טובה מתארת את הקשיים במציאת עבודה ומקום מגורים בארץ; היא כותבת כי הניתוק מבעלה מעצים את הקושי

סיפור רקע
טובה לוין סולטר, בת לצבי וברטה לוין, נולדה בארה"ב בשנת 1921. חברת גרעין ב"שומר הצעיר". אביה היה עורך דין וציוני נלהב. המשפחה עלתה לא"י בשנת 1928 אך נאלצה לחזור לארה"ב בשנת 1931-2.
טובה התגעגעה לארץ ישראל ולשפה העברית. היא הצטרפה אל השומר הצעיר בשנת 1933, שם הכירה את בן זוגה יהודה. בשנת 1946 עלתה בפעם השנייה לא"י, אך גם לאחריה נאלצה לחזור לארה"ב בשנת 1949. רק שנים לאחר מכן, בפעם השלישית בה עלתה לישראל, הצליחה טובה להתיישב ולהישאר בארץ שכה אהבה.
במכתב זה, אשר תורגם מאנגלית על ידי המשפחה, טובה מתארת את המצב הקשה בארץ במציאת עבודה ומקום מגורים. קשה לה ולבעלה יהודה לחיות בנפרד בגלל הנסיבות והם מנסים למצוא אפשרויות טובות יותר כדי להימנע מפירוד וסכנה. מכתב זה משקף מציאות מורכבת, שעל אף הבחירה של טובה ויהודה להישאר בה, גובה מהם מחיר אישי כבד.
טובה התגעגעה לארץ ישראל ולשפה העברית. היא הצטרפה אל השומר הצעיר בשנת 1933, שם הכירה את בן זוגה יהודה. בשנת 1946 עלתה בפעם השנייה לא"י, אך גם לאחריה נאלצה לחזור לארה"ב בשנת 1949. רק שנים לאחר מכן, בפעם השלישית בה עלתה לישראל, הצליחה טובה להתיישב ולהישאר בארץ שכה אהבה.
במכתב זה, אשר תורגם מאנגלית על ידי המשפחה, טובה מתארת את המצב הקשה בארץ במציאת עבודה ומקום מגורים. קשה לה ולבעלה יהודה לחיות בנפרד בגלל הנסיבות והם מנסים למצוא אפשרויות טובות יותר כדי להימנע מפירוד וסכנה. מכתב זה משקף מציאות מורכבת, שעל אף הבחירה של טובה ויהודה להישאר בה, גובה מהם מחיר אישי כבד.
ארועי התקופה
כתב היד
3 במרץ 1948
משפחה יקרה,
ובכן, האביב כמעט כאן. אף על פי ששלושת החודשים האחרונים נראים כמו עשר שנים, העונות
מתחלפות ועדיין 1948. מחר אחותי הקטנה, אורה, בת 19. כמה חודשים לאחר שהיא נולדה ב־
1929 היינו בעיצומם של המאורעות. זה היה מזמן, והקדמה הגיעה לשורות הטרוריסטים
הערביים. היום השברייה היא רק נשק עזר. מרגמות ומקלעי ברן עושים את המלאכה. הדיווחים
בעיתונות על האו"ם נראים קצת מעודדים. עם זאת, זו תקופה ארוכה של גישושים עד שנראה
פעילות אמתית. יהודה עדיין בתל אביב, ולמיטב הבנתי הדברים לא מסתדרים כל כך. העבודה
שלו מעייפת ממילא, והם עוד עובדים שעות נוספות בלי סוף. הם עדיין לא קיבלו משכורת, רק
הוצאות, כמה לירות בכל פעם. דוחים אותם כל פעם. השמועה האחרונה אומרת שהם ייחשבו
מעתה והלאה מגויסים לצבא. הם כולם מרגישים די מאוכזבים ומרומים, כי דובר איתם על
עבודה אזרחית. פירוש הדבר הוא שאצטרך למצוא מיד עבודה טובה בעיר, מכיוון שמשכורת של
חייל פשוט איננה מספיקה. כמו כן, מקום המגורים שיהודה מצא מתחיל להיות בעייתי. מדובר
בחדר קטנטן, ויהודה רצה להפריד בין החדר ובין החלק שיש לעבור בו. בעלת הבית מתנגדת לכך
משום שיהיה בכך יצירת חדר נוסף שהיא תאלץ לשלם עליו מס. היא רוצה שנתלה וילון. אני לא
הייתי שם, אך החברים שלי, רותי ומורדי, הדופקים בדלתות בחיפוש אחר חדר בתל אביב,
נמצאים כאן והם סיפרו לי. בכל אופן, יהודה מאוכזב ומדוכדך. בסוף השבוע הוא יהיה כאן
ונחליט מה לעשות. העובדה שאנחנו עדיין מופרדים קשה לנו מאוד. מאמא, האם שאלת את מורי
על הקרקע שאמרת שיש לו? אני לא זוכרת אותו מדבר על זה בזמן שהיה כאן, אך את כתבת על
כך. אם באמת יש לו מגרש ברמת גן באזור מגורים, באמת היינו שמחים לנצל אותו. נוכל לבנות
שם צריף ולחיות טוב יותר מאשר מחצית מהאנשים החיים היום בעיר. פירוש הדבר יהיה לשלם
תוספת של מסים, מכיוון שצריף או אפילו מחסה זמני דורש תשלום מסים, אך נוכל להתייחס לכך
כשכר דירה ולשלם זאת. אני חושבת שזה עדיין יהיה זול הרבה יותר מלשכור חדר בתל אביב, וגם
נוח בהרבה.
