לפעמים) שהצליח מאוד, אך מיליון נמלים פלשו לקמח המצה וזרקתי אותו. עכשיו אין הרבה פילה בשוק בכל מקרה, אך יש הרבה דגים טריים שאני לא יודעת דבר על קנייתם ובישולם של דגים אלה, לכן אנחנו נצמדים לגבינות ולביצים שאפשר להשיגן כאן. אין הרבה ביצים בשוק, אך בחור אחד שעובד עם יהודה, ומגיע כל יום מהכפר, דואג לנו לאספקה סדירה של ביצים וזה בבחינת הצלת חיים. כתבו במהרה.
ד"ש לחבורה של דוויס, ההקלמנים ולמשפחת לוין הרחוקה.
אהבה מיהודה וממני, טובה.
נ.ב. מה קרה למסמך שהחתמנו אצל נוטריון?