אוֹצָרוֹת
1948 30 בנובמבר

טובה סוקרת את מעבר הדירה ואת ההצטיידות לקראת לידת התינוקת

טובה לוין סולטר רחובות
משפחת לוין מימין לשמאל; טובה, ברטה, יונתן, עזרא, דוד , צבי, אורה.

כתב היד

4 עמודי מכתב

סיפור רקע

טובה סוקרת את מצב הדיור שלה ושל יהודה, את הפעולות שלהם במעבר הדירה ואת ההצטיידות לקראת לידת התינוקת. היא מתארת ימים מאוד פעילים למרות שהשמש יורדת בשעה 17:00. טובה מתארת את הריהוט, החדרים, את אורח החיים ברחובות ואת המחירים הגבוהים לעומת תל אביב. היא מספרת על משפחות החיות ללא חשמל לאורך שנים ואת הקשיים העומדים בפניהם. לבסוף היא מציינת תאריכים חשובים לאומיים ואישיים המשפיעים על החברה כולה. טובה לוין סולטר, בת לצבי וברטה לוין, נולדה בארה"ב בשנת 1921. חברת גרעין ב"שומר הצעיר". אביה היה עורך דין וציוני נלהב. המשפחה עלתה לא"י בשנת 1928 אך נאלצה לחזור לארה"ב בשנת 1931-2. טובה התגעגעה לארץ ישראל ולשפה העברית. היא הצטרפה אל השומר הצעיר בשנת 1933, שם הכירה את בן זוגה יהודה. בשנת 1946 עלתה בפעם השנייה לא"י, אך גם לאחריה נאלצה לחזור לארה"ב בשנת 1949. רק שנים

טובה סוקרת את מצב הדיור שלה ושל יהודה, את הפעולות שלהם במעבר הדירה ואת ההצטיידות לקראת לידת התינוקת. היא מתארת ימים מאוד פעילים למרות שהשמש יורדת בשעה 17:00. טובה מתארת את הריהוט, החדרים, את אורח החיים ברחובות ואת המחירים הגבוהים לעומת תל אביב. היא מספרת על משפחות החיות ללא חשמל לאורך שנים ואת הקשיים העומדים בפניהם. לבסוף היא מציינת תאריכים חשובים לאומיים ואישיים המשפיעים על החברה כולה. טובה לוין סולטר, בת לצבי וברטה לוין, נולדה בארה"ב בשנת 1921. חברת גרעין ב"שומר הצעיר". אביה היה עורך דין וציוני נלהב. המשפחה עלתה לא"י בשנת 1928 אך נאלצה לחזור לארה"ב בשנת 1931-2. טובה התגעגעה לארץ ישראל ולשפה העברית. היא הצטרפה אל השומר הצעיר בשנת 1933, שם הכירה את בן זוגה יהודה. בשנת 1946 עלתה בפעם השנייה לא"י, אך גם לאחריה נאלצה לחזור לארה"ב בשנת 1949. רק שנים לאחר מכן, בפעם השלישית בה עלתה לישראל, הצליחה טובה להתיישב ולהישאר בארץ שכה אהבה.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/4

30 בנובמבר 1948
מאמא יקרה,
ובכן שבוע עבר והמועד מתקרב. היינו בתל אביב בשבוע שעבר וסוף־סוף אספנו את חבילת המזון מ"השירות הפלשתינאי". אכלנו את הבשר בסוף השבוע שעבר עם דייסת קאשה. לאמיתו של דבר, אף שנעים לקבל מזון והטעמים של המזון האמריקאי ייתכן שהם טעימים יותר, בעצם אין כאן מחסור ברוב המזון שנשלח, כך שאין צורך להמשיך עוד ולשלוח. דייסות, קפה, תה, קקאו, שמן וסרדינים, כל אלו זמינים. לא קשה להשיג אותם והם אינם יקרים.
ביררנו בתל אביב בעניין החבילה מאנדיקוט אקספרס, ומצאנו שהאונייה הגיעה לנמל. בכל יום החברה מודיעה בכתב לכמה נמענים על הגעתן של החבילות. הם עדיין לא הגיעו לשם שלנו, והחבילה שלנו עדיין במחסן ותהייה זמינה תוך ימים ספורים. אספנו את השמלה ששלחת עם פליישר (כרמלה ברקסון) שהושארה אצל בעלת הבית שלנו בתל אביב. השמלה (יומיומית ויפה מאוד, קצת גדולה) הושארה עם פתק שלך והודעה לכתוב להם כי יש להם דברים נוספים. אני לא מבינה זאת, מכיוון שבהודעתך הוזכרה רק השמלה, אך אני אכתוב להם ואברר את העניין. אף מילה לא שמעתי מהרבצן לגבי החיתולים.