בתיה הייתה זמן מה בטירה, אך בזמן האחרון אין שם עבודה. כיוון שהבחורים היו צריכים
להישאר שם למטרות שמירה והגנה, הם לקחו על עצמם ועל דעתם גם את תפקידי הבחורות,
והבחורות נשלחו הביתה. בתיה בבית עכשיו. היא כלל לא שמחה על כך, כי אברהם נשאר בטירה.
עכשיו חופרים שם באר. אה כן, באמצע כל זה – מזל טוב. גם ציפי וגם סלין ילדו בנים לפני שני
לילות. זלמן ומלטי הם אבות גאים טיפוסיים. לא שמעתי דבר מירושלים. אני מתכוונת לכתוב עוד
הלילה לגברת קנטור וללואי ועמא. אין לי ספק שקשה במקום שבו הם נמצאים. יום הנישואין
שלי השנה יחול בערב פורים. האמינו לי, אני מקווה שפורים זה יציין אירוע משמח ליהודים
וסופם של כל חורשי הרעה נגדם. אני כמעט באותו מצב, מצוננת מאוד, אך מלבד זאת, נראית
ומרגישה בסדר. זהו השבוע השני שלי כשומרת בבית ילדים. אני עובדת משעה 21:00 עד 04:00
ואחר כך שעתיים במשך היום. כל מה שאני צריכה לעשות בלילה הוא לעבור כל שעה בערך בבתי
הילדים ולבדוק שכל הילדים מכוסים, שאף אחד מהם לא בוכה וכדומה. אני גם מכינה את
הארוחות של השומרים הקבועים – קפה וכל מה שצריך לבשל כמו ביצים ותפוחי אדמה. בדרך
כלל יש לנו גבינות, חלבה ומנה אחרונה.
נ.ב. יום נישואין שמח לאנה ב' וג'ק הקלמן.
4 במרץ 1948
יום הולדת שמח לך, אורהל'ה. את גדלה להיות ילדה גדולה. אה מיידלה, כפי שדודה אידה הייתה
אומרת. מה שלום כולם? איך עונת הקייטנה? האם התפוסה כבר מלאה? אולי מזג האוויר הקריר
גורם להאטה ברישום. אני מקווה שהרישום יתמלא בקרוב. עוד כמה דברים. אמש נודע לי
שבקרוב יהיה בעיר רישום וגיוס של נשים בנות 35-20 שאין להן ילדים. אני מתאימה להגדרה זו,
לכן אני לא משתוקקת להיכנס העירה, להתגייס, ולהישלח למי יודע לאן. קשה לחיות כאן עכשיו.
אני לא יודעת איך הדברים יסתדרו בסופו של דבר. (הקיבוצניקים נחשבים מגויסים בכל מקום
שבו הם נמצאים). דבר נוסף, בבקשה אתרו את סם טומשוב (לא טומשוף), בעל חנות לצורכי
כתיבה בברוקלין, שם אשתו בסי. הם בני דודים של החברים שלנו, היימן (פאני היימן). הם ביקשו
שאבקש ממך לאתר אותם בספר הטלפונים, להתקשר אליהם ולמסור דרישת שלום. בבקשה עשו
זאת בשבילם. ובכן, הבה נשמע מכם.