ובכן, עוד מעט אצא לקנות כמה דברים לשימוש בעת חירום. גברת סולטר שלחה לנו כמה דברים עם מילטי, והיא כתבה שתשלח בדי וילונות. רציתי לקנות בדי וילונות, אך אחכה. בסך הכול, דברים לובשים צורה אט־אט. המזוודה הגדולה שלנו (שנסעה לפלשתינה, קובה, מקסיקו ושוב פלשתינה) תשמש משטח החלפה לתינוק. הזמנו פלטת עץ גדולה שתכסה אותה. אני צריכה להשיג משהו רך לשים עליה, עדיין אינני יודעת מה. טרם השגנו מיטה. שרה רצתה לתת לנו את מיטת התינוק שלה (אנחנו קונים את עגלת התינוק שלה והיא רצתה לתת לנו גם את המיטה) אך כשעברנו לא הייתה לה עדיין מיטה עבור בנה הגדול יותר. בינתיים, אישה אחת שגרה מעבר לרחוב פנתה אלינו ושאלה אם נרצה לקנות ממנה מיטה, אם כי היא די ישנה. היא חזקה ובמצב טוב, וזקוקה רק למעט צבע ומזרן. (כאן מוכרים מיטה ללא מזרן). ייתכן שנקנה אותה. 
עבודות החשמל והמים בתוך הבית עדיין בקטגוריה של תכנון לעתיד, וזה לא טוב. החורף הגיע
בפתאומיות. היה גשום מאוד השבוע וגם הימים הנעימים היו קרים מאוד, גם ביום ובעיקר בלילה ומוקדם בבוקר. אני משכימה כל בוקר בערך ב־ 06:00 או 06:15 ומכינה קפה ליהודה ולי. הוא עוזב כל בוקר ב־ 06:45 ואני נשארת לנקות ולשטוף כלים (בדרך כלל לשטוף גם את הכלים של הערב הקודם). הבוקר היה הקר ביותר בכל העונה עד עכשיו. המים היו קפואים, וכפור על פני האדמה.
אבל ב־08:00 השמש זרחה. הכול היה כל כך בהיר וחמים, כאילו אמצע הקיץ. במשך כל הבוקר השמש הייתה כל כך חזקה על המרפסת שלנו, שכל פעולה שעשיתי שם גרמה לי להזעה. לפעמים, כאשר קר, אני חוזרת למיטה לשעה בערך, אך רוב הזמן זה לא קורה. יש פה הרבה עבודה והימים די קצרים. אני עכשיו מקבלת משלוח של חלב הביתה ויש להרתיח אותו מיד. אחר כך יש לי עיסוקים שונים וקניות. אתמול עשיתי עבודה גדולה וגירפתי את ה"דשא" בצד הבית. לפחות לסלק את כל הגרוטאות, הזבל והניירות. הרגשתי טוב מאוד לעבוד בחוץ לשם שינוי, אך הייתי עייפה מאוד לאחר מכן. בשעה 16:30 השמש מתחילה לשקוע והקור מתחיל להתפשט. בשעה 17:00 כבר חשוך ובאמת קריר. בזמן האחרון הכנתי לעצמי ארוחות ערב אך זה קשה לאור הלוקס. כאשר קר כמו הלילה, אני מעדיפה להשאיר את הכלים ולא לצאת החוצה לשטוף אותם.
בשבוע שעבר הערבים היו עדיין נעימים ואפשר היה לעשות זאת. המקום הזה גורם לעבודה. תמיד יש לא מעט לעשות. נראה שהמחירים על המוצרים הסטנדרטיים גבוה כאן יותר מאשר בתל אביב. המחירים של עוגות, מרגרינה ושימורים הם די גבוהים. (יש פה לדוגמא מאפייה בשם קפולסקי, שהיא חנות ברשת חנויות ויש לה מוצרים יקרים בתל אביב. כאן זו המאפייה היחידה. בתל אביב יש חנויות עצמאיות שמוכרות במחירים זולים יותר). אני חושבת שירקות ופירות כנראה זמינים כאן יותר ובמחירים זולים יותר מאשר בתל אביב, וכן גם בשר ועופות.

1 בדצמבר השעה 07:00 ואני הולכת לשלוח את המכתב הזה, סוף־סוף. יהודה עזב לעבודה ואני – כבר שתיתי שני ספלי קפה. השמש יצאה והאוויר מתחמם. השכן שלנו, השומר בלילות (הוא שומר במחסן סחורות ויש לו אפשרות לישון שם, כך הבנתי), הוא חייט בימים. הוא חזר הביתה וכבר יצא. בעל הבית שלנו כבר סיים את הסיבוב שלו בחצר, מרים ניירות וכו', גם הוא כבר יצא לבית הכנסת עם הטלית מתחת לזרועו. איש זקן וכפוף, לובש מעיל גדול. (במשך היום הוא לובש רק אפודה). בעלת הבית, קשישה קטנה, עושה עכשיו את הסיבוב היומי שלה בחצר. פעם הייתה להם גינה גדולה כאן. בשנה זו היא שתלה כמה שורות של ירקות על גג המקלט שתופס לא מעט מקום בחצר ונראה כמו לווייתן. היא מסתובבת לראות אם משהו צמח, ואחר כך מאכילה את התרנגולות המתרוצצות סביב. אמש החלטנו לעשות מקלחת חמה. יהודה הביא הביתה עצים והדליק את האש. חדר המקלחת הוא בבניין של בית השימוש. יש בו חדר מרובע ובו דוד שיש לחמם בעצים, וממנו יוצאת מקלחת, רצפת עץ לעמוד עליה, ספסל בצד, ויש ווים לתליית הבגדים על הקיר. כמובן, אין חשמל. היה צורך ביותר עצים מכפי שהיו לנו, ואני הסתובבתי בחצר לחפש גזרי עץ בודדים, קרטונים ועוד, אך לבסוף, די מאוחר, היו הרבה מים חמים למקלחות. זה באמת "משהו" לחיות בארץ הזו באופן שבו רוב העובדים ובני משפחותיהם חיים. רחוק מלהיות קל. 
האישה, שאת המיטה שלה כנראה נקנה, גרה בצריף בחצר מעבר לרחוב. יש לה חדר אחד, בן כבן 22 ובעלה עכשיו בצבא. אני מאמינה שהם חיים שם כבר כתריסר שנים ללא חשמל.
כמה תאריכים חשובים עברו. 29 בנובמבר, למשל. עברנו דרך ארוכה מאז שנה שעברה. שנה רוויה בכל כך הרבה דם שנשפך! אך אנו גם יכולים להיות גאים. היום 1 בדצמבר, וביום זה נזכרים אוטומטית באירועי השנים הקודמות בתאריך זה, ובמיוחד באחרון, שבו פאפא ודוד ישראל היו בחיים. מתי יש לנו יארצייט? זהו להפעם. [*יארצייט = יום השנה למותו של אדם].
אהבה לכולכם מיהודה וטובה.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: טובה לוין סולטר
מיקום: רחובות
תאריך: 30.11.1948