באהבה, טובה.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
3 במרץ 1948
משפחה יקרה,
ובכן, האביב כמעט כאן. אף על פי ששלושת החודשים האחרונים נראים כמו עשר שנים, העונות
מתחלפות ועדיין 1948. מחר אחותי הקטנה, אורה, בת 19. כמה חודשים לאחר שהיא נולדה ב־
1929 היינו בעיצומם של המאורעות. זה היה מזמן, והקדמה הגיעה לשורות הטרוריסטים
הערביים. היום השברייה היא רק נשק עזר. מרגמות ומקלעי ברן עושים את המלאכה. הדיווחים
בעיתונות על האו"ם נראים קצת מעודדים. עם זאת, זו תקופה ארוכה של גישושים עד שנראה
פעילות אמתית. יהודה עדיין בתל אביב, ולמיטב הבנתי הדברים לא מסתדרים כל כך. העבודה
שלו מעייפת ממילא, והם עוד עובדים שעות נוספות בלי סוף. הם עדיין לא קיבלו משכורת, רק
הוצאות, כמה לירות בכל פעם. דוחים אותם כל פעם. השמועה האחרונה אומרת שהם ייחשבו
מעתה והלאה מגויסים לצבא. הם כולם מרגישים די מאוכזבים ומרומים, כי דובר איתם על
עבודה אזרחית. פירוש הדבר הוא שאצטרך למצוא מיד עבודה טובה בעיר, מכיוון שמשכורת של
חייל פשוט איננה מספיקה. כמו כן, מקום המגורים שיהודה מצא מתחיל להיות בעייתי. מדובר
בחדר קטנטן, ויהודה רצה להפריד בין החדר ובין החלק שיש לעבור בו. בעלת הבית מתנגדת לכך
משום שיהיה בכך יצירת חדר נוסף שהיא תאלץ לשלם עליו מס. היא רוצה שנתלה וילון. אני לא
הייתי שם, אך החברים שלי, רותי ומורדי, הדופקים בדלתות בחיפוש אחר חדר בתל אביב,
נמצאים כאן והם סיפרו לי. בכל אופן, יהודה מאוכזב ומדוכדך. בסוף השבוע הוא יהיה כאן
ונחליט מה לעשות. העובדה שאנחנו עדיין מופרדים קשה לנו מאוד. מאמא, האם שאלת את מורי
על הקרקע שאמרת שיש לו? אני לא זוכרת אותו מדבר על זה בזמן שהיה כאן, אך את כתבת על
כך. אם באמת יש לו מגרש ברמת גן באזור מגורים, באמת היינו שמחים לנצל אותו. נוכל לבנות
שם צריף ולחיות טוב יותר מאשר מחצית מהאנשים החיים היום בעיר. פירוש הדבר יהיה לשלם
תוספת של מסים, מכיוון שצריף או אפילו מחסה זמני דורש תשלום מסים, אך נוכל להתייחס לכך
כשכר דירה ולשלם זאת. אני חושבת שזה עדיין יהיה זול הרבה יותר מלשכור חדר בתל אביב, וגם
נוח בהרבה.
בתיה הייתה זמן מה בטירה, אך בזמן האחרון אין שם עבודה. כיוון שהבחורים היו צריכים
להישאר שם למטרות שמירה והגנה, הם לקחו על עצמם ועל דעתם גם את תפקידי הבחורות,
והבחורות נשלחו הביתה. בתיה בבית עכשיו. היא כלל לא שמחה על כך, כי אברהם נשאר בטירה.
עכשיו חופרים שם באר. אה כן, באמצע כל זה – מזל טוב. גם ציפי וגם סלין ילדו בנים לפני שני
לילות. זלמן ומלטי הם אבות גאים טיפוסיים. לא שמעתי דבר מירושלים. אני מתכוונת לכתוב עוד
הלילה לגברת קנטור וללואי ועמא. אין לי ספק שקשה במקום שבו הם נמצאים. יום הנישואין
שלי השנה יחול בערב פורים. האמינו לי, אני מקווה שפורים זה יציין אירוע משמח ליהודים
וסופם של כל חורשי הרעה נגדם. אני כמעט באותו מצב, מצוננת מאוד, אך מלבד זאת, נראית
ומרגישה בסדר. זהו השבוע השני שלי כשומרת בבית ילדים. אני עובדת משעה 21:00 עד 04:00
ואחר כך שעתיים במשך היום. כל מה שאני צריכה לעשות בלילה הוא לעבור כל שעה בערך בבתי
הילדים ולבדוק שכל הילדים מכוסים, שאף אחד מהם לא בוכה וכדומה. אני גם מכינה את
הארוחות של השומרים הקבועים – קפה וכל מה שצריך לבשל כמו ביצים ותפוחי אדמה. בדרך
כלל יש לנו גבינות, חלבה ומנה אחרונה.
נ.ב. יום נישואין שמח לאנה ב' וג'ק הקלמן.
4 במרץ 1948
יום הולדת שמח לך, אורהל'ה. את גדלה להיות ילדה גדולה. אה מיידלה, כפי שדודה אידה הייתה
אומרת. מה שלום כולם? איך עונת הקייטנה? האם התפוסה כבר מלאה? אולי מזג האוויר הקריר
גורם להאטה ברישום. אני מקווה שהרישום יתמלא בקרוב. עוד כמה דברים. אמש נודע לי
שבקרוב יהיה בעיר רישום וגיוס של נשים בנות 35-20 שאין להן ילדים. אני מתאימה להגדרה זו,
לכן אני לא משתוקקת להיכנס העירה, להתגייס, ולהישלח למי יודע לאן. קשה לחיות כאן עכשיו.
אני לא יודעת איך הדברים יסתדרו בסופו של דבר. (הקיבוצניקים נחשבים מגויסים בכל מקום
שבו הם נמצאים). דבר נוסף, בבקשה אתרו את סם טומשוב (לא טומשוף), בעל חנות לצורכי
כתיבה בברוקלין, שם אשתו בסי. הם בני דודים של החברים שלנו, היימן (פאני היימן). הם ביקשו
שאבקש ממך לאתר אותם בספר הטלפונים, להתקשר אליהם ולמסור דרישת שלום. בבקשה עשו
זאת בשבילם. ובכן, הבה נשמע מכם.
באהבה, טובה.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?