מקבל/ת המכתב

שם: ברטה לוין
מיקום: ברוקלין, ארה"ב

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/4

30 בנובמבר 1948
מאמא יקרה,
ובכן שבוע עבר והמועד מתקרב. היינו בתל אביב בשבוע שעבר וסוף־סוף אספנו את חבילת המזון מ"השירות הפלשתינאי". אכלנו את הבשר בסוף השבוע שעבר עם דייסת קאשה. לאמיתו של דבר, אף שנעים לקבל מזון והטעמים של המזון האמריקאי ייתכן שהם טעימים יותר, בעצם אין כאן מחסור ברוב המזון שנשלח, כך שאין צורך להמשיך עוד ולשלוח. דייסות, קפה, תה, קקאו, שמן וסרדינים, כל אלו זמינים. לא קשה להשיג אותם והם אינם יקרים.
ביררנו בתל אביב בעניין החבילה מאנדיקוט אקספרס, ומצאנו שהאונייה הגיעה לנמל. בכל יום החברה מודיעה בכתב לכמה נמענים על הגעתן של החבילות. הם עדיין לא הגיעו לשם שלנו, והחבילה שלנו עדיין במחסן ותהייה זמינה תוך ימים ספורים. אספנו את השמלה ששלחת עם פליישר (כרמלה ברקסון) שהושארה אצל בעלת הבית שלנו בתל אביב. השמלה (יומיומית ויפה מאוד, קצת גדולה) הושארה עם פתק שלך והודעה לכתוב להם כי יש להם דברים נוספים. אני לא מבינה זאת, מכיוון שבהודעתך הוזכרה רק השמלה, אך אני אכתוב להם ואברר את העניין. אף מילה לא שמעתי מהרבצן לגבי החיתולים.

ובכן, עוד מעט אצא לקנות כמה דברים לשימוש בעת חירום. גברת סולטר שלחה לנו כמה דברים עם מילטי, והיא כתבה שתשלח בדי וילונות. רציתי לקנות בדי וילונות, אך אחכה. בסך הכול, דברים לובשים צורה אט־אט. המזוודה הגדולה שלנו (שנסעה לפלשתינה, קובה, מקסיקו ושוב פלשתינה) תשמש משטח החלפה לתינוק. הזמנו פלטת עץ גדולה שתכסה אותה. אני צריכה להשיג משהו רך לשים עליה, עדיין אינני יודעת מה. טרם השגנו מיטה. שרה רצתה לתת לנו את מיטת התינוק שלה (אנחנו קונים את עגלת התינוק שלה והיא רצתה לתת לנו גם את המיטה) אך כשעברנו לא הייתה לה עדיין מיטה עבור בנה הגדול יותר. בינתיים, אישה אחת שגרה מעבר לרחוב פנתה אלינו ושאלה אם נרצה לקנות ממנה מיטה, אם כי היא די ישנה. היא חזקה ובמצב טוב, וזקוקה רק למעט צבע ומזרן. (כאן מוכרים מיטה ללא מזרן). ייתכן שנקנה אותה. 
עבודות החשמל והמים בתוך הבית עדיין בקטגוריה של תכנון לעתיד, וזה לא טוב. החורף הגיע
בפתאומיות. היה גשום מאוד השבוע וגם הימים הנעימים היו קרים מאוד, גם ביום ובעיקר בלילה ומוקדם בבוקר. אני משכימה כל בוקר בערך ב־ 06:00 או 06:15 ומכינה קפה ליהודה ולי. הוא עוזב כל בוקר ב־ 06:45 ואני נשארת לנקות ולשטוף כלים (בדרך כלל לשטוף גם את הכלים של הערב הקודם). הבוקר היה הקר ביותר בכל העונה עד עכשיו. המים היו קפואים, וכפור על פני האדמה.
אבל ב־08:00 השמש זרחה. הכול היה כל כך בהיר וחמים, כאילו אמצע הקיץ. במשך כל הבוקר השמש הייתה כל כך חזקה על המרפסת שלנו, שכל פעולה שעשיתי שם גרמה לי להזעה. לפעמים, כאשר קר, אני חוזרת למיטה לשעה בערך, אך רוב הזמן זה לא קורה. יש פה הרבה עבודה והימים די קצרים. אני עכשיו מקבלת משלוח של חלב הביתה ויש להרתיח אותו מיד. אחר כך יש לי עיסוקים שונים וקניות. אתמול עשיתי עבודה גדולה וגירפתי את ה"דשא" בצד הבית. לפחות לסלק את כל הגרוטאות, הזבל והניירות. הרגשתי טוב מאוד לעבוד בחוץ לשם שינוי, אך הייתי עייפה מאוד לאחר מכן. בשעה 16:30 השמש מתחילה לשקוע והקור מתחיל להתפשט. בשעה 17:00 כבר חשוך ובאמת קריר. בזמן האחרון הכנתי לעצמי ארוחות ערב אך זה קשה לאור הלוקס. כאשר קר כמו הלילה, אני מעדיפה להשאיר את הכלים ולא לצאת החוצה לשטוף אותם.
בשבוע שעבר הערבים היו עדיין נעימים ואפשר היה לעשות זאת. המקום הזה גורם לעבודה. תמיד יש לא מעט לעשות. נראה שהמחירים על המוצרים הסטנדרטיים גבוה כאן יותר מאשר בתל אביב. המחירים של עוגות, מרגרינה ושימורים הם די גבוהים. (יש פה לדוגמא מאפייה בשם קפולסקי, שהיא חנות ברשת חנויות ויש לה מוצרים יקרים בתל אביב. כאן זו המאפייה היחידה. בתל אביב יש חנויות עצמאיות שמוכרות במחירים זולים יותר). אני חושבת שירקות ופירות כנראה זמינים כאן יותר ובמחירים זולים יותר מאשר בתל אביב, וכן גם בשר ועופות.

1 בדצמבר השעה 07:00 ואני הולכת לשלוח את המכתב הזה, סוף־סוף. יהודה עזב לעבודה ואני – כבר שתיתי שני ספלי קפה. השמש יצאה והאוויר מתחמם. השכן שלנו, השומר בלילות (הוא שומר במחסן סחורות ויש לו אפשרות לישון שם, כך הבנתי), הוא חייט בימים. הוא חזר הביתה וכבר יצא. בעל הבית שלנו כבר סיים את הסיבוב שלו בחצר, מרים ניירות וכו', גם הוא כבר יצא לבית הכנסת עם הטלית מתחת לזרועו. איש זקן וכפוף, לובש מעיל גדול. (במשך היום הוא לובש רק אפודה). בעלת הבית, קשישה קטנה, עושה עכשיו את הסיבוב היומי שלה בחצר. פעם הייתה להם גינה גדולה כאן. בשנה זו היא שתלה כמה שורות של ירקות על גג המקלט שתופס לא מעט מקום בחצר ונראה כמו לווייתן. היא מסתובבת לראות אם משהו צמח, ואחר כך מאכילה את התרנגולות המתרוצצות סביב. אמש החלטנו לעשות מקלחת חמה. יהודה הביא הביתה עצים והדליק את האש. חדר המקלחת הוא בבניין של בית השימוש. יש בו חדר מרובע ובו דוד שיש לחמם בעצים, וממנו יוצאת מקלחת, רצפת עץ לעמוד עליה, ספסל בצד, ויש ווים לתליית הבגדים על הקיר. כמובן, אין חשמל. היה צורך ביותר עצים מכפי שהיו לנו, ואני הסתובבתי בחצר לחפש גזרי עץ בודדים, קרטונים ועוד, אך לבסוף, די מאוחר, היו הרבה מים חמים למקלחות. זה באמת "משהו" לחיות בארץ הזו באופן שבו רוב העובדים ובני משפחותיהם חיים. רחוק מלהיות קל. 
האישה, שאת המיטה שלה כנראה נקנה, גרה בצריף בחצר מעבר לרחוב. יש לה חדר אחד, בן כבן 22 ובעלה עכשיו בצבא. אני מאמינה שהם חיים שם כבר כתריסר שנים ללא חשמל.
כמה תאריכים חשובים עברו. 29 בנובמבר, למשל. עברנו דרך ארוכה מאז שנה שעברה. שנה רוויה בכל כך הרבה דם שנשפך! אך אנו גם יכולים להיות גאים. היום 1 בדצמבר, וביום זה נזכרים אוטומטית באירועי השנים הקודמות בתאריך זה, ובמיוחד באחרון, שבו פאפא ודוד ישראל היו בחיים. מתי יש לנו יארצייט? זהו להפעם. [*יארצייט = יום השנה למותו של אדם].
אהבה לכולכם מיהודה וטובה.

עמוד 1/4
עמוד 1/4
עמוד 1/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: ברטה לוין
מיקום: ברוקלין, ארה"ב

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות